דרכי האמורי

דרכי האמורי לפי ההלכה, הם מעשים שאין בהם משום עבודה זרה (לפחות לא באופן מובהק), אלא הם אמונות תפלות, אשר מקורן במנהגי הגויים.

המעשים האסורים

אחת הדוגמאות המובאות בגמרא למנהגים מסוג זה, להטיח ביצים בקיר, לשיר למען הצלחת עשיית כותח, וכו'.‏‏. עשיית מעשים כאלו אסורה משום (ספר ויקרא יח, ג) "ובחוקתיהם לא תלכו" (פסוק נוסף בעניין מובא בספר שמות כג כד "לא תעשו כמעשיהם"). רבות מדרכי האמורי מפורטות בתוספתא למסכת שבת בפרקים ז' וח', כמו גם בסוף פרק ו' של מסכת שבת בגמרא (דף ס"ז). כמו כן, ישנם עוד מס' מעשים המובאם במס' מקומות בתלמוד (מסכת סוטה, מסכת בבא קמא, מסכת סנהדרין, מסכת עבודה זרה ומסכת חולין).

ניתוח אנתרופולוגי של מעשים אלו

הרב קוק‏‏ בספרו "עין אי"ה" על מסכת שבת (כרך ב', פרק שישי, סעיפים צ"ו-ק"י), מקדים לביאור סוגיית דרכי האמורי, הסבר על ההבדל בין מנהגים, או דרכי התנהגות, הייחודיים ללאומים או העמים השונים (וככאלה, ייתכן ויטיבו ללאום העשוה אותם מנהגים. לעומת זאת, אם יאומצו על ידי לאום אחר יביאו להרס), לבין המעשים שהינם נחלת כלל האנושות, או שראוי כי יהפכו לנחלת כלל האנושות (בעיקר הנחיות רפואיות, אך גם מעשים המושתתים על יסודות מדעיים, וכדומה).

לאחר הקדמה זו, מבהיר הרב כי מעשים אלו, המובאים תחת הכותרת הכללית דרכי האמורי, הינם למעשה ביטויים פנימיים לתודעות תת-הכרתיות של הלאום, המכונה בדברי חז"ל- האמורי. לאום זה (שאינו מזוהה עם העם האמורי הקדום‏‏), מאופיין במעין קונפליקט בין הרצון לחיות, לבין הרצון להחריב. קונפליקט זה טבוע בתודעה הקולקטיבית ה"אמורית", שתוצאתו- פחד מן החיים. (פחד זה מתבטא במעשים, כדוגמת המובאים לעיל.)

סיבת האיסור

חכמים שאסרו לנו עשייה של מעשים אלו רצו למנוע מהעם היהודי להיגרר לאותן תחושות ותודעות תת-הכרתיות בעייתיות. העם היהודי האמון על: קדושת החיים, דבר המתבטא בין היתר ב- "כבוד הבריות", "צער בעלי חיים", "בל תשחית", ועוד כהנה רבות (כולן דוגמאות לחשיבות שמייחסים לחי ולקיים), עלול להדרדר למצב של שחיתות מוסרית עקב אימוץ מעשים המביאים איתם תודעות הרסניות.

קישורים חיצוניים

• דרכי האמורי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"