האגה רייסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האגה רייסה
Hege Riise
מידע אישי
לידה 18 ביולי 1969 (בת 54)
לורנסקוג, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.65 מטרים
עמדה קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
נבחרת לאומית כשחקנית
1990–2004 נורווגיהנורווגיה נורווגיה 188 (58)
מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור נורווגיהנורווגיה נורווגיה
ארדאטלנטה 1996כדורגל נשים
זהבסידני 2000כדורגל נשים
גביע העולם בכדורגל נשים
מתחרה עבור נורווגיהנורווגיה נורווגיה
כסףסין 1991כדורגל נשים
זהבשוודיה 1995כדורגל נשים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האגה רייסהנורווגית: Hege Riise;‏ נולדה ב-18 ביולי 1969) היא כדורגלנית עבר נורווגית ששיחקה בעמדת הקישור. רייסה, שזכתה בפרס כדור הזהב בגביע העולם 1995, נחשבת לאחת הכדורגלניות הנורווגיות הטובות אי פעם.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייסה נולדה ב-1969 בעיר לורנסקוג שבדרום נורווגיה. ב-1989, היא החלה לשחק בקבוצת סטסקוג/הולנד מליגת העל הנורווגית, שם שיחקה עד שנת 1995. בזמן שהותה בקבוצה, היא זכתה עם סטסקוג/הולנד בתואר אחד בלבד - גביע המדינה ב-1992. באותו גמר גביע, נגד אסקר, כבשה רייסה שער אחד והובילה את הקבוצה לניצחון 0-3.

ב-23 ביוני 1990, במשחק נגד קנדה, ערכה רייסה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת הבוגרת, בעוד ששערה הראשון הגיע במשחקה השלישי, בהפסד 4-2 לארצות הברית. שנה מאוחר יותר, השתתפה רייסה בטורניר הבינלאומי הראשון שלה - אליפות אירופה שנערכה בדנמרק. כמו באליפות שנערכה שנתיים לפני כן, גם הפעם הגיעו נורווגיה וגרמניה לגמר הטורניר. בדקה ה-54 עלו הנורווגיות ליתרון, אך הגרמניות השוו תוך מספר דקות משער של היידי מוהר. המשחק עבר להארכה, שבה הצליחו הגרמניות לכבוש שני שערים ולזכות בטורניר.

מספר חודשים לאחר מכן, התקיים בסין גביע העולם הראשון לנשים. את שלב הבתים של הטורניר, סיימה נורווגיה במקום השני עם ארבע נקודות והעפילה לרבע הגמר. ברבע הגמר גברו הנורווגיות 2-3 על איטליה, ובחצי הגמר ניצחו 1-4 את שוודיה. במשחק הגמר, פתחה רייסה בהרכב הראשון של הנבחרת, אך נורווגיה הפסידה 2-1 לארצות הברית. היא לקחה חלק בהרכב הראשון בכל ששת המשחקים של נורווגיה בטורניר, וכבשה שער אחד (נגד ניו זילנד בשלב הבתים).

בקיץ 1993, רייסה שיחקה עם נורווגיה באליפות אירופה שנערכה באיטליה. במשחק הגמר ניצחה נורווגיה 0-1 את המארחת, וזכתה בטורניר בפעם השנייה בתולדותיה. רייסה, שהייתה שחקנית מפתח בזכייה, זכתה בפרס מצטיינת הטורניר. שנתיים לאחר מכן, בגביע העולם שנערך בשוודיה, הגיעה רייסה לשיא הקריירה המקצוענית שלה. את שלב הבתים של הטורניר סיימה נורווגיה במאזן מושלם, לאחר ניצחונות על ניגריה, אנגליה וקנדה. ברבע הגמר ניצחו הנורווגיות 1-3 את דנמרק, ובחצי הגמר גברו 0-1 על יריבתן המרה - ארצות הברית, משער ניצחון של אן קריסטין אהרונס. במשחק הגמר מול גרמניה, שנערך מול קהל של 17,158 באצטדיון רוסונדה, ניצחה נורווגיה 0-2 וזכתה בגביע העולם בפעם הראשונה בתולדותיה. רייסה, שכבשה חמישה שערים בטורניר כולל שער אחד בגמר, סיימה כסגנית מלכת השערים ואף זכתה בפרס כדור הזהב, המוענק לשחקנית המצטיינת של גביע העולם.

שנה אחר כך, נערך באולימפיאדת אטלנטה, טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. הנבחרת הנורווגית סיימה את שלב הבתים במקום הראשון, אך בחצי הגמר הודחה על ידי ארצות הברית לאחר הפסד 2-1. במשחק על מדליית הארד פגשה נורווגיה את ברזיל וניצחה אותה 0-2. רייסה פתחה בהרכב הראשון בכל חמשת משחקי הטורניר, אך לא זכתה לכבוש אף שער במהלכו.

ב-1998, לאחר ששיחקה במשך שלוש עונות בניקו מליגת העל היפנית, חזרה רייסה לסטסקוג/הולנד. שנה לאחר מכן, התקיים גביע העולם השלישי, שנערך הפעם בארצות הברית. את שלב הבתים של הטורניר סיימה נורווגיה במאזן מושלם, כשבמהלכו כבשה רייסה שני שערים. ברבע הגמר גברו הנורווגיות 1-3 על שוודיה, אך בחצי הגמר הן הובסו 5-0 על ידי סין. בבעיטות ההכרעה במשחק על המקום השלישי, כבשה רייסה את הפנדל שלה, אך למרות זאת הפסידו הנורווגיות 5-4 לברזיל. היא סיימה את הטורניר עם שלושה שערים, בדיוק כמו חברתה לנבחרת - מריאן פטרסן.

בקיץ 2000, נערך טורניר הכדורגל של אולימפיאדת סידני. את שלב הבתים של הטורניר סיימה נורווגיה עם שש נקודות, לאחר ניצחונות על ניגריה וסין. בחצי הגמר הן גברו 0-1 על גרמניה, ופגשו את ארצות הברית בגמר. בתום הזמן החוקי של המשחק, שנערך מול קהל של 22,848 צופים, סיימו הנבחרות בשוויון 2-2. בדקה ה-102 בהארכה, כבשה דאגני מלגרן את שער הזהב לטובת הנורווגיות והמשחק הסתיים. בעקבות הזכייה, הפכה רייסה לאחת משלוש כדורגלניות בלבד (לצידן של גרו אספסת' ובנטה נורדבי) שזכו בגביע העולם, בטורניר הכדורגל האולימפי ובאליפות אירופה.

בשנת 2001, הצטרפה רייסה לעונה הראשונה של ליגת ה-WUSA, שהייתה ליגת הנשים הראשונה בעולם שבה כל השחקניות היו מקצועניות וקיבלו שכר על עבודתן. היא חתמה בקבוצת קרוליינה קארג', ובעונתה השנייה בקבוצה הובילה אותה לזכייה באליפות. היא שיחקה בקבוצה במשך שלוש שנים, ועם פירוק הליגה ב-2003, חזרה לליגה הנורווגית. באותה שנה, היא אף נבחרה לכדורגלנית הנורווגית הטובה ביותר בכל הזמנים מטעם התאחדות הכדורגל הנורווגית.[2]

הטורניר הבינלאומי האחרון בקריירה של רייסה היה גביע העולם 2003 שנערך בארצות הברית. את שלב הבתים סיימה נורווגיה במקום השני, לאחר שניצחה בשני משחקים. למרות זאת, ברבע הגמר הפסידו הנורווגיות 1-0 למארחת, והודחו מהטורניר. בכל ארבעת משחקיה של הנבחרת בטורניר, עלתה רייסה כשחקנית מחליפה. בכך היא סיימה את חלקה בטורנירי גביע העולם, כשלזכותה תשעה שערים ב-22 משחקים שנפרסו על פני ארבעה טורנירים. שנה לאחר מכן, היא הודיעה על פרישתה מהנבחרת, כשלזכותה 58 שערים ב-188 משחקים (שיא מדינה).

רייסה המשיכה לשחק בזירה המקומית עד 28 באוקטובר 2006, אז פרשה ממשחק פעיל והפכה לעוזרת המאמן בקבוצתה - סטרומן. שנה לאחר מכן, היא כבר מונתה למאמנת הראשית של הקבוצה, והובילה אותה לסגנות הליגה והגביע ב-2008. ב-28 בינואר 2009, היא קיבלה את משרת עוזרת המאמנת של פיה סונדהאגה בנבחרת ארצות הברית, והחזיקה בה במשך שנתיים. לאחר מכן, חזרה לנורווגיה והפכה למנהלת מקצועית בקבוצת נעוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האגה רייסה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hege RIISE (NOR), באתר פיפ"א
  2. ^ Riise klar meget raskt, באתר vg.no‏, 8 בספטמבר 2003


נבחרת נורווגיהגביע העולם בכדורגל נשים 1995 (מקום ראשון)

1 נורדבי • 2 סוונסון • 3 אספסת' • 4 א. נימארק אנדרסן • 5 נ. נימארק אנדרסן • 6 רייסה • 7 האגן • 8 סטור • 9 סנדברג • 10 מדאלן • 11 אהרונס • 12 סת' • 13 מיקלבוסט • 14 גנרוד • 15 ליינן • 16 פטרסן • 17 ווגה • 18 פרוסטול • 19 קרלסן • 20 סטרנהוף • מאמן: פלרוד

נורווגיהנורווגיה
נבחרת נורווגיהגביע העולם בכדורגל נשים 1999 (מקום רביעי)

1 נורדבי • 2 סנדון • 3 קרינגן • 4 יורגנסן • 5 ויקר • 6 רייסה • 7 פרוסטול • 8 קנודסן • 9 אהרונס • 10 מדאלן • 11 פטרסן • 12 יוהנסן • 13 ר. גולברנסן • 14 נימארק אנדרסן • 15 מלגרן • 16 ס. גולברנסן • 17 ראפ • 18 טונסן • 19 אורמן • 20 לן • מאמן: הוגמו

נורווגיהנורווגיה