דרכון ננסן
דרכון נַנְסֶן היה מסמך שהונפק על ידי משרד ננסן הבינלאומי לפליטים של חבר הלאומים, החל בשנת 1922, לבני אדם שאיבדו את נתינותם, על מנת לאפשר להם לחצות גבולות. דרכוני ננסן קיבלו את שמם מחתן פרס נובל לשלום פריטיוף ננסן הנורווגי, שעמד מאחורי הרעיון והיה אחראי לביצועו כנציב העליון לענייני פליטים בחבר הלאומים.
הצורך בדרכון מיוחד זה התעורר לראשונה כתוצאה ממהפכת אוקטובר ברוסיה. לנין הורה לשלול את אזרחותם של כ-1.4 מיליון רוסים שברחו מארצם מפחד הקומוניסטים. במצב שנוצר לא יכלו אנשים אלה לחצות גבולות בינלאומיים, בהיעדר דרכון כלשהו. חבר הלאומים הנפיק כ-450,000 דרכוני ננסן לבני-בלא-ארץ שנזקקו להם. משרד ננסן הבינלאומי לפליטים קיבל ב-1938 את פרס נובל לשלום על פעילותו זו, שהייתה אחת מההצלחות המעטות של ארגון חבר הלאומים.
בין הפליטים הרוסים הידועים שהשתמשו במסמכים מיוחדים אלה כדי להגר למערב, ניתן למנות את: איגור סטרווינסקי, סרגיי רחמנינוב, הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ'), זאב ז'בוטינסקי, מארק שאגאל ואנה פבלובה.
