האוזן השבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האוזן השבורה
TintinBrokenEar.jpg
עטיפת הספר בגרסה האנגלית
מחבר הרז'ה
שם בשפת המקור L'Oreille cassée
שפת המקור צרפתית
הוצאה Casterman
הוצאה בשפת המקור Casterman
שנת הוצאה 1937
סוגה קומיקס
מספר עמודים 62
סדרת ספרים טינטין
ספר קודם הלוטוס הכחול
הספר הבא האי השחור

האוזן השבורהצרפתית: L'Oreille cassée) הוא הספר השישי בסדרת הקומיקס "טינטין" אשר נכתב ואוייר על ידי הסופר והצייר הבלגי הרז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1937 בשחור לבן. הספר לא תורגם לעברית.

ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמות ראשית בסדרת הספרים - גנרל אלקאזאר.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלון של אליל, אשר שייך במקור לשבט אינדיאנים בדרום אמריקה, נגנב מהמוזיאון לאתנוגרפיה, בבריסל. מנהל המוזיאון אומר כי אין לפסלון ערך עצמי, והוא משער שהגנב הוא אספן. למחרת הפסלון מושב למוזיאון, יחד עם פתק התנצלות, האומר שהסיבה לגנבה הייתה הימור. טינטין, כאחד מהכתבים המסקרים את הסיפור, מבחין שהאוזן של הפסלון שהוחזר אינה שבורה, בניגוד לפסלון המקורי, ומבין שמדובר בזיוף. טינטין בודק בספר על אמריקה הדרומית, ומוצא שם שהפסלון המקורי נוצר על ידי שבט הארומביה. בתמונת הפסלון שבספר אכן ניכר, שאחת מאוזניו הייתה שבורה.

טינטין קורא דיווח על גלף בשם בלתזר, שנמצא מת עקב דליפת גז בחדרו. עם זאת התוכי שלו שרד את הדליפה. לאחר ביקור במקום, טינטין משוכנע שבלתזר נרצח, ודליפת הגז נעשתה אחר כך, כדי להשוות לרצח מראה של תאונה. טינטין חושד שבלתזר הוא זה שגילף את החיקוי של הפסלון, והוא מנסה להשיג את התוכי של בלתזר, כדי להשיג רמז על זהות הרוצח. אולם עד מהרה הוא מגלה ששני דרום אמריקאים, בשם אלונזו פרז ורמון באדה, עסוקים גם הם במרדף אחרי התוכי. הם מנסים להרוג את טינטין.

בסופו של דבר, התוכי חוזר על המילים האחרונות של הבעל המנוח, ששם הרוצח הוא רודריגו טורטיה. אלונזו ורמון עולים על ספינה לדרום אמריקה, בה אמור טורטיה להימצא. במהלך ההפלגה זוג הרודפים מוצא את חדרו של טורטיה, רוצח אותו, ומשליך את גופתו אל הים. בין חפציו נמצא עוד העתק של הפסלון הגנוב. טינטין, שהיה גם הוא על האנייה, בתחפושת, מביא למעצרם של הצמד כאשר האנייה עוגנת בנמל הראשי של רפובליקת סן-תאודורוס. הפושעים נלקחים על ידי חיילים מקומיים בפיקודו של קולונל, שהוא למעשה ידיד של השניים, כך שהם משוחררים מיד. הקולונל גם מסייע להם להפליל את טינטין, על ידי החלפת המטען שלו במזוודה המכילה חומרי נפץ. טינטין נעצר, מואשם בטרור, ונגזר עליו עונש מוות.

טינטין מוצא את עצמו מול כיתת יורים. אולם באותו רגע, המורדים בראשות גנרל אלקאזאר, מנצחים את גנרל טפיוקה, השליט הקודם, וטינטין ניצל. טינטין כבר שתוי לגמרי, וזאת מכיוון שבמהלך העמידה מול כיתת היורים, גילו החיילים שהרובים שלהם מושבתים, והמפקד הזמין את טינטין ל"כוס משקה קטן" עד להסדרת העניין. כשיכור, טינטין תומך בתלהבות באלקאזאר אל מול כיתת היורים. כאשר אלקאזאר מנצח, הוא מזמין אליו את טינטין, ונותן לו דרגת קולונל. כאשר עוזרו האישי של הגנרל מציע למנות אותו לקורפורל (רב"ט) בלבד, מכיוון שיש להם רק 48 קורפורלים, ואילו 3487 קולונלים - הגנרל כועס, והוא ממנה את טינטין לעוזרו האישי ומדיח את העוזר לדרגת קורפורל.

כאשר טינטין מתפקח משכרותו הוא מגלה את עמדת הכוח אליה נכנס מבלי משים. יש לו אויבים רבים: עוזרו האישי לשעבר של גנרל אלקאזאר, מנסה להרוג אותו ואת הגנרל. גם אלונזו ורמון עוקבים אחריו, והם מצליחים ללכוד אותו. הם דורשים ממנו, באיומי אקדח, לגלות את מיקומו האמיתי של הפסלון, מכיוון שגם הפסלון שהיה במטענו של טורטיה היה זיוף. טינטין ניצל מהם, והוא מצליח לעצור אותם ולהכניסם לכלא. מאוחר יותר הם מצליחים להמלט.

בנוסף לכך, שתי חברות נפט יריבות: "ג'נרל אמריקן נפט", ו"בריטניה-דרום אמריקה בנזין", מנסות לעורר מלחמה בין מדינת סן-תאודורס לבין המדינה השכנה נואבו ריקו, כדי להשיג על ידי זה שליטה בכמה שדות נפט רווחיים. כאשר טינטין מסרב לשתף פעולה, הנציג של ג'נרל אמריקן נפט, שוכר רוצח בשם פאבלו כדי להרוג אותו. בו זמנית מנסה גם רמון לרצוח את טינטין. שני הרוצחים מכשילים זה את זה, מבלי משים, וטינטין לוכד את פאבלו. כאשר פאבלו מבקש רחמים, טינטין נותן לו ללכת.

לאחר מכן נציג חברת הנפט מציג לגנרל אלקאזאר הוכחות, לפיהן טינטין הוא מרגל. הוא נידון למוות, אבל פאבלו, כהכרת תודה, מחלץ אותו מן הכלא. טינטין נמלט ברכב ממשלתי, ופורץ עמו את הגבול אל נואבו ריקו. האירוע מוגזם על ידי העיתונות והממשלות היריבות, ונעשה עילה לפריצת המלחמה, אותה ביקש טינטין למנוע.

טינטין מגלה שהוא לא רחוק מנהר שלידו שוכן השבט הארומביה, החיים במבודד. מכיוון שהפסלון חסר ערך אמיתי, טינטין תוהה מדוע אנשים רבים כל כך רודפים אחריו. הוא משער שלבני השבט תהיה תשובה על כך. טינטין משיג יליד מקומי המסכים לקחת אותו אל השבט, אך מאוחר יותר האיש נעלם וטינטין נותר לבדו ביערות הגשם.

ביער פוגש טינטין חוקר בריטי בשם רידג'וול, שהתידד עם השבט. טינטין לומד ממנו, שהפסלון ניתן במתנה לחוקר קודם בשם ווקר (שהוא גם מחברו של הספר על דרום אמריקה (לונדון 1875), שטינטין קרא קודם לכן). כאשר החוקרים עזבו, גילו בני השבט שיהלום מקודש להם נעלם איתם. לופז, מתורגמן מסטיסו, הוא זה שגנב אותו. בני השבט רדפו אחרי החוקרים, והרגו כמעט את כולם, חוץ מווקר ולופז. טינטין מבין שלופז החביא את האבן בתוך הפסלון.

טינטין עוזב את השבט, רק כדי לפגוש שוב את לופנזו ורמון, שערקו מצבא סן-תאודורס. הם מנסים שוב להכריח אותו לגלות את מיקומו האמיתי של הפסלון, דבר שהוא עצמו אינו יודע, והוא מצליח להתגבר עליהם. בארנקו של אלונסו הוא מגלה פתק חתום על ידי לופז, המאשר את העובדה שהיהלום נמצא בתוך הפסלון. הפתק נלקח מרכושו של טורטיה, גונב הפסלון, שנרצח על ידי לופנזו ורמון. מאוחר יותר שני אלו בורחים מטינטין, ומשאירים אותו ביער ללא סירה.

טינטין מבין שהגיע למבוי סתום, והוא חוזר הביתה. שם הוא שומע דיווחים על כך שסן-תיאודורס ונאובו ריקו חתמו על הסכמי שלום, וכן על כך שהשדות המדוברים נמצאו ללא כל נפט. אז הוא מגלה להפתעתו עותקים רבים של הפסל, נמכרים בחנויות. הוא מגיע למפעל המייצר את הפסלים, המנוהל על ידי אחיו של בלתזר המנוח. שם נאמר לו שהפסלון המקורי נמכר לאמריקאי עשיר בשם סמואל גולדבר, שעזב באניה לאמריקה. אולנסו ורמון, ששמעו גם הם על כך, עלו על האוניה. טינטין מצליח להדביק את האוניה באמצעות מטוס המביא דואר. בינתיים הצמד חודר לחדרו של סמואל, וגונב את הפסלון. טינטין מפתיע אותם על הסיפון, הפסלון נופל מידם ונשבר, והיהלום נחשף. אך היהלום מתגלגל מהסיפון אל הים לפני שמישהו מהם מספיק לעצור אותו. בעימות האלים שנוצר נופלים שלשתם: אולנסו, רמון, וטינטין, אל הים. טינטין ניצל, אך השניים האחרים טובעים (בתמונתם האחרונה הם נראים כמלווים על ידי שדי שאול).

לאחר שסמואל גולדבר שומע על סיפורו של הפסלון, הוא מסכים להחזירו למוזיאון. בתמונה האחרונה נראה הפסלון, שבור אך מודבק, ניצב על מקומו הראשון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]