האגודה למען ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל האגודה המקורי המשלב את סמלי שלוש הדתות
סמל האגודה הנוכחי
שלט רחוב מנדטורי מקורי, שהוכן על ידי אמני בצלאל בהנחיית האגודה. (כיום רחוב שטראוס, השלט נמצא על כותל מבנה מעיין שטוב)

האגודה למען ירושלים (Pro-Jerusalem Society), פעלה בירושלים משנת 1918 ועד תום המנדט הבריטי, במטרה לפתח את העיר תוך שימור חלקיה ההיסטוריים והעתיקים.

הקמת האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגודה למען ירושלים הוקמה על ידי סר רונלד סטורס (Ronald Henry Amherst Storrs;‏ 1881 - 1955). פקיד קולוניאלי בריטי בכיר, המושל הבריטי הראשון של ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי.

עם כניסתו של סר רונלד סטורס לתפקידו הוא הופתע ממצבה הפיזי של ירושלים ובעיקר הביע תסכול ממצב הבניה מסביב לחומות העיר העתיקה בפרט ולחוסר התכנון והאנרכיה שאפיינה את הבניה בירושלים בשנות השלטון העות'מאני בכלל.

בעת השלטון העות'מאני שטחים רבים בתוך החומות בצפון מזרח וצפון מערב לא היו בנויים והיו מאוכלסים בדלילות. הרחובות היו צרים ומתפתלים, מלוכלכים ומלאי הריסות. חלקם ללא מוצא וחלקם מתחת לקמרונות חשוכים. במרכז הרחובות היה משטח צר במפלס נמוך לניקוז הביוב. ישנם עדויות על זוהמה רבה ואפילו פגרי חיות בסמטאות. "ניקוי" הפגרים נעשה באמצעות צבועים ששוחררו בעיר בלילה. הבתים עצמם היו בנויים בצפיפות. הגגות היו בעלי כיפות על-פי מספר החדרים. הסיבה לבניית הכיפות היא מחסור בקורות עץ לבניית גג שטוח וניקוז מים בחורף. ניתן היה ללכת בין הגגות אשר היו מצוידים במעקי בטיחות שגם הפרידו בין מתחם למתחם. כך נוצר מפלס חיים נוסף למפלס הרחוב. רצפות הבתים היו בנויות בדרך כלל מעל מפלס הרחוב. בקיר שפונה לרחוב לא היו חלונות בקומת הקרקע. הבתים היו בנויים אבן בגובה של יותר מקומה אחת. המוסלמים הניחו לבתים להיחרב אם לא הצליחו להשכיר אותם ליהודים או נוצרים. הבתים היו בנויים סביב חצר פנימית שכונתית שבמרכזה בור מים. בשולי החצר היו מדרגות לקומות העליונות. עם התגברות הצפיפות בעיר החלו לבנות בחצרות חדרים נוספים. כמו כן השירותים ופינת האשפה תפסו חלק מהחצר. עיקר החיים התנהלו בחצר. בישול, כיבוס, צרכים חברתיים וכו'.

קווי הניקוז הגדולים נסתמו, בתי השימוש הגדולים היו מזוהמים והפסולת עלתה על גדותיה. חלק מהאשפה נזרק מחוץ לחומות ונהפך למדרון ענק של עצים וירק. בעבר היה נוהג של העברת פסולת במשקל כל יום למשטרה מול ברירת קנס. לאחר ביטול נוהג זה הייתה הפסולת מפונה על ידי כלבים. כשאלה התרבו היו הורגים אותם. שילוב תנאי התברואה הגרועים יחד עם המגורים הצפופים והתזונה הלקויה הביאו להתפרצות מחלות ומגפות תדיר, בעיקר מלריה, דיזנטריה וכולרה. בעת התפרצות המגיפות היו סוגרים חנויות, נזירים היו עוזבים את העיר והיה מוטל עליה סגר. הורגש מחסור בתרופות ובמוסדות רפואה. הרופאים היו בדרך כלל נוסעים עוברי אורח מזדמנים. עד למחצית המאה בית החולים מאיר רוטשילד היה היחידי בעיר ובית המרקחת היחיד היה במנזר הפרנציסקני. ליד שער ציון הוקצתה שכונה למצורעים, שכללה כ-30 איש שהיו מתחתנים בינם לבין עצמם. החולי הרב היווה זרז ליציאה מן החומות כאשר המטרה הראשונית הייתה הקמת בית חולים שם.

זמן קצר לאחר כיבוש העיר על ידי הצבא הבריטי הוציא רונלד סטורס מספר פקודות, צווים מנהליים ותקנות הנוגעות לבניה בירושלים ועל מנת לסייע בידו בגיבוש תוכנית מקיפה לבנין ירושלים יזם סטורס את הקמת האגודה למען ירושלים (Pro-Jerusalem Society).

בספרו זכרונות מציין רונלד סטורס: "... כדי שאותן פקודות תהפכנה לפקודות קונסטרוקטיוויות , היה הכרח בשני גופי עזר: צריך היה לעניין את ראשי העדות ונציגיהן ולהיוועץ בדעתם, וצריך היה להשיג כספים כדי להוציא את רצוננו מן הכוח אל הפועל. לפיכך ייסדתי את האגודה למען ירושלים שהייתה למעשה מעין מועצה עירונית ליד המושל הצבאי."

הבריטים היו ערים למשמעות הפוליטית התרבותית והדתית של שלטונם בירושלים בפרט וארץ הקודש בכלל. הכבוד והאהבה שחשו הבריטים לירושלים ובעיקר לעיר העתיקה ולסביבתה, ניכרים היטב במבנים בריטיים ברחבי העיר, ונובעים מזיקה רומנטית, ומרגש דתי עמוק. מניעים אלו נטעו בלב השלטון הבריטי שאיפה לפעול לשימור ושיקום העיר ההיסטורית, כמו גם לבנות ולנהל את ירושלים כעיר מתפתחת ומודרנית.

מבנה האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגודה למען ירושלים היו נציגים מכל זרמי האוכלוסייה בירושלים דאז. המופתי המוסלמי, ראש הקהילה הפרנציסקנית, ראש הקהילה הדומיניקנית, הפטריארך היווני והארמני, ונציגי היישוב היהודי - יושב ראש הועד הציוני, אליעזר בן יהודה, הדוקטור דוד אידר ועוד. היה ייצוג של המושבה האמריקנית וכן ישבו בה נציגים מן העירייה - ראש העיר ראג'ב נשאשיבי וסגנו, ראש מחלקת העתיקות ואחרים. נשיא האגודה היה רונלד סטורס, מושלה הראשון של ירושלים. מזכיר האגודה היה היועץ העירוני לענייני ירושלים והנציב העליון הבריטי שימש בה נשיא של כבוד.

רונלד סטורס הזמין לירושלים את האדריכל צ'ארלס רוברט אשבי (Charles Robert Ashbee) כדי שישמש "יועץ אזרחי למושל ירושלים" (Civic Advisor to the Governor of Jerusalem) ואף שימש כמזכיר האגודה למען ירושלים.

סמלה של האגודה כלל שילוב של מגן דוד, צלבים וסהר, כביטוי לשילוב בין הדתות השונות בירושלים. סביב הסמל ציטוט מתהילים מ"ח, הכתוב בשפה האנגלית: "סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמונותיה, למען תספרו לדור אחרון".

פעולות האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס רוברט אשבי התבקש להכין סקירה על המבנים העתיקים בירושלים ולהמליץ על שימורם. כמו כן המליץ אשבי גם בעניין שיקום העיר ותכנונה הכולל. תקציב האגודה גויס בעיקר מתרומות. מגייס הכספים העיקרי של האגודה היה רונלד סטורס עצמו, שאף יצא למסעות גיוס כספים, תוך שהוא משתמש בשמה של ירושלים לעידוד מתן התרומות.

משהפכה האגודה לעצמאית מבחינה פיננסית ומנהלתית היא הזמינה לעיר בשנת 1918 את האדריכל ויליאם מקלין, שהיה באותה עת מהנדס העיר של אלכסנדריה שבמצרים. בספר זיכרונותיו מציין רונלד סטורס כי ההזמנה נועדה "לא כל כך כדי לתכנן תכניות, אלא כדי להתקין תקנות שתשמורנה לפחות על הצביון והמסורת המיוחדים של ירושלים".תוכנית מקלין משנת 1918 ותוכנית גדס משנת 1919, שתיהן תוכניות האב הראשונות של ירושלים, היו יוזמה של האגודה למען ירושלים.

בשנים הראשונות לפעולתה, ומאחר והאגודה למען ירושלים הוקמה כחלק מהממשל הצבאי, היא שימשה, למעשה, כוועדת התכנון של ירושלים, למרות שלא זכתה למעמד חוקי רשמי.

בשנת 1920 הועברה ירושלים לרשות ממשל אזרחי וצ'ארלס רוברט אשבי מונה למזכיר ועדת התכנון הירושלמית, בנוסף על תפקידו כמזכיר האגודה למען ירושלים. תפקיד ועדת התכנון היה לוודא שתוכניות בנין המוגשות לאישור תואמות את עקרונות תוכנית המתאר משנת 1922, הידועה כתוכנית גדס-אשבי.

במהלך פעילותה, האגודה למען ירושלים פעלה בעיקר לשימור ושיקום מקומות היסטוריים מחוץ לחומות. בין פעולות האגודה: ניקוי ושיקום מגדל דוד, הקמת טיילת החומות, שיפוץ ושיקום אריחי הקרמיקה של כיפת הסלע, הרחקת מגדל השעון שהיה על שער יפו, נטיעת עצים ברחבי העיר, שימור מבנים היסטוריים שונים, הקמת מבנים ציבוריים כגון מוזיאונים, ספריות וגלריות, טיפוח שטחים פתוחים, שיקום השווקים העתיקים ופיתוח שווקים חדשים, עידוד אמנות מקומית, קביעת שמות הרחובות באריחים מצוירים (על ידי אמני בצלאל[1], ותיקון תקנות שונות בהתאם למטרותיה.

פעולותיה של האגודה ותוכניותיה בין השנים 1918-1922 סוכמו בשני ספרים, שנערכו על ידי צ'ארלס רוברט אשבי,

  • Jerusalem 1918-1920: Being the records of the Pro Jerusalem council during the period of the British military administration.
  • Jerusalem 1920-1922: Being the records of the Pro Jerusalem council during the first two years of the civil administration

בספרים אלה מצוינות גם תוכניות שהאגודה לא הצליחה להוציא אל הפועל , כגון הסרת השווקים הנמצאים בחזית שער יפו ושער שכם.

כפי שניתן להבין מהספרים, עיקר פעילות האגודה התרכזה בשנים 1918-1922, ועם התגברות המתח הדתי-לאומי בעיר פחתה פעילותה, ומשהועבר הטיפול הקשור ברישוי ותכנון העיר לידי העירייה האזרחית ומשרדי הממשלה השונים, והאחריות לשימור האתרים העתיקים בעיר הועברה למחלקת העתיקות הממשלתית - הרשות המנדטורית שפעלה לפני רשות העתיקות, ניטלו מן האגודה כל תחומי עיסוקיה והסיבות להקמתה רוקנו מתוכן. בסוף שנת 1922 התפטר אשבי מתפקידיו, ועם התפטרותו הופסקו למעשיה פעולותיה של האגודה, שהמשיכה להתקיים בשמה בעיקר עד תום המנדט.

האגודה למען ירושלים הוקמה מחדש בירושלים המודרנית תחת שלטונה של מדינת ישראל ומאגדת גופים שונים במטרה דומה לזו של האגודה המקורית. בהם, המחלקה לגאוגרפיה של האוניברסיטה העברית, המחלקה לאדריכלות של בצלאל, המחלקה לאדריכלות ולתכנון ערים של הטכניון והמועצה לשימור אתרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charles Robert Ashbee, M.A. (ed.), Jerusalem, 1920-1922- Being the Record of the Pro-Jerusalem Council during the first two tears of the Civil Administration, John Murray, Albemarle Street, London, 1924, p.i


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד קרויאנקר, רחוב יפו - ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, כתר ספרים, 2009, עמוד 48