דרכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרכון הוא תעודה רשמית המונפקת על ידי מדינה או רשות אוטונומית עבור אזרח המבקש לבקר במדינות זרות. הדרכון מעיד על המחזיק בו כי יש לו מעמד של אזרח במדינה שהנפיקה את הדרכון, והוא כולל פרטים אישיים עליו לשם זיהויו בפני רשויות המדינות הזרות. הנפקת דרכונים ואופן השימוש בהם מוסדרים באמנות בינלאומיות. כיום מקובל שכל אזרח בכל גיל חייב לשאת דרכון בעת נסיעה למדינה זרה, אם כי בעבר הייתה אפשרות לכלול בני משפחה בדרכון אחד - הגבר היה יכול לרשום את אשתו וילדיו הקטינים בדרכון שהונפק עבורו.

תוכן עניינים 1 אטימולוגיה 2 שפה 3 היסטוריה 4 סוגי דרכונים 5 הדרכון בישראל 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] אטימולוגיה

דרכון מכונה בלעז "פַּסְפּוֹרְט", מילה שמקורה בצרפתית: Passeport. מילה זו נוצרה מהלחם המילים בצרפתית שפירושן "מעבר" ו"נמל". המילה העברית "דרכון" נגזרה מהמילה "דרך". בעבר הייתה מקובלת גם המילה "דַרְכִּיָּה", אולם כיום היא אינה בשימוש עוד.

[עריכה] שפה

בוועידה בינלאומית על דרכונים ב־1920 נקבע שהדרכון יהיה בצרפתית ובשפה נוספת. בימינו, מדינות רבות, במיוחד באסיה מנפיקות דרכונים באנגלית בנוסף לשפת המדינה, ולא בצרפתית. בבלגיה רשאי האזרח לבחור איזו משלוש השפות הלאומיות של בלגיה (הולנדית, צרפתית וגרמנית) תופיע ראשונה בדרכון שלו. דרכונים של מדינות החברות באיחוד האירופי מכילים כיתוב בכל השפות של האיחוד האירופי (בדרך כלל רק המילים "דרכון" ו"האיחוד האירופי"). בארצות הברית הדרכונים היו באנגלית וצרפתית עד אמצע שנות ה־90 של המאה ה־20, כאשר הספרדית הוספה לדרכונים. בישראל נכתבו הדרכונים בעבר בעברית ובצרפתית, אך מאז 1980 הם נכתבים בעברית ובאנגלית. הדרכונים הישראלים מודפסים מימין לשמאל על-פי כיוון הכתיבה בעברית, בשונה מדרכוני רוב מדינות העולם.

[עריכה] היסטוריה

כבר מהתקופה העתיקה ידוע על קיומם של מסמכים שהונפקו לאזרחים, במיוחד נושאי סחורות, כדי לאפשר להם מעבר באזורי קרבות. בימי הביניים הונפקו דרכונים אשר שימשו אישורי כניסה לתוך ערים ולעתים הכילו רשימות של ערים שמותר לנושא הדרכון להיכנס אליהם.

שימוש כללי בדרכונים כדי לעקוב אחר תנועה של אנשים החל באופן סדיר רק בסוף המאה ה-18 בצרפת ומשם התפשט לרוב אירופה. עקב ביקורת של חוגים ליברלים, חובת הדרכונים בוטלה באמצע המאה ה-19 ועד 1914 אנשים יכלו לנוע יחסית בחופשיות בין מדינות, ללא תעודות מזהות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזרו רוב המדינות, כגון אנגליה, לדרוש מאנשים העוברים בין מדינות לשאת דרכון.

הדרכון בעבר היה תעודה חד פעמית אשר הונפק לכל מסע בנפרד. באמצע המאה ה־20, החלו להנפיק פנקסי דרכונים לשימוש רב פעמי. בשנים האחרונות קיימת מגמה של מעבר לדרכונים ביומטריים המאפשרים זיהוי יותר טוב של נושא הדרכון.

[עריכה] סוגי דרכונים

• דרכון דיפלומטי – דרכון הניתן לדיפלומט ומעניק לו חסינות דיפלומטית.
• דרכון שירות– דרכון הניתן לאנשי מינהל וסיוע במשלחות דיפלומטיות או לפקיד של המדינה הנוסע בתפקיד למדינה אחרת .
• דרכון קבוצתי – דרכון המונפק לעתים לקבוצה של תלמידים הנוסעים ביחד.
• דרכון נאנסן – דרכונים שהונפקו על ידי חבר הלאומים, ביוזמת פריטיוף ננסן אשר קיבל על כך פרס נובל לשלום, לפליטים שנאלצו לברוח ממקום מושבם. במקור ניתנו דרכוני ננסן לרוסים שברחו מברית המועצות על רקע אידאולוגי.
• דרכון פנימי - דרכון הנדרש במדינות דיקטטוריות על מנת לעבור מאזור אחד של המדינה למשנהו.

[עריכה] הדרכון בישראל

דרכון בישראל מונפק, ברוב המקרים, לתקופה של 5 שנים, עם אפשרות להאריך את תוקפו ל-5 שנים נוספות. כעבור 10 שנים או כאשר התמלא ההדרכון, חובה לבטלו ולהחליפו בחדש. בראשית ימי המדינה, דרכונים הונפקו רק לשנתיים. דרכונים ישראליים מונפקים גם על ידי נציגויות ישראליות מחוץ לגבולותיה.

הדרכון הישראלי נחשב למיושן מבחינת אמצעי האבטחה נגד זיוף הכלולים בו. האמצעים האלה הם "סימני מים" וסיבי נייר מיוחדים הנראים באור אולטרה סגול. דרכונים מתקדמים יותר, כגון הדרכון הגרמני או הדרכון הבלגי, מכילים אמצעי אבטחה נוספים: צילום מחזיק הדרכון מודפס על דף הדרכון ולא מודבק אליו, דפי הדרכון כוללים הולוגרמה, כל דף בדרכון מודפס בצבע אחר כדי למנוע תלישת דפים מתוכו, הדרכון כולל שבב אלקטרוני עם כל פרטי הדרכון וכיוצא באלה.

ב-12 בנובמבר 2007 אישרה הכנסת מתן דרכון דיפלומטי לחברי הכנסת במקום דרכון השירות שניתן להם עד כה, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת - זכויותיהם וחובותיהם התשי"א 1951 (סעיף 10 ב'). הצעת החוק הונחה על ידי ח"כ ניסים זאב שטען בפני מליאת הכנסת כי: "בשל מעמדם של חברי הכנסת... הנוסעים תדיר בנסיעות רשמיות לחוץ לארץ בתוקף תפקידם, ראוי כי זכאותם לדרכון רשמי לא תפחת מזכאותם של פקידי הממשלה הבכירים... כך שיקבע כי חברי הכנסת זכאים לדרכונים דיפלומטיים במקום דרכוני השירות". מנגד מספר חברי כנסת, ובניהם שלי יחימוביץ' טענו בפני המליאה כי חברי הכנסת אינם צריכים להיות שונים מכלל ישראל ביציאתם לחו"ל, וכבר כיום דרכון השירות מזרז בעבורם תהליכים שאינם פתוחים בפני האזרח הפשוט ודרכון דיפלומטי יש בו משום לתת דימוי מטעה שחבר הכנסת יוצא בשליחות רשמית מטעם ממשלת ישראל, ונותן לו חסינות ופטור מחובות מיסים החלות בארץ המארחת. חברי כנסת מהאיחוד הלאומי-מפד"ל טענו כמו כן שדמויות שנויות במחלוקת כמו חברי הכנסת הערבים יכולים לטוס לסוריה עם דרכון זה וליצור רושם שהם באו בשליחות רשמית.

[עריכה] ראו גם

• תעודת מעבר
• דרכון ביומטרי

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרכון