האדם השלישי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזת הסרט "האדם השלישי"

האדם השלישי (The Third man) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1949 בסוגת הסרט האפל, הנחשב לסרט קלאסי בסוגה זו.

להצלחת הסרט תרמה החבירה החד פעמית בין שלושה יוצרים גדולים, הסופר גרהם גרין, הבמאי קרול ריד והשחקן אורסון ולס. את התסריט לסרט כתב גרין, על-פי נובלה פרי עטו, אך הנובלה פורסמה רק לאחר הפצתו של הסרט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר על הולי מרטינס, מחבר ספרי מערבונים אמריקאי, בגילומו של ג'וזף קוטן, המגיע לווינה שלאחר מלחמת העולם השנייה על מנת לפגוש את ידידו הארי ליים, המגולם על ידי אורסון ולס. הוא מוצא את וינה הרוסה בחלקה, מחולקת לאזורים נפרדים שכל אחד מהם בשליטת אחת המעצמות המנצחות, ששורר בה מחסור ופורחים בה עסקי השוק השחור.

לסופר מתברר עד מהרה כי חברו הארי ליים כבר אינו בין החיים. הוא פוגש באהובתו של הארי ליים, פליטה צ'כית, בגילומה של אלידה ואלי, המתרפקת על זכר אהובה המת.

לסופר מתברר כי במקום מותו של הארי ליים נוכח "אדם שלישי" מסתורי שזהותו אינה ידועה, הדבר מניע את הסופר לחקור על אודות מעשיו של הארי ליים בווינה קודם למותו. להפתעתו הוא מגלה כי חברו היה סוחר בתרופות פגומות בשוק השחור, דבר שגרם למקרי מוות, והיה מבוקש בשל כך על ידי שלטונות הכיבוש. העלילה מקבלת תפנית דרמטית, כאשר מתברר לסופר כי הארי ליים חי וכי הוא ביים את מותו כדי להתחמק מן הרשויות. הרשויות גם הן עומדות על כך, ומתנהל מרדף אחרי הארי ליים בתעלות הביוב של וינה, שבסופו מוצא ליים את מותו (הפעם סופית). העלילה מסתיימת בקטע ארוך שבו מלווה המצלמה את אלידה ואלי בצאתה מבית הקברות, לאחר קבורת אהובה, כשהיא חולפת על פני הסופר בהליכה איטית, מתעלמת ממנו (כמי שאחראי בעיניה למות אהובה) ונעלמת אט אט ברקע, לצלילי מנגינתו של אנטון קאראס.

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שסוגת הסרט האפל מתייחדת לסרטים שעלילתם מתרחשת בערים הגדולות של ארצות הברית, ואילו סרט זה מתרחש בווינה, הרי אווירת וינה שלאחר המלחמה, צילומו של הסרט באתרי ההתרחשות של וינה החרבה ולא באולפן, זוויות הצילום וצילומו בשחור-לבן, הביאו לכך שהסרט נחשב לאחד מסרטי המופת של סוגת הסרט האפל.

אחד הדברים שתרמו להצלחתו הרבה של הסרט הוא מנגינת הרקע שלו, בסגנון וינאי, שהולחנה על ידי המלחין אנטון קאראס, אשר נוגנה בכלי המיתר הקורדופוני הציתר, המשמש לנגינת מנגינות עם בארצות הדוברות גרמנית. באמצעות מנגינה זאת נכנס הצופה לאווירתה של וינה. המנגינה הייתה פופולרית מאוד בעולם ובישראל בראשית שנות החמישים.

הסרט זכה בפרס אוסקר לשנת 1951 בקטגוריה של צילום בשחור-לבן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]