האחיות מגדלנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האחיות מגדלנה
The Magdalene Sisters
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי פיטר מולאן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פרנסס היגסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט פיטר מולאן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Colin Monie עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אן-מארי דף
נורה ג'יין נון
דורותי דאפי
ג'רלדין מקיואן
מוזיקה קרייג ארמסטרונג עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Nigel Willoughby עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, צרפת, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Momentum Pictures, PFP Films, Temple Film and Television Productions עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Magna Home Entertainment, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2002 (אנגליה)
משך הקרנה 119 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 20,957,001‏$
הכנסות באתר מוג'ו magdalenesisters
פרסים פרס אריה הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האחיות מגדלנה (אנגלית: The Magdalene Sisters) הוא סרט קולנוע שנכתב ובוים בידי פיטר מולאן והופק בשנת 2002. הסרט מספר את סיפורם של מנזרי מגדלנה באירלנד. זכה בפרס אריה הזהב.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתמקד בארבע נערות, כל אחת עם סיפור אישי משלה, אשר הוביל את כולן לאותו גורל:

  • מרגרט (אן מארי דאפי), נאנסה על ידי בן-דודה ומצאה עצמה אשמה בפרשה.
  • ברנדט (נורה ג'יין נון), יתומה שפלרטטה עם הבנים וסומנה על ידי מוריה השמרניים.
  • רוז (דורותי דאפי) וקריספינה (איילין וולש), שתיהן ילדו ילד מחוץ לנישואין, האחת כתוצאה מסקרנות מינית, והשנייה כתוצאה מאונס, ככל הנראה.

כולן נשלחו על ידי האחראים עליהן אל מנזר מגדלנה, שם נועדו לעבודת פרך ככובסות מקומיות, אשר עבודתן הקשה נועדה להבטיח את ניקוי חטאיהן, אך גם נועדו לחיות שם את שארית חייהן. המנזר מנוהל תחת שליטתן של הנזירות, בראשן האחות הראשית בריג'ט (ג'רלדין מקיואן) אשר שליחותן האלוהית מהווה הצדקה להשפלות בלתי פוסקות במטרה לדכא את נפשן ורצונן של הנערות לחזור אל העולם שבחוץ, בידיעה שסומנו לעד כחוטאות.

עלילתו של הסרט מתרחשת בשנות השישים. הסרט מתאר את המסלול שעברו הנערות שנשלחו למנזר, מהרגע שבו הן רק מקוות לברוח בחזרה, עד הרגע שבו הן משעבדות את עצמן למקום בידיעה שהן לבדן בעולם: מרגרט, בהגעתה למנזר, מחליטה לברוח באחד מהלילות הראשונים, אך כשהיא עומדת להוציא לפועל את הבריחה המיוחלת, חוזרת בה כשנערה אחרת שברחה מן המנזר מובאת חבולה ודחויה בידי אביה (המגולם על ידי פיטר מולאן, במאי הסרט), ומחליטה בתוכה כי זהו גם גורלה. גם ברנדט מנסה לברוח מהמנזר, אך נתפסת ועוברת התעללות על ידי הנזירות, אוגרת את זעמה, מתכנסת בתוך עצמה ומאמצת את שיטת עבודת הפרך של המנזר.

דיכוי רוחן של הנשים במנזר הוא חלק מהשיטה המתמשכת של הנזירות האחראיות. בעוד הנשים מסתפקות בתנאים מינימליים ובאוכל דל, הנזירות מתפנקות על אוכל משובח אל מול הנשים המורעבות, דרך אשנב שבו הן נראות מדושנות עונג. בנוסף לעבודת הפרך והתנאים הירודים, עריצותן הישירה של הנזירות היא חלק בלתי נפרד החיים השותפים. בהגעתן המשותפת של מרגרט, ברנדט ורוז, מציגה האחות ברידג'ט את חוקי המקום, ולאחר מכן עוברת על פני כל אחת מן הנערות כדי לשבור את רוחן, כאשר לרוז היא משנה את השם לפטרישיה (השם בו הובאה לנצרות), מאחר שכבר קיימת במנזר אחת בשם רוז. בשגרת היומיום הנשים אסורות מלדבר אחת עם השנייה וליצור חברויות, ומי שעוברת על חוקים אלו נענשת בעקבות אי צייתנות. באחת הסצנות הקשות בסרט הנערות ניצבות עירומות במקלחות, אל מול הנזירות המתבדחות על הפגמים הגופניים שלהן.

דמות נוספת בסרט היא אישה קשישה בשם קייטי, שככל הנראה עשתה אותן השגיאות של הנערות הצעירות, אך גילה הוא הדבר היחידי המבדיל ביניהן, ונוכחותה בסרט מביאה נקודת מבט על שאר הנשים הנמצאות במנזר מלבד הנערות הצעירות, מה שמחזק את ההשקפה כי כל מי שנשלחה אל המנזר לא נועדה לצאת ממנו לעולם.

היציאה מן המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו של הסרט כל אחת מארבע הנערות עוזבת את המנזר, בדרך זו או אחרת. במהלך השהות במנזר מגלה מרגרט כי קריספינה, הסובלת מפיגור קל, מנוצלת מינית על ידי הכומר הראשי של המנזר, האב פיצרוי, ומחליטה להתנקם בו על ידי טמינת סרפד בתוך הכביסה שלו. במהלך טקס פומבי בעיירה שבסמוך למנזר, אליו מובאות הנערות, הסרפד מתפשט על גופו של הכומר והוא פושט את בגדיו אל מול כל הנוכחים החוזים בגופו הפצוע. אז מסתבר שהסרפד עבר גם אל ירכיה של קריספינה בעקבות משגל שנערך עם הכומר זמן מה לפני, והיא מתחילה לאבד את העשתונות בנוכחות כל תושבי העיירה (בצעקות האשמה כלפי הכומר "אינך איש האלוהים!"). כתוצאה מכך מחליטה האחות ברידג'ט לשלוח את קריספינה למוסד לחולי נפש. מרגרט מנסה לבוא להגנתה של קריספינה, אך מתקפלת מול זעמה של האחות ברידג'ט.

בחג המולד השלישי להגעתן, מגיע אחיה הצעיר של מרגרט, עתה בוגר בן שמונה עשרה, עם מכתב אישור מן הכומר של המשפחה על מנת להוציא את אחותו מן המנזר. ביציאה מן המנזר עוצרת מרגרט את האחות ברידג'ט והארכיבישוף הנוכח בבקשה שתיתן לה לעבור על פניהם. האחות ברידג'ט בזה לגילוי עזות המצח של מרגרט ואוסרת עליה לצאת מן המנזר עד שתסור מדרכה, אך זו כורעת על ברכיה לתפילה, והנוכחים מוותרים על ההמתנה וממשיכים הלאה.

בשנה הרביעית לשהייתן של השתיים הנותרות, מבקשת רוז מהאחות ברידג'ט רשות לשלוח גלויה ליום הולדתו של בנה, אך האחות העסוקה בלמצוא את המפתח האבוד לכספת של המנזר, פוטרת אותה בבוז בטענה כי אין לה הזכות להיקרא אמא. רוז מצטרפת בחוסר רצון לחיפושים אחר המפתח, וכאשר היא מוצאת אותו חבוי מתחת לשידת מגירות היא אינה מדווחת על מציאתו.

ברנדט, שכבר אמצה את שיטת המנזר, מתנערת מכל גילוי של נדיבות וטוב לב שהיה בה לפני שהגיעה. אך כאשר קייטי הקשישה נפטרת היא מחליטה שהיא לא מתכוונת לסיים כמוה. היא ורוז הן מחליטות לברוח עוד באותו הלילה. הן מוצאות במשרד את המפתח לדלת הכניסה, וכאשר מגיעה האחות ברידג'ט היא נאבקת בברנדט עד אשר רוז שולפת את המפתח של הכספת, ותאוות הבצע של האחות ברידג'ט מנצחת אותה. השתיים בורחות מן המנזר ומגיעות אל דבלין, שם הן מוצאות מקלט אצל בת דודתה של ברנדט, ספרית במקצוע. רוז עובדת לליברפול וברנדט נשארת אצל בת דודתה ומתמקצעת כספרית.

הדמויות האמיתיות- סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרגרט מעולם לא נשאה, הפכה להיות מורה ובהמשך לסגנית מנהל בית ספר.
  • ברנדט פתחה מספרה משל עצמה, נישאה והתגרשה שלוש פעמים.
  • רוז נישאה והולידה שתי בנות. נפגשה מחדש עם בנה בשנת 1996, שנתיים לפני מותה.
  • קריספינה, ששמה האמיתי מחוץ למנזר היה הרייט, נפטרה בביה"ח מאונט ורנון בגיל 24 מאנורקסיה

הסרט מנסה להצביע על השגיאות של הממסד הדתי ועל שיתוף הפעולה של החברה השמרנית, ששתקה ונתנה לאירועים כאלה להתממש בתוך חומות המנזר, בעוד החברה המודרנית ממשיכה הלאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]