דרכי האמורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרכי האמורי לפי ההלכה, הם מעשים שאין בהם משום עבודה זרה (לפחות לא באופן מובהק), אלא הם אמונות תפלות, אשר מקורן במנהגי הגויים.

המעשים האסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות המובאות בגמרא למנהגים מסוג זה, הן להטיח ביצים בקיר, לשיר למען הצלחת עשיית כותח וכו'‏‏. עשיית מעשים כאלו אסורה משום "ובחוקתיהם לא תלכו"‏[1] וכן "לא תעשו כמעשיהם"‏[2]. רבות מדרכי האמורי מפורטות בתוספתא[3] ובגמרא‏[4] ובנוסף להן ישנם עוד מספר מעשים, המובאים במספר מקומות בתלמוד[5].

ניתוח אנתרופולוגי של מעשים אלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קוק‏‏ בספרו "עין אי"ה" על מסכת שבת[6], מקדים לביאור סוגיית דרכי האמורי הסבר[7] על ההבדל בין מנהגים או דרכי התנהגות, הייחודיים ללאומים או העמים השונים (וככאלה, ייתכן ויטיבו ללאום העושה אותם מנהגים. לעומת זאת, אם יאומצו על ידי לאום אחר יביאו להרס), לבין המעשים שהינם נחלת כלל האנושות או שראוי כי יהפכו לנחלת כלל האנושות (בעיקר הנחיות רפואיות, אך גם מעשים המושתתים על יסודות מדעיים, וכדומה).

לאחר הקדמה זו, מבהיר הרב כי מעשים אלו, המובאים תחת הכותרת הכללית "דרכי האמורי", הינם למעשה ביטויים פנימיים לתודעות תת-הכרתיות של הלאום, המכונה בדברי חז"ל "האמורי". לאום זה (שאינו מזוהה עם העם האמורי הקדום‏‏[8]), מאופיין במעין קונפליקט בין הרצון לחיות, לבין הרצון להחריב. קונפליקט זה טבוע בתודעה הקולקטיבית ה"אמורית", שתוצאתו: פחד מן החיים (פחד זה מתבטא במעשים, כדוגמת המובאים לעיל).

סיבת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים שאסרו לנו עשייה של מעשים אלו, רצו למנוע מהעם היהודי להיגרר לאותן תחושות ותודעות תת-הכרתיות בעייתיות. העם היהודי האמון על "קדושת החיים", דבר המתבטא בין היתר ב"כבוד הבריות", "צער בעלי חיים", "בל תשחית", ועוד כהנה רבות (כולן דוגמאות לחשיבות שמייחסים לחי ולקיים), עלול להדרדר למצב של שחיתות מוסרית עקב אימוץ מעשים המביאים איתם תודעות הרסניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג'.
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק כ"ד.
  3. ^ תוספתא למסכת שבת, פרקים ז-ח.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז (סוף פרק ו).
  5. ^ מסכת סוטה, מסכת בבא קמא, מסכת סנהדרין, מסכת עבודה זרה ומסכת חולין.
  6. ^ הראי"ה קוק, עין אי"ה, כרך ב', פרק שישי, סעיפים צ"ו-ק"י.
  7. ^ הסברו זה של הרב קוק (כמו הסברים וניתוחים רבים של הרב קוק בספריו), הוא מההסברים הראשונים הכתובים ומודפסים, המתייחס לסיבת הדברים, תוך ניתוח אנתרופולוגי ופסיכולוגי של דברי חז"ל.
  8. ^ ‏ניתן לומר כי כינוי זה הוא מעין "שם קוד" לגויים בעלי תכונה מסוימת, משותפת.‏