כביש הגבורה
"כביש הגבורה", שכונה בראשיתו "דרך הגבורה", קטע כביש שנסלל במלחמת העצמאות כנתיב חלופי לקטע הכביש בין לטרון לשער הגיא שנשלט על ידי הלגיון הירדני ובכך חסם את הדרך לירושלים. סלילת הכביש איפשרה קשר תחבורתי רציף ונוח בין ירושלים לשפלה ומישור החוף. הדרך החלופית הקודמת לכביש הגבורה הייתה "דרך בורמה" שנסללה כדרך עפר קשה למעבר, בתוואי מקביל וצפוני יותר לכביש זה. כביש הגבורה היה קטע מהכביש הראשי שהוביל מתל אביב לירושלים במשך 19 שנים משנת 1948 עד 1967 כאשר נכבשה לטרון במלחמת ששת הימים.
לאחר מבצע דני כאשר התייצבה החזית נגד הלגיון הירדני ונכבשו הכפרים הערביים באזור "דרך בורמה" הוחלט לסלול כביש בתוואי דרומי יותר ובמקביל לדרך בורמה. התוואי עבר באזור המוסתר מעיני הלגיון, מדרום לרכס המפריד בין עמק איילון ל"כביש הר טוב" (היום זה הקטע הצפוני של כביש 38)[1]. כביש הגבורה המקורי שנסלל בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1948 התחיל בצומת חולדה והסתיים ב"צומת שמשון"[2] מקום בו התחבר לכביש הר טוב - שער הגיא, ומשם לירושלים[3]. היום זה קטע קצר מכביש 3 מצומת חולדה לצומת נחשון (כ-2 קילומטר) משם פונה מזרחה לכביש 44 עד לצומת שמשון (10 קילומטר). חנוכת הדרך החדשה נערכה ביום 7 בדצמבר 1948, עת הוכתרה באורח חגיגי בשם "כביש הגבורה"[4].
[עריכה] תולדות כביש הגבורה
ב-18 במאי 1948 נחסם הכביש הראשי לירושלים על ידי כוחות הלגיון הירדני בלטרון. במקביל, "דרך בורמה" החלה לשמש כדרך גישה לירושלים, אך זו הייתה דרך משובשת ומסוכנת. כוחות של חטיבת הראל נלחמו בירדנים בנסיון לכבוש מחדש את כביש לטרון, אך נכשלו. בקרבות אלה, המכונים "קרבות עשרת הימים" (9 עד ה-18 ביולי 1948), נהרגו 5 חיילים מהגדוד הרביעי של החטיבה; 20 הרוגים מהגדוד השישי, ו-7 הרוגים מגדוד 61 (מחטיבת עציוני). רק לאחר "מבצע ההר" (19 עד ה-22 באוקטובר 1948), נכבש שטח שאיפשר את הרחבת פרוזדור ירושלים, ונסללה "דרך הגבורה" שהייתה נוחה יותר מ"דרך בורמה", והפכה לציר עיקרי במעבר השיירות לירושלים. בחודשים ספטמבר עד דצמבר 1948 בוצעו עבודות הרחבה נוספות, ושם הדרך שונה ל"כביש הגבורה".
טקס חנוכת הכביש והנחת אבן הפנה לאנדרטה נערך ב-7 בדצמבר 1948 במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי, ובהשתתפות הלוחמים על הדרך והעובדים שסללו את הכביש.
 |
בכביש שאנו חונכים היום גלום שיא מאמץ מלחמתנו על מולדת ועצמאות, כי בו קשורה מערכת הגבורה הטרגית ביותר והמפוארת ביותר מאז הוכרחנו לעמוד בשער בפני אויבינו המרובים - המערכה על ירושלים. מערכה זו מהווה נקודת-המוקד של מלחמת השחרור לישראל שנטשה זה יותר משנה בכל הארץ. מערכה זו התנהלה ומתנהלת לא רק בעיר העולמים שלנו ובסביבתה הקרובה, אלא בעיקר על הדרך לירושלים. בה, בגורל דרך זו, תלוי גורל בירת הארץ… משפרצה מלחמת השחרור ואויבינו בארץ ובארצות השכנות קמו עלינו לכלותנו – נחשפה סכנת-המוות של ירושלים, ומכל המהלומות הכבדות שירדו על ישובינו במשך המלחמה נטלה ירושלים בלבד תשעה קבין. האויב ידע שהמכה האנושה ביותר וגם הקלה ביותר שהוא יכול להנחית על ראש ישראל היא הכנעת ירושלים היהודית והריסתה… כביש זה הוא גל-עד לגבורת המלחמה והעבודה העברית – שניצחה ותנצח". |
 |
| – מדברי דוד בן-גוריון בטקס חנוכת כביש הגבורה | ||
על אם הדרך, עיצב הפסל משה ציפר את אנדרטת כביש הגבורה לציון הבקעת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. האנדרטה ממוקמת בסמוך לישוב הקהילתי משמר דוד. לקראת יום הזיכרון ה'תש"ם (1980) הנפיק השירות הבולאי בול ועליו תמונת האנדרטה. החל בשנת 1982, הגלעד ולוח האבן המקוריים, וקירות הזיכרון עליהם נחקקו שמות הנופלים מתש"ח ואילך, שנוספו סביבם מאוחר יותר, הם אתר ההנצחה של חיל ההנדסה. לאורך כביש הגבורה מוצבים פסלים בדמות לוחמי תש"ח. במספר ערים בארץ נקראו רחובות על שם "דרך הגבורה".
התנועה לירושלים בכביש הגבורה נמשכה עד למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה שוב שונה תוואי הכביש, והנסיעה בכביש לטרון חודשה. כביש הגבורה כשלעצמו הוארך, והשם ניתן לכל קטע הכביש מרמלה ועד לצומת שמשון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שלמה שמיר, בכל מחיר - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב 1994 עמ' 451
- ^ במשך שנים רבות נקרא צומת שמשון בשם "צומת הר טוב", ליד בית שמש הייתה מעברה שנקראה "מעברת הר טוב" על שם המושבה הר טוב שהייתה במקום ופונתה במלחמת העצמאות
- ^ לפי אפרים תלמי, מה ומי לכסיקון מלחמת העצמאות, הוצאת "דבר", 1964 "כביש-הגבורה" הוא קטע הכביש לירושלים מ"צומת הגבורה" - צומת חולדה עד צומת הר-טוב - צומת שמשון
- ^ 'דרך בורמה', מאת יהודה זיו
