האזור הירוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצ"א

ה"אזור הירוק"אנגלית: The Green Zone; בערבית: المنتقة الخضراء) הוא השם המקובל ל"אזור הבינלאומי של עיראק" ששטחו כ-10 קילומטרים רבועים במרכז בגדאד. אזור זה היה במקור המפקדה של הכוחות הכיבוש האמריקאי הישיר (Coalition Provisional Authority) ונשאר כיום מרכז של המעורבות הזרה בעיר. השם הרשמי של האזור הוא "האזור הבינלאומי", אך המונח "האזור הירוק" נשאר השם הרווח בשימוש. המונח המנוגד "האזור האדום" משמש לציון החלקים של בגדאד הממוקמים בסמיכות מיידית ל"אזור הירוק", אך גם משמש לציון באופן כללי של כל האזורים הלא מאובטחים בבגדאד להוציא מוצבים צבאיים אחרים. שני המונחים החלו את דרכם כמונחים צבאיים.

לפני הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, ה"אזור הירוק" היה אזור מבוצר בכבדות במרכז הבירה העיראקית ששימש כמקום מושבם של משטרים עיראקים בזה אחר זה. באזור שכן מרכזה האדמיניסטרטיבי של מפלגת הבעת' העיראקית. בתחילה, לא היו באזור ווילות של פקידי ממשל בכירים, אך למרות זאת בשל חשיבותו מוקמו בו בסיסים צבאיים רבים, מספר משרדי ממשלה, ואחדים מארמונותיו של צדאם חוסיין ובני משפחתו. הגדול שבארמונות אלה היה הארמון הרפובליקאי, שהיה מקום מושבו העיקרי של צדאם. האזור כלל את שדה התעופה הבינלאומי של העיר ע"ש סדאם חוסיין. בעבר האזור היה ידוע תחת השם "כראדת מרים" על שם צדיקה מפורסמת שסעדה אלפי נזקקים בבגדאד.

אחרי הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור נכבש על ידי כוחות אמריקאיים באפריל 2003, לאחר לחימה שהייתה מן הקשות באזור בגדאד. בתקופה שקדמה לפלישה נמלטו סדאם ורבים מבכירי ממשלו מן האזור, בשל חששם מפגיעת הכוחות האמריקאיים או ממעשי נקם של המונים זועמים. אחדים מתושבי האזור שלא נמלטו ממנו, לא גורשו ועודם מתגוררים בבתיהם, באזור המכונה "גוש דירות 215".

בעוד שמרבית משרדי הממשלה הוחרבו על ידי תקיפות אוויריות, המבנים ששרדו שימשו את כוחות הכיבוש האמריקאיים והצוותים הנלווים אליהם. כך, הארמון הרפובליקאי יועד עוד קודם לפלישה לשמש את הנציבות האמריקאית, ובהתאם לא הופצץ במהלך המבצע. לאחר הפלישה שימש כמפקדה המרכזית של כוחות הכיבוש בראשות ג'יי גרנר, וכיום משמש את בסיס המבצעים העיקרי הנציגות הדיפלומטית האמריקאית במדינה. רבות מהווילות נתפשו בידי פקידים אמריקאיים, קבלנים פרטיים ושכירי חרב. מחלקת צ'רלי 3/124 התנחלה בפרדסים שמאחורי הארמון הרפובליקאי ואיבטחה אותו ואת האזור הסובב אותו בין אפריל 2003 ופברואר 2004. במשך הזמן, כ-5000 בכירים מכוחות הכיבוש התיישבו באזור.

הבניינים הנטושים קרצו לא רק לכוחות האמריקאיים, אלא גם לעיראקים חסרי בית. אחדים מהם איבדו את ביתם במלחמה, אך רובם היו עניים עירוניים שחיו בשכונות עוני או ברחוב וראו בכיבוש הזדמנות לשפר את רמת חייהם בצורה דרמטית. הללו חשו שמשום שלא השתייכו למפלגת הבעת' המובסת, הייתה להם זכות שווה לרכוש לפחות כמו לכוחות האמריקאיים. כיום מתגוררים ב"אזור הירוק" כ-5000 עיראקים שהגיעו אליו באופן זה.

ה"אזור הירוק" היה מאובטח בידי כוח צבאי אמריקאי קטן שאייש את המוצבים ועמדות הביקורת בכניסות אליו. גדוד חיילים משמעותי ישב בקסרקטין "פרוספריטי" תחת פיקוד "דיוויזיית הכוח הרב-לאומי - בגדאד". בנוסף, גדוד חיילים גאורגים אייש אחדות מהעמדות לאורך גבולות הגזרה.

ה"אזור הירוק" מוקף כולו מכל עבריו בקירות הדף, גדרות תיל ומכשולים מבטון. הכניסה אל ה"אזור הירוק" אפשרית רק דרך מספר נקודות בידוק ביטחוני הנמצאות במלואן בשליטת כוחות הקואליציה הרב-לאומית. כך הפך ה"אזור הירוק" לרובע הבטוח והמאובטח ביותר בבגדאד, וזכה בכינוי "הבועה". צידו הדרומי והמזרחי של ה"אזור הירוק" תחום על ידי נהר החידקל, שנקודת המעבר היחידה עליו היא גשר ה-14 בתמוז. הקשיים הרבים לחדור לתוך ה"אזור הירוק" עודדו גורמי טרור לירות לעתים קרובות קטיושות ומרגמות לתוכו, אך הדבר נגמר לעתים נדירות בנפגעים וגורם לנזק מועט בלבד. למרות זאת, באוקטובר 2004 התפוצצו באזור הירוק שתי מכוניות נפץ אשר הרסו את הבזאר ואת "קפה האזור הירוק". ב-12 באפריל 2007 התפוצץ מטען נפץ בקפיטריה של הפרלמנט העיראקי והרג חבר פרלמנט סוני אחד ופצע 22 אחרים ובהם סגן-נשיא הפרלמט. בין ה-20 במארס ועד ה-5 במאי 2008 הופגז האזור במטחי מרגמות וקטיושות שגרמו למספר רב של אבידות בגוף ובנפש, בקרב גורמים אזרחיים וצבאיים כאחד. חלק ניכר מהמרגמות והקטיושות שוגר מ"צאדר סיטי", מעוזה של מיליציית "צבא המהדי" השיעית. ב-6 באפריל 2008 נהרגו 2 חיילים אמריקאים ו-17 אחרים נפצעו מפגיעת מרגמה ישירה.

מאז העברת הריבונות הנומינלית לממשלה העיראקית, נמסרו לידיה רבים מהמתקנים בתוך ה"אזור הירוק". באזור עדיין שוכנות הנציבות האמריקאית והשגרירויות של מספר מדינות מערביות ובהן אוסטרליה ובריטניה. ארצות הברית אף בנתה שגרירות חדשה בחלקו הדרומי על גדות נהר החידקל. ב-1 בינואר 2009 נמסרה האחריות הרשמית לאזור לידי הממשלה העיראקית.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]