האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית
האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית (בגרמנית: Centralverein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens, ובקיצור: CV) הייתה ארגון פוליטי יהודי שפעל בין השנים 1893–1938 בגרמניה (למעשה, בשלוש ישויות פוליטיות נבדלות: הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר וגרמניה הנאצית). מטרתו הייתה לפעול כנגד עליית האנטישמיות בגרמניה, ובתוך כך גם להבטיח שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה.
היסטוריה [עריכה]
הארגון נוסד בתאריך 26 במרץ 1893 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודים בברלין. בין מייסדיו הייתה הנרייטה מיי שהייתה האישה הראשונה שכיהנה בוועד. זמן קצר לאחר היווסדו מנה הארגון 1,426 חברים. בשנת 1924 עלה מספר החברים ל-72,500, ובשנת 1933, שנת עלייתו המפלגה הנאצית לשלטון, ירד מספרם ל-64,000. האגודה שמה להּ למטרה לאחד את היהודים אזרחי גרמניה כדי להיאבק למען זכויות אזרח ליהודים וללחום באנטישמיות. מרכיב חשוב במצע האגודה הייתה מחויבותם של חבריה ללאום הגרמני; הם ראו את עצמם בראש ובראשונה כאזרחים גרמנים שלהם אמונה משלהם, ועל כן גם התנערו מהציונות.
בראשית שנת 1922 הוציאה האגודה שבועון בשם "C.V.-Zeitung" (גרמנית: "עיתון CV"), שבו פרסמה שיחות עם הנשיא פאול פון הינדנבורג ועם מנהיגים כלכליים, וניסתה לקרוא לתשומת לב כללית מול האיום האנטישמי. בשנת 1928 הוקם בסיועו של אלפרד וינר (מייסד אוסף וינר לתיעוד הנאציזם באוניברסיטת תל אביב) "משרד רח' וילהלם" ("Büro Wilhelmstraße"), שעסק בתיעוד פעולות הנאצים ופרסם מידע אנטי-נאצי עד עליית הנאצים לשלטון ב-1933.
בתקופת המשטר הנאצי האגודה חויבה מספר פעמים לשנות את שמהּ: בשנת 1935 שונה שם הארגון ל"האגודה המרכזית של היהודים בגרמניה" ("Centralverein der Juden in Deutschland"), ובשנת 1936 הפך ל"האגודה המרכזית היהודית" ("Jüdischer Centralverein"). לאחר ליל הבדולח ב-1938 פסקה הוצאת השבועון של האגודה, וזמן קצר לאחר מכן נאסרה פעולתה כליל.
לקריאה נוספת [עריכה]
- אברהם ברקאי, לבטי זהות על סף החידלון: האגודה המרכזית ויהודי גרמניה 1893-1938, מכון ליאו בק ויד ושם, תשע"ג.
