האוהבים מטרואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

האוהבים מטרואלספרדית: Los Amantes De Teruel) הוא סיפור אהבתם של חואן מרטינז דה-מרסילה ואיזבל דה-סגורה מהעיר טרואל שבחבל ארץ אראגון שבספרד, אשר נטען כי התרחש בשנת 1217.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקברים של האוהבים מטרואל

סיפור אהבתם של חואן מרטינז (הידוע גם כדיאגו מרסילה) ואיזבל סגורה החל בעיר טרואל, שם חיו שתי משפחות אמידות וחשובות - מרסילה וסגורה. דיאגו מרסילה ואיזבל סגורה, צאצאי משפחות אלו, אהבו זה את זו משחר ילדותם. כאשר הגיעה שעתם להתחתן, נקלעה משפחתו של דיאגו לקשיים כלכליים. מפאת הדרדרות מצבה הכלכלי של משפחת מרסילה, אסר אביה של איזבל על קיום החתונה.

דיאגו, שאהב את איזבל ושאף להתחתן עימה, ערך הסכם עם אביה. לפי הסכם זה, דיאגו יצא למשך חמש שנים במהלכן יגדיל את הונו ויחזור כאיש עשיר. במידה ולא יחזור ביום שנקבע ובתום חמש השנים, תותר איזבל לכל אדם.

לאורך חמש השנים בהם נעדר דיאגו, אביה של איזבל ניסה לשכנע אותה להתחתן עם אחר, אמיד כלכלית. אך איזבל סירבה לו בטענה כי אלוהים רוצה שתשאר בתולה עד שימלאו לה עשרים שנה, וכי נשים אמורות ללמוד את עבודת משק הבית לפני שהן מתחתנות. בנוסף טענה בפניו, כי היא עודנה אוהבת את דיאגו ומחכה לשובו.

בשל אהבת אביה של איזבל לביתו ורצונו באושרה, הוא הסכים לחכות את חמש השנים עד לשובו של דיאגו מרסילה.

עם תום חמש השנים, בהם לא קיבלו מדיאגו שום אות או סימן חיים, החליט אביה של איזבל להשיא אותה לדון פדרו אזגרה מאלברסין (Don Pedro Azagra from Albarracin). עם תום טקס הנישואין, הודיעו משקיפי העיר כי דיאגו חזר כאיש עשיר וכי בכוונתו להתחתן עם איזבל.

עם ליל התגנב דיאגו, טיפס אל חדר השינה של איזבל והעיר אותה בעדינות. דיאגו התחנן בפני איזבל שתנשקו נשיקה אחרונה לפני מותו הקרב ובא, אך איזבל אמרה כי זה יהיה חטא כלפי בעלה וכלפי אלוהים אם תענה לבקשתו וכי היא מתחננת שימצא אחרת ושיפסיק לאהוב אותה. אך דיאגו חזר בשנית על בקשתו באמרו כי הוא גוסס וזאת סירבה לו בשנית. דיאגו שלא יכל לשאת עוד את הכאב ואת הפרידה נפל מת. איזבל, שלא ידעה מה לעשות, העירה את בעלה וסיפרה לו על תחנוניו של דיאגו לנשיקה אחת בלבד ועל סירובה. כששאל אותה בעלה למה לא נשקה לו הסבירה לו כי ראתה בזאת חטא.

עקב חששם כי יתלו אשם על מותו של דיאגו בבעלה של איזבל, הסכים הזוג לקבור אותו ליד הכנסייה המקומית. למחרת נשמעו צלצולי הפעמון לאות אבלות ואיזבל הופיעה בבגדי חתונתה והחלה הולכת לכיוון הקדמי של הכנסייה נושקת נשיקה אחרונה לאהובה דיאגו על מצחו, לו סירבה שעות קודם לכן ונפלה עליו ומתה.

ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחי טרואל ששאבו השראה מסיפור זה, תבעו כי דיאגו ואיזבל יקברו זה לצד זו. הכנסייה נענתה בחיוב לבקשתם. ב-1560 הוצאו איזבל ודיאגו מקברם ונקברו שוב זה לצד זו.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים התווכחו לגבי האותנטיות של האוהבים מטרואל, הסיבה לכך היא שבשנת 1353 הסופר ג'ובאני בוקאצ'ו סיפר את הסיפור כמעט באותה מתכונת תחת השמות ג'ירולמו וסלווסטרה (Girolamo e Salvestra) למרות שהיה לו חומר נוסף לאורך ההיסטוריה שלו.

לאורך ההיסטוריה היו סיפורים רצופים באהבות אסורות כגון: רומיאו ויוליה (סיפור שהתרחש בשנת 1302), והרו ולאנדרוס (Hero and Leander).

הקברים של האוהבים מטרואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים פקדו את קבריהם של האוהבים מטרואל. גופותיהם של דיאגו ואיזבל, הוצאו ונקברו מחדש זה לצד זו כשעל כל אחד מהם פסל שיש בדמותם, הנושאת את סמל מגן משפחותיהם. יד אחת על לבם ואילו השנייה מושטת לעבר היד של בן/בת הזוג כמעט ונוגעות זו בזו (מטעמי דת ומאחר ואיזבל הייתה נשואה, ידיהם לא נוגעות ולא אוחזות אחת בשנייה).