דשונת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערימת דשונת תרמופילית מעלה אדים

דְּשוֹנֶתלעז: קומפוסט) היא דשן עשיר שנוצר מזבל אורגני שהתפרק ואפשר להחזירו לקרקע ולטייב אותה. כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו בסופו של דבר, אך כדי להחיש את התהליך ולמנוע ריקבון בלתי מבוקר, הפסולת האורגנית מפורקת על ידי חרקים וחיידקים בנוכחות אוויר (פירוק אירובי). ניתן גם להעביר צואה אנושית לקומפוסט, תוך שמירה על כללים מסוימים, ובכך לחסוך מים בשירותים וחומר אורגני שמגיע למטמנות‏‏‏[1]. כאשר הקומפוסט מוכן הוא מכיל בערך 60-70 אחוזים של חומר אורגני, הנקרא גם "הומוס", שמפרה את האדמה.

חומר אורגני המגיע למטמנות מהווה מפגע סביבתי חמור: פירוק אנאירובי (ללא אוויר) של חומר אורגני יוצר את גז המתאן (CH4) שהוא מהגרועים שבגזי החממה הגורמים להתחממות כדור הארץ עקב אפקט החממה. תסחיפי אשפה המכילים חומר אורגני הם גם מקור גדול לזיהום קרקע ולזיהום מי תהום. לעומת זאת, חומר אורגני שהפך לקומפוסט הנו דשן טבעי אשר מפחית את הצורך בדשנים כימיים מזהמים ומשפר לאין ערוך את המרקם הפיזי של הקרקע, שחשיבותו גדולה ביותר לצמחים.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה קומפוסט הוא בלטינית compositum, ומשמעה היסודי הוא הרכבה, חיבור, ערבוב. ב-6 ביוני 2011, אשרה הוועדה למונחי איכות הסביבה של האקדמיה ללשון העברית בשיתוף מכון התקנים הישראלי את מילון איכות הסביבה ‏[2] , ובו התרגום הרשמי של קומפוסט ל-"דשונת". המילה רַקְבּוּבִית, שמשמשת לעתים לציון קומפוסט, מתייחסת למונח הומוס.

בתרבות העברית, נזכר הרעיון של זיבול אורגני כבר במקרא, שם נעשה שימוש במילה "דומן" (שמשמעותה זבל או צואה) כדי לתאר את השפעתן של גופות הקבורות באדמה. המונח נזכר לראשונה בהקשר לגופתה הרקובה של איזבל:

Cquote2.svg

וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם. וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל. וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.

Cquote3.svg
– מלכים ב', ט', ל"ה-ל"ז

בחזונו על עתידם של מנהיגי ישראל שחטאו לה', מפרט ירמיהו על חילול גופותיהם:"...לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ." (ירמיהו ח', ב') בפרק הבא, הוא מנבא עתיד דומה לעם כולו: "...וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף." (ירמיהו ט', כ"א) כמו כן, ישנה בספר תהילים התייחסות לגופותיהם של אויבי ישראל: "נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר, הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה." (תהילים פ"ג, י"א)

רבנו בחיי אף מתאר את התהליך ומשתמש במונח המקראי:

Cquote2.svg

...אדם שנטע אילנות, וניכש שורשיהם, וניקה האדמה מן הקוצים ומן העשבים, והשקה אותם בעת הצורך, ודִמֵּן אותם, ואחר-כך הוא מייחל הפירות...

Cquote3.svg
– תורת חובות הלבבות, חשבון הנפש פרק ב'

תהליך ההדשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדשנה (בלעז: קומפוסטציה) היא תהליך בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה על ידי תהליך חמצון ביולוגי בתהליך תרמופילי ממושך שבמהלכו חומר אורגני מוצק מתפרק ומתקיים בו שחרור זמני של חומרים פיטוטוקסים, כך שבסופו של דבר מתקבל חומר אורגני מיוצב‏[3]. אומנם פירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש גם באופן טבעי ללא התערבות האדם, אך ההבדל הוא שתהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות, בהתאם לדרישות‏[4].

שלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השלב הראשון מתרחש במהלך 24-48 השעות הראשונות והוא מכונה השלב המזופילי. טמפרטורת הקומפוסט עולה ל-c°40-50 , אז מתפרקים הסוכרים ושאר החומרים המתפרקים בקלות בקומפוסט. בסוף שלב זה מכיל הקומפוסט מיקרואורגניזמים תרמופיליים בלבד המותאמים לשרוד בתנאי חום קיצוניים.
  • בשלב השני, הוא השלב התרמופילי, הטמפרטורה עולה ל- c°40-80 והוא יכול להמשך חודשים במהלכם ערימת הקומפוסט עוברת מספר הפיכות כדי שכל חלקי הקומפוסט יחשפו לטמפרטורה הגבוהה‏[5]. בשלב זה מתרחש פירוק חומרים קשי פירוק כמו תאית והמיקרואורגניזמים התרמופיליים, הזרעים והנבגים בקומפוסט מושמדים.
  • השלב השלישי הוא שלב ההבשלה – קצב הפירוק יורד והטמפרטורה גם היא יורדת בהדרגה. בשלב זה גם מתחילות להיווצר בקומפוסט אוכלוסיות מיקרואורגניזמים חדשות‏[4] ובנוסף החומר האורגני שהתפרק עובר פילמור[3]. לאחר תהליך הקומפוסטציה התוצר המתקבל הוא קומפוסט נקי מפתוגנים ומריחות רעים‏[5].

שיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי שיטות עיקריות להדשנה:

  • השיטה הפתוחה, שהיא השיטה הנפוצה יותר, ובה מציבים את הקומפוסט באוויר הפתוח בערימות בגובה 2 מטר וחתך רוחב של 2 מטר, וכדי שכל המצע יתאוורר הופכים את הערימות בתדירות גבוהה.
  • השיטה הסגורה, שבה מניעים את הקומפוסט דרך ריאקטורים בתהליך שלוקח 7-12 ימים ובסופו הקומפוסט מונח שוב בערימות להמשך התהליך. יתרון השיטה הסגורה הוא שמתאפשרת יותר בקרה על התנאים, כך מושגים תנאי האופטימום ותהליך הקומפוסטציה מהיר יותר‏[3].

תולעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת שיטה נוספת לפירוק שאריות מזון באופן מהיר וזאת על ידי שימוש בתולעי אדמה, שיטה הידועה בשם "וורמי-קומפוסט". תולעים אוכלות מוצרים אורגניים שונים, ומייצרות לאחר עיכול קומפוסט עשיר ויעיל במיוחד. הפירוק נעשה על ידי התולעים במכל מופרד מהקרקע ובשל כך ניתן להשתמש בשיטה זו גם ללא גינה, יתרון גדול בתנאים עירוניים או מגורים צפופים.

חומרי גלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלי נסורת עומד, מוכן לשימוש, ליד שירותי קומפוסט
מיכלים לאיסוף פסולת משירותי קומפוסט בקיבוץ לוטן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסולת אורגנית

חומרי הגלם של הקומפוסט שונים ומגוונים. כל חומר טבעי שהגיע מגוף חי - אדם, חיה או צמח - עשוי לשפר את הקומפוסט: שאריות פירות וירקות, דגנים, קטניות, קליפות ביצים, שיער, ואפילו דם ושתן. מקורות החומר האורגני העיקריים המשמשים היום בתהליכי הדשנה הם:

זבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הרעיונות החתרניים ביותר שצובר כיום פופולריות במערב הוא השימוש בזבל אנושי, כלומר צואה ושתן (בדומה לזבל משק), כמרכיב מרכזי בקומפוסט. ישנן שתי דרכים מרכזיות בהן זה נעשה: באחת, האסלה מוחלפת בדלי שמונח מתחת למושב ויש לרוקנו לעתים תכופות אל ערימת קומפוסט שנמצאת במקום אחר. בדרך השנייה, מותקן בחדר השירותים תא שבתוכו אמור להתבצע תהליך הקומפוסטציה ומעליו מונח המושב, פתרון שנקרא לפעמים "שירותי קומפוסט". בשתי הדרכים, חומר יבש כמו נסורת, קש, גזרי נייר וכו' מפוזר לאחר כל שימוש אל תוך הכלי בתוכו נאסף הזבל ובכך נמנעת התפזרות של ריחות רעים.

פתרון זה זכה לתמיכה רבה ממוסדות סביבתיים רבים בשל הפוטנציאל לבטל את שיטת הביוב המערבית המודרנית. מהלך כזה יביא לחסכון אדיר במים וימנע את זיהום מאגרי המים שמתבצע כיום כחלק ממערכת הביוב.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומפוסטים השונים משמשים לשיפור תכונות קרקע חקלאית וכמצע גידול מנותק. תוספת קומפוסט עוזרת ביצירת אחיזת מים ואוורור טובים יותר, הקטנת הצפיפות הגושית, שמירה על pH מתאים, והקטנת ריכוז המלחים בקרקע‏[3]. הרכב הקומפוסט מוסיף גם שפע מקורות מזון ליבול: תרכובות אורגניות, תרכובות מינרליות ואוכלוסייה מיקרוביאלית בקרקע, תוספת שיכולה להביא לשיפור בכמות היבול‏[3]. יתרון חקלאי נוסף וחשוב של הקומפוסט הוא דיכוי מחלות קרקע שונות בצמחים.

קיים מגוון גדול של קומפוסטים בעלי הרכב כימי וביולוגי שונה, גם מבחינת השונות במקור חומרי הגלם, גם מבחינת מידת ההבשלה של הקומפוסט וגם מבחינת השיטה שבה התבצע תהליך הקומפוסטציה. השונות הרבה מאפשרת את התאמתו של כל קומפוסט כמענה לצרכים חקלאיים.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות תהליך הקומפוסטציה כיום היא לא רק בשל הערך הכלכלי שיש לקומפוסט בחקלאות אלא גם לשם שמירה על איכות הסביבה. הגידול באוכלוסייה, העלייה ברמת החיים והשינוי בדפוסי ההתנהגות הגדילו פי כמה וכמה את כמויות הפסולת שהחברה המודרנית מייצרת בבית, בתעשייה ובחקלאות. כיום השיטה המרכזית לטיפול בפסולת היא הטמנה, אך שטחי אתרי ההטמנה הולכים וגדלים וחייבים למצוא פתרון נוסף לטיפול בפסולת. חומר אורגני מהווה מעל 50% ממשקל הפסולת הממוצע למשפחה, אך במהלך ההדשנה קטנה כמות החומר לכמחצית ולכן הדשנה היא אחת מהפתרונות הטובים ביותר, והיא היעילה ביותר לטווח הארוך‏[3]. בנוסף, הדשנה מונעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים‏[6], בקומפוסט הביתי כמו גם בקומפוסט התעשייתי.

לישראל יש עניין מיוחד בהדשנה היות שקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ("הומוס") ורמת מלחים גבוהה. מחקר ופיתוח של הקומפוסטים וביסוס מעמדם בשוק יביא לשיפור בתוצרת החקלאית ובמקביל יעזור בשמירה על איכות הסביבה‏[6].

סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד היתרונות, בשימוש לא נכון עלול הקומפוסט להכיל גם גורמים המעכבים את גדילת הצמח. לפני השימוש בקומפוסט חשוב לבדוק את ריכוז המתכות הכבדות בו – מתכות אלה הן יסודות מקבוצת מתכות המעבר אשר חלקן חיוניות להתפתחות הצמח אך בריכוזים מאוד קטנים וכאשר ריכוזן עובר סף מסוים הן הופכות לרעילות לרקמות החיות. בנוסף חשוב לבדוק את הימצאותם של חומרים פיטוטוקסיים אחרים או חומרים רעילים לאדם בקומפוסט. בקומפוסט עלולים להימצא גם גורמי מחלות קרקע או מיקרואורגניזמים המסוכנים לאדם אשר לא הושמדו בתהליך הקומפוסטציה או שהתפתחו כחלק מהאוכלוסייה החדשה בקומפוסט לאחר הבשלתו. כדי להימנע מכך תקני משרד החקלאות דורשים בדיקה כימית וניסוי הקומפוסט לפני התחלת השימוש בו‏[3].


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'וזף ג'נקינס, זבל אנושי, המדריך השלם להכנת קומפוסט מזבל בני אדם, הוצאת יער, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Joseph Jenkins,from The Humanure Handbook‏
  2. ^ מילון איכות הסביבה באקדמיה ללשון עברית
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 נ. חלמיש (2000). הקומפוסט בישראל – סקר מקורות ושימושים ובחינת כדאיות כלכלית. אפיק הנדסות סביבה והידרולוגיה, עמוס לביא ייעוץ כלכלי והשקעות.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ב. גורודצקי (1986). דיכוי מחלות המועברות בקרקע על ידי קומפוסטים מפסולת חקלאית. עבודת גמר לקבלת התואר M.Sc, מוגשת לאוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות.
  5. ^ 5.0 5.1 י. הדר, ר. כהן, (1996). "הדברה ביולוגית של מחלות המועברות בקרקע באמצעות קומפוסט". מחקר חקלאי בישראל, כרך ח' (101-126). בית דגן: מנהל המחקר החקלאי.
  6. ^ 6.0 6.1 י. אבנימלך (1996). "קומפוסטציה: הופכים זבל לזהב". לבן-כחול-ירוק, גיליון מס' 9 (14-15).