אונומסטיקון (אוסביוס)

אונומסטיקון
Περὶ τῶν τοπικῶν ὀνομάτων τῶν ἐν τῇ Θείᾳ Γραφῇ

מידע כללי
מאת	אוסביוס מקיסריה
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	אונומסטיקון
נושא	חקר שמות המקומות

האונומסטיקון (Onomasticon) שחיבר אוסביוס מקיסריה (ביוונית: Περὶ τῶν τοπικῶν ὀνομάτων τῶν ἐν τῇ Θείᾳ Γραφῇ, "על שמות המקומות בכתבי הקודש") הוא מדריך של שמות מקומות, או "גאזטיר", מקור ראשוני המספק לגאוגרפים היסטוריים ידע על ארץ ישראל ועבר הירדן בתחילת המאה ה-4. הוא נמצא בין התחומים העתיקים של הגאוגרפיה והלקסיקוגרפיה. לדעת חוקרים רבים, זהו הספר החשוב ביותר לחקר ארץ ישראל בתקופה הרומית.

האונומסטיקון של אוסביוס היה המקור העיקרי שעליו הסתמך מחבר מפת מידבא של ארץ הקודש מהמאה ה-6.

על היצירה

מבנה החיבור

אוסביוס מביא בחיבור, בסדר אלפביתי, את שמות המקומות הנזכרים במקרא ובברית החדשה, בתוספת תיאור קצר של המקום ושמותיו בזמן כתיבת החיבור. כך מתאר אוסביוס את שיטתו שלו: "אאסוף את הערכים מכל הכתבים שבהשראה אלוהית, ואסדר אותם מקובצים לפי האותיות הראשוניות שלהם, כך שניתן יהיה להבחין בקלות במה שנמצא פזור לכל אורך הטקסט". תיאור זה מרמז שלאוסביוס לא היה סוג ספר דומה לעבוד על פיו; חיבורו מקורי לחלוטין, ומבוסס על הטקסט של הביבליה בלבד. אחרים הציעו שלרשותו של אוסביוס היו מפות רומיות מוקדמות של האימפריה הרומית שיכול היה לעבוד איתן, ושאפשרו לו לתעד את המרחקים המדויקים בין מקומות במילים רומיים. חיבור זה היה שימושי מאוד למחקר המודרני. מתוך כ-980 שמות מקומות הכלולים במקרא ובברית החדשה, אוסביוס מזהה כ-340 עם מקומות ידועים בתקופתו.

המקור הראשוני לאונומסטיקון הוא כתב היד קודקס ותיקנוס של ספריית הוותיקן (Codex Vaticanus, Gr. 1456), המתוארך למאה ה-11 או ה-12. בשנת 1904 פרסם קלוסטרמן (Klostermann) מהדורה מדעית של כתב היד, תוך שימוש בארבעה כתבי יד נוספים. תלוי בכתב היד של קודקס ותיקנוס הוא קודקס פאריסינוס (Codex Parisinus Gr 464), שמתוארך למאה ה-16. שני כתבי היד הללו נערכו ופורסמו על ידי פאול דה לגארד ב-1870.

אוסביוס מארגן את הערכים שלו בקטגוריות נפרדות לפי האותיות הראשונות שלהם ביוונית, ולפי ספרי התנ"ך. תחת כל אות, הערכים מאורגנים תחילה לפי הספר שבו הם נמצאים, ולאחר מכן לפי מקומם בספר זה. כמעט בכל הערכים ביצירה הגאוגרפית שלו, אוסביוס מציין את המרחקים המתאימים ב"אבני מיל" רומיות (semia) מנקודות התייחסות מרכזיות, כגון מירושלים, בית גוברין (אלאותרופוליס), חברון, עכו (פטולמאיס), קיסריה וכו'. באונומסטיקון של אוסביוס, המרחקים בין כל "אבן מיל" היו בדרך כלל 1,600–1,700 מטר, אם כי המיל הרומי הסטנדרטי היה 1,475 מטר. מכיוון שרוב הכפרים באונומסטיקון רחוקים מדרכים רומיות, הגיעו החוקרים למסקנה שאוסביוס לא ליקט את המידע הגאוגרפי ממפות שהתבססו על סקר אבני מיל, אלא אסף את המידע ממקור אחר. היכן שיש עיר באתר או בקרבת מקום, אוסביוס מציין זאת בערך המתאים.

אוסביוס משתמש בשמות יוונים-רומיים במקום שמות עבריים, כמו איליה (ירושלים), ניקופוליס (אמאוס), דיוספוליס (לוד), אלאותרופוליס (בית גוברין), אזוטוס (אשדוד), ימניה (יבנה), ניאפוליס (שכם), סקיתופוליס (בית שאן), דיוקיסריה (ציפורי), פילדלפיה (רבת עמון), ופטולמאיס (עכו).

תארוך

האונומסטיקון תוארך באופן מסורתי לפני שנת 324, על סמך התייחסויותיו הדלילות לנצרות, והיעדרן המוחלט של הערות על בנייניו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס בארץ הקודש. החיבור מתאר גם מנהגים דתיים מסורתיים באלון ממרא כאילו הם עדיין מתרחשים, בעוד שידוע שהם דוכאו זמן קצר לאחר שנת 325, כאשר נבנתה במקום כנסייה. אוסביוס מתייחס למחנה של הלגיון העשירי פרטנסיס באילה (ליד עקבה ואילת המודרנית), ולגיון זה הועבר כנראה מירושלים לאילה בזמן שלטונו של הקיסר דיוקלטיאנוס (284–305).

הירונימוס תרגם את האונומסטיקון של אוסביוס ללטינית בשנת 388, בעת שחי בבית לחם. המהדורה הלטינית של הירונימוס כוללת כינויים שונים, המבוססים על כתבי היד השונים שעמדו לרשותו. גרסה לטינית זו של האונומסטיקון של אוסביוס הפכה למקור העיקרי למחקר של ארץ ישראל במערב. המהדורה שפרסם פאול דה לגארד כוללת את היצירה הלטינית שחיבר הירונימוס תחת הכותרת, Hieronymi de situ et nominibus locorum hebraicorum liber.

דמוגרפיה

המגוון הדמוגרפי המלא של ארץ ישראל במאה ה-4 לספירה אינו ידוע במלואו. עם זאת, אוסביוס, שהתגורר בבית גוברין (אלאותרופוליס), מדבר בקצרה על ההרכב האתני של הארץ, בעיקר באזור שהיה המוכר לו ביותר. מתוך 14 ערכים שבהם הוא מזכיר את הפרטים האתניים של היישוב, 11 מהיישובים הללו היו יהודיים: עקרון, עניאה (מזוהה עם חירבת ע'ויין א-תחתא), דביר, עין גדי, אשתמוע, הורמה, תלקה, יוטה, נינוה, נערה, וכרמל (המוזכר אגב זיף); האחרים הם כפר שומרוני: תרצה (תרסילה ) בבתניאה ; ושני יישובים נוצריים: אנאיה ויתיר. בעיירה דביר, בהיותה "דביירה בהר תבור, בגבולות דיוקיסריה" בגליל התחתון, הייתה אוכלוסייה יהודית נכבדת.

מהדורות

• Paul de Lagarde, Onomastica sacra. Göttingen: A. Rente, 1870, 1887. במהדורה זו הטקסטים היווניים והלטיניים אינם מופיעים במקביל אלא ברצף: תחילה לטינית, אחר כך יוונית. העורך מספק הפניות למקורות מקראיים ואחרים, ללא הערות או פרשנות.
• Erich Klostermann, Das Onomastikon der biblischen Ortsnamen, Leipzig: J. C. Hinrichs, 1904. המהדורה הביקורתית הראשונה של האונומסטיקון.
• R.L. Chapmann III; Joan E. Taylor, Palestine in the Fourth Century A.D.: The Onomasticon by Eusebius of Caesarea, G.S.P. Freeman-Grenville. Jerusalem: Carta, 2003. תרגום לאנגלית הן של הטקסט היווני מאת אוסביוס והן של התרגום הלטיני מאת הירונימוס.
• R.S. Notley; Ze'ev Safrai, Eusebius, Onomasticon: The Place Names of Divine Scripture, Boston / Leiden: E.J. Brill, 2005. מהדורה ביוונית, לטינית ואנגלית, עם הערות ופרשנות.

לקריאה נוספת

• ספר האונומאסטיקון לאֶבסביוס. תֻרגם [מיוונית] (בצירוף הערות) בידי ע"צ מלמד. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"י. פורסם לראשונה ב"תרביץ" שנה י"ט ושנה כ"א. הדפסה מחודשת על ידי החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשל"ח.
• זאב ספראי, "השומרון באונומסטיקון לאווסביוס", מחקרי שומרון ובנימין, ג, תשנ"ג, עמ' 28–42.
• זאב ספראי, ‏ה'אונומסטיקון' לאוסביוס והיישוב בדרום הר חברון, קתדרה 72, תמוז תשנ"ד, יוני 1994, עמ' 23–33
• יצחק חמיטובסקי, "בין תרצה לתרצה באונומסטיקון לאווסביוס ושאלת מוצאו של מנחם בן גדי", בית מקרא, נב, א, תשס"ז, עמ' 42–55.

קישורים חיצוניים

• האונומסטיקון של אוסביוס, באתר www.tertullian.org
• Carl Umhau Wolf, Eusebius of Caesarea, Onomasticon, 1971
• C. Umhau Wolf, The Onomasticon of Eusebius Pamphili - Compared with the Version of Jerome and Annotated (PDF)