אדריכלות גותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדריכלות גותית היא סגנון של אדריכלות אירופאית מימי הביניים, אשר מקושרת לרוב לתכנון קתדרלות, כנסיות ומנזרים. אדריכלות זו התפתחה לראשונה באמצע המאה ה-12 בצרפת ואנגליה והיא נחשבת לאחד הפרקים המיוחדים והמרשימים בהיסטוריה של אדריכלות המערב.

תוכן עניינים 1 מבוא 2 מאפייני הסגנון 2.1 אדריכלות הכנסיות 2.2 השאיפה לגובה 2.3 אור 2.4 אופטימיזציה מבנית 2.5 האמנות הגותית 3 היסטוריה 3.1 רקע היסטורי 3.2 רקע רעיוני 3.3 הולדת הסגנון הגותי 3.4 האדריכלות הגותית בצרפת ומרכז אירופה 3.5 האדריכלות הגותית באנגליה 3.6 האדריכלות הגותית בספרד 3.7 האדריכלות הגותית בגרמניה ומרכז אירופה 3.8 האדריכלות הגותית בצפון ומזרח אירופה 3.9 האדריכלות הגותית באיטליה 3.10 האדריכלות הגותית במאה ה-14 3.11 האדריכלות הגותית אחרי ימי הביניים 4 התחייה הגותית 5 מילון מונחים 6 ראו גם 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים

[עריכה] מבוא

האדריכלות הגותית הייתה סגנון אדריכלי שהופיע באמצע המאה ה-12 בצרפת, והתפשט בגרסאות שונות ברחבי אירופה עד דעיכתו ההדרגתית במאה ה-16. האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים תמירים, מורכבים ומפוארים, שהיו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים יותר מאדריכלות הרומנסק שקדמה לה. האדריכלות הגותית נחשבת על ידי רבים לשיא שאליו הגיעה האדריכלות בימי הביניים ושיא של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהוא יוצר בחללי הפנים של המבנים הפכו את האדריכלות הגותית למושא השראה חשוב בקרב אדריכלים ואמנים רבים.

האדריכלות הגותית משקפת היטב את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והאמונה הנוצרית ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:

• הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר ^[1].
• שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה (פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמונים, קונסוננס), לפי החיבורים שכתבו אוגוסטינוס ותאולוגים נוצרים אחרים. ^[2]
• פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
• קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
• בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
• הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
• עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
• פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור האל והאדרת שמה של הכנסייה ולא עבור בני אדם.
• ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה של אנשים רבים, שרובם נותרו אלמוניים. כך, לדוגמה, ידוע לנו כי הבישוף של פריז מוריס דה סולי היה זה שהביא לתחילת הקמתה של קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163), אך לבד מז'ן דה של ופייר דה מונטריי לא ידועים שמותיהם של יתר בוני הקתדרלה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
• חלק מהפסלים, הגרגוילים, גרוטסקות והחימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
• משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.

בניגוד לאדריכלות הרומנסק ממנה צמחה, דגלה האדריכלות הגותית ב-3 תפישות שייחדו אותה מהאדריכלות המערבית שקדמה לה: ^[3]

1. השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית.
2. התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה.
3. שימוש במדע הגאומטריה ותורת הפרופורציות ההרמוניות שגילה פיתגורס (יחסים בין חלוקת המיתר לקטעים שמניבים צלילי קונסוננס) בתכנון ובניית המבנה.

האדריכלות הגותית התפתחה במרכז צרפת (באחוזות המלך של איל דה פרנס) על רקע הפריחה בתרבות, בדת ובכלכלה שהתרחשה במאה ה-12 ועליית כוחן של המלוכה (בית קאפט) הערים וגילדות בעלי המלאכה. מסעי הצלב הפכו את הבנייה באבן לנפוצה יותר באירופה והעושר הרב שנצבר עקב פריחת המסחר גרם לשאיפת הכמורה, המלוכה והאצולה לבנות כנסיות אבן מפוארות ואדירות. על רקע זה התפתחה האדריכלות הגותית שנועדה לענות על צרכים אלה ולהעביר מסר תאולוגי הן לאיש הדת המלומד והן לפשוטי העם שאינם יודעים קרוא וכתוב.

בזיליקת סן דני בפריז הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותיים כגון בנייה אוורירית לגובה, חלונות ויטראז' גדולים וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת סנס ואילו קתדרלת נוטרדאם בפריז נחשבת עד היום לאבטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית. קתדרלת שארטר, קתדרלת ריימס וקתדרלת אמיין היוו את השיא של הגותיקה בצרפת ושילבו בין אדריכלות חדשנית, מידות גדולות ועושר רב של אמנות גותית ופיסול גותי. באנגליה קיבל הסגנון הגותי שינויים מקומיים עם דגש על קווים אנכיים ואופקיים וקמרונות מורכבים, בין המבנים הגותים באנגליה ידועים קתדרלת קנטרברי, קתדרלת יורק, קתדרלת לינקולן וקתדרלת סולסברי לצד כנסיית וסטמינסטר. בגרמניה והקיסרות הרומית הקדושה בלטו קתדרלת קלן, קתדרלת סטפנוס הקדוש (וינה) וקתדרלת ויטוס הקדוש (פראג). באיטליה האדריכלות הגותית לא זכתה לעדנה רבה, אך ראוי לציין בה את קתדרלת מילאנו ואת סנטה מריה דל פיורה בעלת הקמרונות הגותיים והחזית הנאו-גותית. מאז נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון גותי (כאשר לעתים הבנייה נמשכה אף מאות שנים), עשרות מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית כנסת מייזלובה בפראג). האדריכלות הגותית רווחה באירופה החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16 וזכתה לעדנה מחודשת במאה ה-19, במה שידוע כ"תחייה הגותית". גם כיום נמשכת הבנייה בסגנון הגותי (נאו-גותיקה), בעיקר במבני דת נוצריים.

[עריכה] מאפייני הסגנון

[עריכה] אדריכלות הכנסיות

ניתן למנות מאפיינים אחדים שתורמים לאופי הייחודי של אדריכלות הכנסיות הגותית:

• התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה. באדריכלות הגותית המבנה הוא חלק מהאמנות של הבניין ולא נועד לשמש רק כמתלה ליצירות אמנות (כגון פסלים או ציורי קיר) ויש דגש על הגימור האדריכלי והצורה של המבנה. ^[4]
• השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית. ראו הרחבה בפסקה אור.
• הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקוים הבולטים היו תמירים וגבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
• הקתדרלות נבנו לגובה רב ובלטו מעל סביבתן. נעשה שימוש בבנייה גבוהה מאוד ותמירה מאוד גם בפרופורציה (יחסית לרוחבן). הדבר ניכר גם במבנה עצמו יחסית לסביבתו וגם בתכנון של חלל המבנה.
• הקתדרלה התנשאה לגובה רב גם בזכות מגדלים וצריחים מחודדים שנוספו למבנה. לרוב נבנו שני מגדלי פעמונים בחזית המערבית (הראשית) של הקתדרלה ולעתים גם מגדל נוסף מעל מרכז המבנה (בדרך כלל צריח מחודד מסוג "פלש", אך בגותיקה האנגלית נפוצו מגדלי מצלב בצורת ריבוע עם 4 צריחונים בפינות). מכל צדי הקתדרלה נבנו עשרות צריחונים קטנים (לעתים הללו הסתיימו בפסלים) הנקראים פינקל. על רוב הצריחים היו זיזים חדים הנקראים קרוקט, וגם אלה הוסיפו לתחושת השאיפה השמיימה של הצריחים.
• האדריכלים ויתרו על העצמאות הארכיטקטונית של כל אלמנט (כגון עמוד או כותרת) ויצרו אותם כחלקים אחידים במבנה הגותי.
• המבנים תוכננו באופן מתוחכם, כך שהבנייה לגובה רב בעלת המפתחים הרחבים הייתה יציבה למדי:
  • קשתות מחודדות שימשו ביעילות כמקור תמיכה במשקל העצום של הבניין ושל הקירות שכן צורת הקשת המחודדת, לעומת קשת חצי מעגלית, קרובה יותר לפרבולה שהיא הצורה האופטימלית להעברת עומסים בקשת.
  • קמרונות צלעות שימשו כקורות תמיכה. זהו קירוי המבוסס על קשתות אבן שנתמכו בעמודים ענקיים ונמשכו לאורך קווי הרכס של הקמרון. קשתות אלה תומכות בשאר התקרה, שהיא למעשה "מילוי" ללא יכולת נשיאה קונסטרוקטיבית.
  • תמיכות דואות, שהן "פיגומי אבן" שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות לקרקע ומוקמו כצלעות משני צידי הקתדרלה, ובכך מנעו מהקיר לקרוס הצידה עקב העומסים. בכנסיות קטנות יותר נעשה שימוש בתמיכות רגילות הצמודות לקירות.
• בדרך כלל מבנה הכנסייה היה של בזיליקה: חזית בעלת מגדל או שניים, ואחריה ספינה ראשית (אולם התווך) בעלת אגפים משניים, המופרדת באמצעות בית רוחב מבית המקהלה . המבנה מסתיים באפסיס, ולעתים יש מסביבו זר קפלות בתצורת Chevet. (ראו: אדריכלות כנסיות)
• החזית: החזית המערבית הייתה בדרך כלל החלק הגדול והמפואר ביותר בכנסייה. החזית הקנונית הייתה סימטרית (או סימטרית בקירוב) וכללה 2 מגדלים (עליהם תוכננו צריחים מחודדים, אך בקתדרלות רבות בנייתם לא הושלמה), שלושה שערי כניסה (ראו בהמשך) וחלון גדול (חלון רוזטה או חלון קשתי מחודד) במרכזה. קתדרלות רבות מכילות חזיתות שלא עומדות בדיוק בדגם זה עקב אילוצים שונים, חזיתות שלא הושלמו, שילוב סגנונות מקומיים או הריסות ושחזורים במהלך הדורות.
• שלושה שערי כניסה הבנויים כשער ניצחון רומי, בעלי משקופים קשתיים (טימפנון) המתארים אירועים מרכזיים כיום הדין, צליבת ישו, הכתרת המדונה, עלילות קדושים ועוד. בקתדרלות גדולות לכל חזית (המערבית, הדרומית והצפונית) הייתה מערכת של 1-3 שערים. בקתדרלות קטנות יותר היה שער כניסה אחד בחזית.
• חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, עלילות קדושים וסיפורים היסטוריים של המקום. לעתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו את הכנסייה באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
• חלון רוזטה - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי.
• פיסול גותי: פסלים רבים ועשירים המתארים מאורעות שונים מהתנ"ך ומההברית החדשה, מיום הדין האחרון (העתיד לבוא), הכתרת המדונה, וגלריית מלכי ישראל. על אלה נוספו פיתוחים אמנותיים וכמובן - גרוטסק או חימרה, פסלי מפלצות מכונפות, וגרגוילים, שהם מרזבים מעוצבים בצורת לוע מפלצת או דמות מעוותת. הפיסול הגותי והתבליטים הגותים תוכננו בקפידה, והם מציגים דיון שיטתי במסרים אותם רצו להעביר. כמו כן האדריכלות הגותית מסמנת התקדמות רבה בדיוק תיאור הפרטים והטקסטורות לעומת פיסול הרומנסק, והפסלים מקבלים נפח רב והופכים לתלת ממדיים.
• אקוסטיקה - מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.

חזית קתדרלת בורגוס, חזית גותית מהמאה ה-15	צריחונים (פינקלס) על תמיכות דואות בקתדרלת ויטוס הקדוש	צריחונים (פינקלס) על תמיכות דואות בקתדרלת מילאנו	גרגויל - מרזב מפוסל בצורת מפלצת
חלון רוזטה בקתדרלת שטרסבורג	חלון רוזטה וחלונות מזכוכית צבעונית בקתדרלת נוטרדאם דה פארי	הספינה הראשית בקתדרלת אמיין, מבט מערבה	בית המקהלה בקתדרלת נוטרדאם דה פארי, מבט מזרחה
השערים המפוסלים של החזית המערבית בקתדרלת שארטר	חלון גותי עם ויטראז' מזכוכית צבעונית בקתדרלת לינקולן	קשת מחודדת, האופיינית לגותיקה, איור של ויולה-לה-דוק	הקצה המזרחי של קתדרלת לה-מאן והתמיכות הדואות בנות שלוש הקומות

[עריכה] השאיפה לגובה

תקופת "הגותיקה בשיאה" מכונה בדרך כלל באנגלית "High Gothic" גם משום כמות הבנייה הגותית בתקופה זו ובעיקר משום שהקתדרלות החדשות נבנו יותר ויותר גבוהות. בנוסף לקמרונות הגבוהים (שנעו בין 30 ללמעלה מ-40 מטר) נוספו לקתדרלה גם מגדלים ובראשם צריחים מחודדים (Spires) שהוסיפו לגובהה. ערים אשר החליטו לבנות קתדרלות ראו במבנה מרכזי זה גאווה עירונית שככל שהייתה מפוארת וגבוהה יותר, כך יוקרתה של העיר הייתה רבה. בדומה לתחרות המודרנית סביב בניית גורד השחקים הגבוה ביותר, כך התנהלה הבנייה של הקתדרלות הגותיות באירופה בשלהי ימי הביניים.

היעדר מהנדסים אזרחיים באותה תקופה, והעובדה שהאדריכל היה למעשה רב-בנאי שרוב הכשרתו מבוססת על נסיונו, הבנייה הגבוהה התפתחה ב"ניסוי וטעייה". קתדרלות חדשות בחנו כל פעם מחדש את קצה גבול היכולת של הבנייה התמירה תוך כדי פיתוח ושכלול טכנולוגיות הבנייה (כגון פיתוח התמיכות הדואות והפינקלס). לא ידוע בדיוק כמה, אך קתדרלות גותיות רבות מאוד קרסו עוד בטרם הושלמה בנייתן בגלל אי יציבות הנובעת מבנייה גבוהה מדי או דקה מדי באופן יחסי לגובה. הקתדרלה הגותית הגבוהה ביותר שנבנתה בימי הביניים היא קתדרלת לינקולן שבאנגליה, שהייתה המבנה הראשון שהחזיק בתואר "המבנה הגבוה ביותר בעולם" לאחר הפירמידה הגדולה של גיזה (מאוחר יותר הצריח הגבוה קרס). הקתדרלה הגבוהה ביותר בעולם כיום היא קתדרלת אולם בגרמניה, שצריחה מתנשא לגובה 161 מטר (הושלמה ב-1890). הקתדרלה הגבוהה ביותר בצרפת היא קתדרלת רואן עם צריח מחודד המתנשא לגובה 151 מטר. הקתדרלה הגבוהה באנגליה היא קתדרלת סולסברי עם צריח בגובה 123 מטר. יש לציין גם את קתדרלת קלן שגובה חזיתה 157 מטר וגובה קמרונותיה כ-43 מטרים, ואת קתדרלת מילאנו, שגובה קמרונותיה הוא 45 מטר והיא אחת הכנסיות הגדולות בעולם. הקתדרלה בעלת הקמרונות הגבוהים ביותר (כ-48 מטר) היא קתדרלת בובה (1225) שקרסה באמצע בנייתה ולא הושלמה.

קתדרלת סולסברי, הקתדרלה הגבוהה בבריטניה, עם צריח מחודד המתנשא לגובה 123 מטר.

קתדרלת רואן, הקתדרלה הגבוהה בצרפת עם צריח מחודד המתנשא לגובה 151 מטר.

קתדרלת קלן, עם החזית הגדולה בעולם - 157 מטר. החזית הושלמה ב-1880 על פי תוכניות מימי הביניים.

קתדרלת אולם היא הכנסייה הגבוהה בעולם, עם צריח המתנשא לגובה 161 מטר - כ-20 מ' יותר מאשר מגדל שלום.

[עריכה] אור

לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית של המאה ה-12 והמאה ה-13. הוגים כמו יו מסן ויקטור ותומאס אקווינס ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות. התאולוגיה הנוצרית ייחסה משמעות רבה וחשובה לאור, ועל כן הכנסיות הגותיות של ימי הביניים נוצרו בין השאר כדי לבטא יחס זה (לעומת הכנסיות החשוכות של הרומנסק). ^[5]

אחד ממאפייניה של האדריכלות הגותית ודבר המבדל אותה מסגנונות אחרים הוא השטח הנרחב של החלונות, כמו בסנט שאפל, בבזיליקת סן דני, בקתדרלת גלוצ'סטר, בקתדרלת שארטר או בקתדרלת מילאנו. הגדלת שטח החלונות לעומת אדריכלות הרומנסק התאפשרה על ידי פיתוח קמרון הצלעות לתמיכת הגג בעוד שקומת התאורה נמתמכת בידי קשתות מחודדות (שמתעלות את עומס הקיר כלפי מטה עם פחות מאמצי פישוק ובכך מאפשרת קירות דקים יותר. ^{[6] [7]}) ותמיכות דואות (שמנע ממאמצי הפישוק של הגג והקמרונות לגרום לקריסת הקיר הצידה). עמודי התמיכה הפנימיים, הצרורות האמונות, מערכת הקשתות המחודדות, קמרונות הצלעות מאבן והתמיכות הדואות יצרו שלד מאבן שהחזיק את המבנה ואפשר שחרור שטח רב בקירות לבנייה קלה יותר של חלונות. ^[8] קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור לכנסייה.

בזכות שיטת התמיכה החדשה, הצליחו האדריכלים הגותיים לממש את חזונם של מנהיגי הכנסייה (כמו סוגריוס (Suger), אב המנזר של סן דני ויועץ לכתר, ורנו דה מוקון, בישוף שארטר) לבנות כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית וקדושה בתוך חלל הכנסייה. בנוסף לאווירה, ניצלה הכנסייה את האור הבוקע מחלונות כדי לספר ולפאר סיפורים מהתנ"ך וסיפורי קדושים באמצעות ויטראז'ים מזכוכית צבעונית בשפה גרפית שגם האנאלפבית יכול להבין. את האפקט של התאורה השלים חלון הרוזטה, חלון עגול וגדול בצורת פרח, שדרכו בקע האור לספינה הראשית והאיר על המזבח.

[עריכה] אופטימיזציה מבנית

הקתדרלות הגותיות נחשבות להישג מרשים מאוד מבחינת טכנולוגיית הבנייה וכשיא היכולת האנושית של בנייה מלבנים. בבניית הקתדרלות שאפו כאמור להגיע לגובה הרם ביותר וליצור פתחים גדולים ככל האפשר על מנת להחדיר אור למבנה. הרצון ליצור ספינות ראשיות בעלות נפח גדול ככל האפשר עם חלונות גבוהים ועמודים תמירים מצריך מטבע הדברים שימוש במסות אבן גדולות שתתמכנה את המבנה. עם זאת, ההישג המרשים של הבנייה הגותית הוא היכולת להקטין באופן משמעותי את מסת הבנייה על ידי שימוש בקמרונות צלעות ותמיכות דואות שמחוזקות על ידי פינקלס. העובדה כי שיטות בנייה אלה היו מבוססות כולן על לבנים המונחות אחת על השנייה באופן פשוט מאוד יחסית לטכנולוגיות המודרניות והאופן שבו השתלבו עם העיצוב האדריכלי והאמנותי היא שהופכת את האדריכלות הגותית לפלא בנייה. האופטימיזציה המבנית של הקתדרלות הגותיות והפיכת שלד הבניין לחלק מעיצובו נתנו השראה לאדריכלים רבים גם בעידן המודרני.

בימי הביניים לא היה קיים מדע של הנדסה אזרחית והאדריכלות הייתה מקצוע שנלמד לרוב מאב לבן. השיכלולים הטכנולוגיים שהובילו לבנייה מסוג זה היו בעזרת ניסוי וטעייה. כחלק מהמירוץ לבניית הקתדרלה הגבוהה ביותר ניסו הבנאים לבחון את קצה גבול היכולת מבחינת תמירות גדולה ככל האפשר וכמות קטנה ככל האפשר של מסת לבנים. קתדרלות רבות וחלקי כנסיות רבים התמוטטו תוך כדי בנייתם משום שחרגו מגבול היכולת של הבנייה בלבנים. הקתדרלות הגבוהות ווהמרשימות ביותר שקיימות עד היום בהן השימוש בחומר הוא האופטימלי ביותר, שרדו למעשה כמעין "ברירה טבעית".

[עריכה] האמנות הגותית

ערך מורחב – אמנות גותית

לצד האדריכלות הגותית התפתחה אמנות שכללה פיסול גותי, ציור גותי, איור כתבי יד, יצירת חלונות ויטראז', גילוף בעץ וקישוט רהיטים ומזבחות בצורה גותית. אמנות זו פיארה את הקתדרלות ואת הכנסיות, והייתה בעלת עושר בלתי-רגיל בפרטים. לעומת אמנות הרומנסק, האמנות הגותית הייתה יותר מושכלת ורציונלית, והגיעה לרמות חדשות בתיאור מדויק של בני אדם, טקסטורות וחומר. יש לציין את קתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס בהן התרחשה התקדמות ניכרת באמנות הגותית, בעיקר בפיסול, והן הפכו למודל משפיע בכל רחבי אירופה. האמנות הגותית התפשטה ברחבי אירופה והושפעה הן מהאמנות הקנונית בצרפת והן מהסגנונות המקומיים וכנראה גם מהתיאטרון העממי בימי הביניים. לצד תיאורים דתיים היא תיארה גם מעמדות, פטרונים, אצילים ובעלי מלאכה. בשיאה, שאפה האמנות הגותית להציג תמונת עולם שלם וסגור תוך שימוש בעיצוב כוללני בו יש דיאלוג בין הסמלי לשימושי. ^[9]

המלאך המחייך, קתדרלת ריימס

שערי קתדרלת אמיין, מוארים במצגת אורקולית המנסה לשחזר את הצבעים המקוריים של הפסלים

שלושת האמגושים, קתדרלת שטרסבורג

|טריפטיכון של מזבח גותי

ציור גותי של פרא אנג'ליקו

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] רקע היסטורי

לקראת המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבות, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, ועושרה העצום התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלטה השושלת הקפטינגית, שתרמה אף היא באופן ניכר לבניית הקתדרלות, ולצידה היו מספר דוכסויות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפניה ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפניה בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה - גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלמדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון, ביזנטיון וספרד המורית. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני האצולה ופשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז וצפון צרפת, באיל דה פרנס, החל להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים וגדולים הרבה יותר.

[עריכה] רקע רעיוני

אוגוסטינוס הקדוש כתב מספר חיבורים על מבנה הכנסייה האידאלי. ביסוד מבנה זה עמדו 2 רעיונות עיקריים: פרופורציות גאומטריות הרמוניות ומילוי הכנסייה באור קדוש. האדריכלות של הכנסייה אמורה לייצג את שלמות מעשה הבריאה של אלוהים ולהיות למעשה דגם של העולם או ירושלים השמיימית עם בית המקדש (שאנשי ימי הביניים לא ידעו בדיוק כיצד הוא נראה).

השקפות אלה נהפכו לכדי פילוסופיה-תאולוגיה שלמה בידי דיוניסיוס הפסאודו-אארופז'יט (Pseudo-Dionysius the Areopagite), שזוהה בטעות עם דיוניסיוס הקדוש פטרון צרפת, וזכו לעדנה באסכולה של בית הספר הקתדרלי של שארטר במאה ה-12.

השקפות אלה זכו לתמיכה מברנאר מקלרבו שהיה בזמנו אחד מהסמכויות הדתיות החזקות באירופה. ברנאר לא אהב את האסתטיקה של כנסיות הרומנסק ואת הפיסול הפזרני והיותה של הכנסייה לא יותר ממתלה ליצירות אמנות רגשניות. ברנאר כתב על כך מספר חיבורים וכתוצאה מכך בהמסדר הציסטריאני החלו בבניית כנסיות צנועות וסגפניות יותר, שבהן הושם יותר דגש על אדריכלות ופחות על קישוטים וראוותנות. לעומת זאת, ברנאר התיר לקתדרלות וכנסיות עירוניות להמשיך להשתמש באמנות וקישוטים כדי ללכוד את לבם של המאמינים פשוטי העם.

רעיונות אלה השפיעו במידה רבה על סוגריוס, אב מנזר סן דני ועוצר הכתר הצרפתי, ועל אנרי, הארכיבישוף של סנס - שניהם חברים קרובים של ברנאר מקלרבו. ואכן, במקומות אלה נולדה האדריכלות הגותית.

[עריכה] הולדת הסגנון הגותי

האדריכלות והאמנות הגותיות התפתחו בצרפת, בעיקר באחוזות המלך (של בית קאפט) באיל דה פרנס (Ile de France) ובדגש על אזור העיר פריז ומחוזות שמפניה ופיקארדיה, בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנו מחדש בידי אב המנזר ויועץ הכתר סוגריוס (Suger) הקצה המזרחי והחזית המערבית של בזיליקת סן דני סמוך לפריז שהייתה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים (כיום, רק השער הדרומי שרד משיפוצים שנעשו בכנסייה במאה ה-13). תואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנט אטיין בסנס (Sens) שבנייתה החלה ב-1142. ב-1145 נבנתה מחדש החזית המערבית של קתדרלת שארטר (Chartres) בסגנון גותי מוקדם, ובה החל להתפתח הפיסול הגותי. הקתדרלה הגותית הנודעת ביותר היא כנראה קתדרלת נוטרדאם בפריז, שבנייתה החלה בשנת 1163 והושלמה ב-1345, בה יש שילוב של אדריכלות גותית מוקדמת ואדריכלות גותית בשיאה. האדריכלות הגותית היא סגנון אירופאי אמיתי, שלא נבע מהאדריכלות המזרח-תיכונית אלא התפתח כולו באירופה ^[10], ומהווה אבן דרך באדריכלות ימי הביניים.

בין השנים 1140 עד למאה ה-16 (שיא ושלהי ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - מקום הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות ^[11] וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד ובוהמיה. הסגנונות הגותים המקומיים, שהחלו באימוץ הסגנון הצרפתי, שילבו מאוחר יותר השפעות מקומיות וקיבלו אופי שונה מהסגנון הצרפתי. הקתדרלה הגותית המזרחית ביותר היא כנראה הקתדרלה שבזאגרב, קרואטיה. החל במאה ה-13 במקביל לקתדרלות, אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים. מאות כנסיות, טירות, מבני ממשל ומבני ציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול בפראג) ניבנו בסגנון הגותי.

[עריכה] האדריכלות הגותית בצרפת ומרכז אירופה

באדריכלות הגותית בצרפת ומרכז אירופה מובחנים מספר שלבים ^[12]:

• האמנות הגותית המוקדמת (מ-1140 עד ראשית המאה ה-13): בה התעצבו תפישות אדריכליות וחזותיות, והתגבשו הפתרונות לבעיות הטכניות השונות בבניה בסגנון הגותי. אמנות זו מאפיינת את הקתדרלות של סנס (1142-המאה ה-16), נואיון (1145-1235), לאן (1160-1215), קתדרלת סנלי (1153-1191), קתדרלת סואסון<