אוליגרכים רוסים
אוליגרכים רוסים הוא שם מקובל לקבוצה של אנשי עסקים שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות, בתקופת שלטונו ונשיאותו של בוריס ילצין ברוסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלייתם של האוליגרכים
האוליגרכים הראשונים הופיעו כאשר החל מיכאיל גורבצ'וב לבצע הליכים של ליברליזציה בשוק הסובייטי בשנות השמונים. רבים מהם היו אנשים שעסקו בהברחתם של מוצרים מבוקשים שהיו אסורים או מוגבלים ביבוא תחת השלטון הסובייטי, כמו מחשבים ומכנסי ג'ינס.
פריחתם הגדולה של האוליגרכים הגיעה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין, שבה בוצעה הפרטה אותה הובילו אנטולי צ'ובאיס ויגור גיידר, שניים מה"רפורמטורים הצעירים". במסגרת ההפרטה נמכרו נכסי מדינה רבים, ובמיוחד משאבי טבע וחברות האמונות על הפקתם, במהירות רבה ובמחיר נמוך יחסית. בהתאם לטענת דייוויד סאטר, מחבר הספר "חשיכה עם שחר", עמדה מאחרי ההפרטה המהירה שאיפה ליצור מערכת כלכלית המבוססת על בעלות פרטית. אולם, בהיעדר שלטון חוק ברוסיה, "נפתחה הדרך לרדיפה פושעת אחר כסף וכוח". עליזה דולגובה טוענת כי ההפרטה המהירה נועדה "ליצור בכל מחיר מעמד שיתמוך ברפורמה.... כל סוג של הון כובס והוכנס למחזור. לא ננקטו צעדים למנוע לגליזציה של הכנסה פלילית.... סכומים עצומים הושקעו ברכוש בלי רישום בעלים. לא הייתה מדיניות דומה לזו באף מדינה תרבותית אחרת."[1]
בעיני מגני ההפרטה המהירה, המזוהים לעתים קרובות עם מפלגתו של צ'ובאיס, איחוד כוחות הימין, הייתה המכירה המהירה והלא בררנית בבחינת הכרח. החברות שנמכרו נוהלו על–בסיס עקרונות סובייטיים, ללא בקרות על המניות, עם מספר עצום של מועסקים, ללא דוחות כספיים או התייחסות כלשהי לרווחיות. הקונים הימרו כאן כאשר קנו חברות מפסידות, בתקווה שיצליחו להפוך אותן לרווחיות במהירות גדולה יחסית.
הרעיון שפעולת מכירה של נכסים ממשלתיים, שעיקרם חברות נפט ומחצבים, כדי ליצור כהרף עין מעמד בינוני שיתמוך ברפורמות התבססה על תפישה שגויה של האופן בו מתנהלת כלכלת שוק. בניגוד למדיניות האיטית והמודרגת יחסית שנקטו מספר מדינות קומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, שכוונתה הייתה להניח לשוק לצמוח בהדרגה, מלמטה, סברו הרפורמיסטים ברוסיה כי ניתן ליצור "קפיטליזם סובייטי" — שוק חופשי המופעל באופן מיידי והחלטי בהתאם להוראה מגבוה.
האוליגרכים צברו להם השפעה רבה על המערכת הפוליטית ברוסיה, במיוחד לקראת מערכת הבחירות לבחירתו מחדש של ילצין בשנת 1996, שבה שיחקו המימון והתמיכה של "האוליגרכים" תפקיד חשוב.
רבים מן היזמים האוליגרכים נמנו עם קבוצות באוכלוסייה שלא הצליחו לתפוש את מקומן בתוך הממסד הסובייטי, כמו בתוך הק.ג.ב. ממנו בא פוטין. במיוחד בלטו בתוכם יזמים ממוצא יהודי. יהדותם של האוליגרכים נתנה ביטוי לזרמים גלויים וגלויים פחות של אנטישמיות ברוסיה.
[עריכה] ירידת כוחם של האוליגרכים
כוחם שקע במידת מה בעת המשבר הפיננסי האסייתי, שהכה קשות בחלק מהאוליגרכים כמו גם משבר הרובל.
מהלומה עזה יותר ניחתה כאשר עלה ולדימיר פוטין לשלטון בסוף שנת 1999, והחל פועל בהדרגה לכינון משטר אוטוקרטי, כשהוא מחסל בהדרגה את אמצעי התקשורת העצמאיים (כמו רשתות TV-6, TVS ו-NTV), ומעביר חברות בבעלות האוליגרכים לבעלות המדינה או לבעלות מקורביו. ולדימיר גוסינסקי בעל "מדיהמוסט", שלא תמכה בפוטין בבחירות ב-1999 הוגלה למעשה. בוריס ברזובסקי שהואשם בכוונה להדיח את פוטין, קיבל מקלט מדיני בבריטניה שסירבה שוב באמצע 2006 להסגירו לרוסיה. מיכאיל חודורקובסקי בעל חברת הנפט יוקוס נאסר באוקטובר 2003 ונידון לשמונה שנות מאסר בעוון אי–תשלום מסים, רומן אברמוביץ' עזב למעשה את רוסיה, והועלו תביעות להסגיר לרוסיה אוליגרכים אחרים שנמלטו.
[עריכה] אוליגרכים רוסים
מתוך "פורבס", יולי 2011. הון במיליארדי דולרים:
| דירוג | שם בעברית | שם ברוסית | רכוש במילארדי דולר | אחזקות עיקריות |
|---|---|---|---|---|
| 1 | ולדימיר ליסין | Владимир Лисин | 24 | מתכות |
| 2 | אלכסיי מורדשוב | Алексей Мордашов | 18.5 | מתכות שחורות |
| 3 | מיכאיל פרוחורוב | Михаил Прохоров | 18 | מתכות צבעוניות |
| 4 | ולדימיר פוטנין | Владимир Потанин | 17.8 | חברת הניקל נורילסק-ניקל |
| 5 | אלישר אוסמנוב | Алишер Усманов | 17.7 | מתכות שחורות |
| 6 | אולג דריפסקה | Олег Дерипаска | 16.8 | אלומיניום רוסיה |
| 7 | מיכאיל פרידמן | Михаил Фридман | 15.1 | קבוצת אלפא |
| 8 | וגיט אלקפרוב | Вагит Алекперов | 13.9 | חברת הנפט לוקאויל |
| 9 | רומן אברמוביץ' | Роман Абрамович | 13.4 | חברת הנפט סיבנפט ומועדון הכדורגל צ'לסי |
| 10 | ויקטור וקסלברג | Виктор Вексельберг | 13 | נפט, מתכות צבעוניות |
[עריכה] אוליגרכים נוספים
| שם בעברית | רכוש במילארדי דולר | החזקות |
|---|---|---|
| בוריס ברזובסקי | 0.73 | חברות תקשורת (NTV), בנקים |
| ולדימיר גוסינסקי | 0.35 | מדיהמוסט |
| לאוניד נבזלין | 0.3 | יוקוס |
| אנטולי צ'ובאיס | ? | מערכת אנרגיה מאוחדת |
| יורי לוז'קוב | 0.45 | ראש עיריית מוסקבה לשעבר |
| בוריס איוואנישווילי | 3.2 | מתכות, כספים |
| מיכאיל חודורקובסקי | ? | חברת הנפט יוקוס |
| דמיטרי ריבולובלב | 8.6 | דשנים |
| סולימאן קרימוב | 5.5 | משקיע,פולימטאל |
[עריכה] אוליגרכים אוקראינים
מתוך "פורבס", יולי 2011[2]. הון במיליארדי דולרים:
| דירוג | שם בעברית | שם באנגלית | רכוש במילארדי דולר | מוצא | מידע נוסף |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | רינט אחמטוב | Rinat Akhmetov | 5.2 | טטרי מוסלמי | |
| 2 | ויקטור פינצ'וק | Victor Pinchuk | 3.1 | יהודי | חתנו של הנשיא לשעבר לאוניד קוצ'מה, שולט ברוב אמצעי התקשורת |
| 3 | איגור קולומויסקי | Ihor Kolomoyskyy | 2.0 | יהודי | בעלי קבוצת "פריווט" (Приват) ופריווט-בנק - הבנק הגדול באוקראינה- פעיל בקהילה היהודית |
| 4 | גנאדי בוגלובוב | Henadiy Boholyubov | 1.7 | יהודי | בעלי קבוצת "פריווט" (Приват) ופריווט-בנק - הבנק הגדול באוקראינה- נשיא הקהילה היהודית בדניפרופטרובסק |
| 5 | קוסטנטין ז'וואגו | Kostyantin Zhevago | 1.2 | אוקראיני |
[עריכה] אוליגרכים אוקראינים נוספים
- יוליה טימושנקו, לשעבר ראש ממשלת אוקראינה ובת ברית קרובה של הנשיא דאז ויקטור יושצ'נקו, גם היא אחת מעשירי המדינה. נטען כי רכשה את עושרה כאשר ראש הממשלה לשעבר פבלו לזרנקו הניח לה להקים חברה שמכרה את גזפרום בעבור מניות בעסקים באוקראינה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005.
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוצאת מעריב, האוליגרכים מבוא - דייוויד א. הופמן
- הארץ, עושר בלתי נתפס
