האדם הדניסובי
 |
|
|---|---|
| מצב שימור | |
מצב שימור: נכחד (EX) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| משפחה: | הומינידיים |
| תת-משפחה: | הומינינאים |
| שבט: | הומיניניים |
| תת-שבט: | הומינינים |
| סוג: | אדם |
| מין: | לא הוגדר עדיין |
| שם מדעי | |
 אין עדיין |
|
| תחום תפוצה | |
.svg) |
|
האדם הדניסובי הוא אוכלוסייה פרהיסטורית נכחדת של אדם קדום שחיה לפני כ-40 אלף שנה. האדם הדניסובי התגלה בשנת 2010 באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים - עצם של אצבע ושן טוחנת - שנמצאו במערת דניסובה, בהרי אלטאי בסיביר. רצף הגנום גילה שהאוכלוסייה הדניסובית התפצלה מן השושלת המובילה לבני-האדם בני-ימינו לפני כ-800 אלף שנה, ומן השושלת המובילה לניאנדרטלים לפני כ-640 אלף שנה. עם זאת, התגלו ברצף ראיות לשיעור נמוך של רביית כלאיים פוריה בין האדם הדניסובי לאבותיהם של ילידי אוסטרליה ומלנזיה בני-ימינו. הדניסובים הם האוכלוסייה הראשונה של בני-אדם קדומים אשר התגלתה והוגדרה באמצעות מחקר פלאוגנטי בלבד. עקב חסרון מאובנים מפורטים, כמעט דבר אינו ידוע על האנטומיה והתרבות שלהם, ולכן גם לא ברור הקשר שלהם לאוכלוסיות ומינים קדומים אחרים כמו הומו היידלברגנסיס או הומו ארקטוס.
תוכן עניינים |
[עריכה] גילוי ותיארוך
[עריכה] הממצאים ממערת דניסובה
מערת דניסובה היא מערה קרסטית הסמוכה ליובל של נהר אוב, במחוז אלטאי במחוז הפדרלי הסיבירי של הפדרציה הרוסית. המערה נקראה ברוסית על שם הנזיר דיוניסי שהתבודד בה במאה ה-18, אך בני העם האלטאי החיים באזור מכנים אותה "איו-טאש" שפירושו בשפתם "סלע הדוב".
החל משנות ה-70 גילו ארכאולוגים סובייטים במערה מאובני חיות נכחדות, כמו אריה המערות וצבוע המערות, בשכבות שתוארכו לעידן הקרח של הפלייסטוקן, כ-125 אלף עד 30 אלף שנה לפני זמננו, בשיטות תרמולומינסציה ותיארוך פחמן-14. בנוסף התגלו במערה כלי אבן מן התרבות המוסטרית, האופיינית לניאנדרטלים מן התקופה הפליאוליתית התיכונה, וגם כלי-אבן פחות עתיקים ותכשיטים האופיניים לבני-אדם מודרניים אנטומית מן התקופה הפליאוליתית העליונה. החפירות במערה נערכו על-ידי הארכאולוגים מיכיאיל שונקוב ואנטולי דרביאנקו מן האקדמיה הרוסית למדעים בנובוסיבירסק. בשנת 2000 הם גילו שן טוחנת מאובנת הומינינית, על פי גודלה ומצבה מפרט בוגר אך לא קשיש, ובשנת 2008 עצם מן הפרק האחרון של אצבע זרת, על פי גודלה מצעיר או ילד. בשנת 2010 גם התגלתה במערה עצם בוהן הומינינית. שברי עצמות אלו התגלו בשכבה שתוארכה לגילים של 48 אלף עד 30 אלף שנה לפני זמננו, והם היו חלקיים מכדי לזהות לאיזה טיפוס אדם קדמון השתייכו בעליהם.
[עריכה] מיפוי הגנום הדניסובי
בשנת 2006 השלים צוות בינלאומי, בראשות סוונטה פבו ממכון מקס פלאנק לגנטיקה אבולוציונית בלייפציג, את פיענוח רצף הגנום המיטוכונדרי של הניאנדרטלים. הרצף פוענח בעיקר על פי דנ"א שמוצה מתוך עצמות ממערת וינדיה בקרואטיה, כצעד ראשון לקראת מיפוי הגנום הניאנדרטלי כולו. תודות להשג זה התאפשר לראשונה סיווג מאובני שיניים ושברי-עצם זעירים, לא בשיטה הרגילה על פי המאפיינים האנטומיים שלהם, אלא על פי רצף הדנ"א שמוצה מהם. בשנים שלאחר מכן שיתפו חוקרי מכון מקס פלאנק פעולה עם חוקרים מרוסיה, וממדינות אחרות של רוסיה הסובייטית לשעבר, במיצוי דנ"א מתוך עצמות קדומות רבות שנמצאו במערב ומרכז אסיה ונחשדו כעצמות ניאנדרטלים. באופן כזה הם הוכיחו לראשונה שניאנדרטלים חיו בהרי הקווקז ואף בהרי אלטאי בסיביר, הקצה המזרחי ביותר הידוע כיום של תחום התפוצה שלהם.
במסגרת מחקר זה, הצוות בראשותם של יוהנס קראוס וסוונטה פבו מיצה דנ"א מדגימה במשקל 30 מיליגרם מתוך עצם האצבע ממערת דניסובה. את רצף הגנום המיטוכונדרי שלה הם השוו לרצפים המקבילים מכמה עשרות בני-אדם בני-ימינו, משלד בן כ-30 אלף שנה של אדם מודרני אנטומית שהתגלה ברוסיה, משישה שלדי ניאנדרטלים, וכן משימפנזה מצוי אחד ושימפנזה ננסי אחד. החוקרים כבר ידעו שניאנדרטלים נבדלים מבני-אדם מודרניים ב-202 זוגות נוקלאוטידים בממוצע, מתוך כ-16 אלף הזוגות ברצף שהם בדקו, והם ציפו שהרצף מן המערה יתגלה אף הוא כניאנדרטלי. ברם, הם הופתעו למצוא שהוא שונה מרצפי הניאנדרטלים ב-385 זוגות בממוצע, וגם מרצפי בני-האדם המודרנים ב-375 זוגות בממוצע. היינו, הבעלים של האצבע רחוק גם מן הניאנדרטלים וגם מן האדם בן-ימינו כמעט פי שניים ממרחקם זה מזה. מכיוון שניתן להשתמש במרחק הגנטי כבשעון מולקולרי לתיארוך האב הקדמון המשותף, הצוות העריך שגיל הפיצול בין של אבותיו של הומינין X לשושלת המובילה לאדם המודרני ולאדם הניאנדרטלי הוא כמעט כפול מגיל הפיצול בין שני האחרונים, כמיליון שנה. בנוסף, הדנ"א הראה שבעלת האצבע היתה נקבה, והיא קיבלה באופן זמני את הכינויים הבלתי-רשמייים "האשה X" (אנגלית: "Woman X") או "הומינין X", על שם האות הלטינית המקובלת לציון נעלמים באלגברה. התגלית פורסמה בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר באפריל 2010 [1].
בדצמבר של אותה שנה התפרסם בנייצ'ר מאמר מקיף הרבה יותר, מאת צוות בינלאומי גדול של חוקרים בראשות דיוויד רייך מבית הספר הרפואי בהרווארד וסוונטה פבו. מאמר זה דיווח כי הגנום המיטוכונדרי מתוך השן מוצה ומופה אף הוא, והסתבר שבעליו השתייך לאותה אוכלוסיה של בעלת האצבע. המחברים הציעו לקרוא לאוכלוסיה זו האדם הדניסובי, על משקל "האדם הניאנדרטלי" שאף הוא קרוי על שם אחד המקומות בו התגלה לראשונה.
החוקרים גם מיפו חלק גדול משאר הדנ"א מתוך האצבע, מה שאיפשר להם הערכה מדוייקת יותר של המרחק הגנטי בינו לבין הניאנדרטלים והאדם המודרני, ושל גיל האבות הקדמונים המשותפים שלהם. על פי הערכה מעודכנת זו האדם הדניסובי והניאנדרטלים קרובים זה לזה יותר מאשר לאדם המודרני. הוקרים העריכו שהשושלת הדניסובית-ניאנדרטלית התפצלה מן השושלת המוליכה לאדם המודרני לפני כ-800 אלף שנה בממוצע, והדניסובים התפצלו מן הניאנדרטלים לפני כ-640 אלף שנה.
התגלית המפתיעה ביותר עליה דיווח המאמר היתה שהגנום הדניסובי נמצא דומה יותר לגנום של אדם מלנזי בן ימינו מפפואה, בשיעור של 4% עד 6%, מאשר לגנומים של בני-אדם אחרים בני-ימינו - שני ילידי אפריקה, סיני וצרפתי. ההסבר הפשוט ביותר לממצא הוא שרביית כלאיים פוריה התרחשה בין הדניסובים לבין אבותיהם של ילידי מלנזיה. ממצא זה הצטרף לתגלית קודמת מתוך הגנום הניאנדרטלי, לפיה התרחשה רביית כלאיים פוריה בין הניאנדרטלים לבין אבותיהם של בני-אדם מודרניים מחוץ לאפריקה. לעומת זאת המחקר לא מצא עדויות לרבייה של הדניסובים עם אבות האפריקאים והאירופים בני-זמננו, וגם לא עם הניאנדרטלים שחלקם חיו אף הם בהרי אלטאי באותה תקופה [2].
[עריכה] גנטיקה
הערכת המחקר היא שהאדם הדניסובי התפצל מן השושלת המובילה לבני-האדם בני-ימינו לפני כ-800 אלף שנים, מוקדם יותר מן ההתפצלות לאדם הניאנדרטלי לפני כ-600 אלף שנה, ומכאן שהאדם הדניסובי רחוק מן האדם המודרני יותר מאשר האדם הניאנדרטלי. עם זאת, נמצא כי הגנום הדניסובי חולק שיעור נמוך של אללים חדשים עם גנומים של אנשים מלנזים בני-ימינו - אחד מפפואה ואחד מאיי בוגנוויל. תגלית זו מצביעה על רביית כלאיים בין האדם הדניסובי ואבות המלנזים, שהתרחשה קרוב לוודאי לפני עשרות אלפי שנים בעת שהאחרונים עברו באסיה, בתקופת ההגירה של האדם המודרני מאפריקה לשאר יבשות העולם. ממצא זה רומז שהאדם הדניסובי היה נפוץ ברחבי אסיה בתקופה זו, אך מאוחר יותר נדחק צפונה לסיביר, אולי כתוצאה מלחץ של אוכלוסיות אדם מודרני, ולבסוף נכחד[2].
[עריכה] אנטומיה ומורפולוגיה
האדם הדניסובי הוא האוכלוסייה הראשונה של בני-אדם קדומים אשר התגלתה והוגדרה באמצעות מחקר גנטי, תודות להשגים במיצוי דנ"א מעצמות מאובנות. עקב חסרון מאובנים מפורטים יותר שלו, כמעט דבר לא ידוע על תכונותיו האנטומיות, ולכן גם לא ברור היחס שלו לאוכלוסיות ומינים קדומים אחרים כמו הומו היידלברגנסיס או הומו ארקטוס. השן הטוחנת שהתגלתה היא גדולה בממדיה, ואופיינית יותר לטווח הגדלים של אוכלוסיות מתקופת הפלייסטוקן התיכון, כלומר היידלברגנסיס וארקטוס, מאשר לניאנדרטלים ולבני-אדם בני-ימינו.
הגדרה טקסונומית של האדם הדניסובי עדיין לא הוצעה, ואין לו שם מדעי רשמי, אך הוא שייך ללא ספק לסוג האדם (הומו). פלאואנתרופולוגים "פצלנים" אשר רואים באדם הניאנדרטלי מין אדם נפרד מספיינס יראו קרוב לוודאי גם את האדם הדניסובי כמין נפרד בסוג אדם. לעומת זאת פליאואנתרופולוגים "אחדנים" הרואים באדם הניאנדרטלי תת-מין של ספיינס עשויים להגדיר באופן כזה גם את האדם הדניסובי, במיוחד לאור הראיות לרביית כלאיים שלו עם אוכלוסיות ספיינס.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Krause, J. et al (2010) "The complete mitochondrial DNA genome of an unknown hominin from southern Siberia", Nature . Vol. 464, pp. 894-897; doi:10.1038/nature08976
- ^ 2.0 2.1 Reich, D. et al (2010) "Genetic history of an archaic hominin group from Denisova Cave in Siberia", Nature . Vol. 468, pp. 1053–1060; doi:10.1038/nature097106
