האיגוד הכול-גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה אתנוגרפית של אירופה המציגה את פיזורם של דוברי שפות גרמאניות בסוף המאה ה-19

██ גרמנית

██ אנגלית

██ שפות סקנדינביות

האיגוד הכול-גרמניגרמנית: Alldeutscher Verband; עד 1894: האיחוד הגרמני הכללי, Allgemeiner deutscher Verein) היה ארגון גרמני לאומני שנוסד באופן רשמי בברלין ב-9 באפריל 1891. הארגון עסק בשורה של נושאים, והתרכז באימפריאליזם, אנטישמיות, השאלה הפולנית (בעיקר במערב פרוסיה) ובמידה פחותה הצרפתים באלזס לורן, ותמיכה במיעוטים גרמנים במדינות אחרות.

מטרת האיגוד הייתה לטפח ולהגן על האידאולוגיה של לאומיות גרמנית ככוח מאחד (הן של גרמנים תושבי גרמניה והן של גרמנים החיים מחוץ לגרמניה), להחיות את התודעה הפטריוטית ולטפל ולתמוך באינטרסים גרמניים בחו"ל. למרות מספרם הנמוך יחסית של חבריו, האיגוד נהנה מהשפעה לא-פרופורציונלית על גרמניה, ורעיונותיו השפיעו על הממשלה והעם הגרמניים.

בין מייסדי האיגוד היו אלפרד הוגנברג, קרל פטרס (Carl Peters) והיינריך קלאס (Heinrich Claß). מטרתם העיקרית בעת הקמת האיגוד הייתה למחות נגד החלטות ממשלה שלדעתם יחלישו את גרמניה. הזרז להקמה היה אמנת זנזיבר. בהסכם זה, שנחתם ב-1890 בין בריטניה וגרמניה, עסק בנושאים טריטוריאליים במזרח אפריקה, ויתרה גרמניה על שליטה במושבות זנזיבר וויטולנד (האחרונה כיום חלק מקניה); חברי האיגוד התעלמו מהישגים כמו קבלת השליטה באיי הלגולנד, קבלת "רצועת קפריבי" (Caprivi) שבדרום-מערב אפריקה הגרמנית וההסכמים שאפשרו את הקמת מזרח אפריקה הגרמנית. האיגוד היה קשור לאיגוד האיכרים (Bund der Landwirte) החזק.

האידאולוגיה של האיגוד התפתחה בהדרגה לגזענות ביולוגית, דרוויניזם חברתי (לאמארקיזם), טוהר הגזע והאמונה כי העם הגרמני זקוק לעוד מקום על מנת לשרוד (מרחב מחיה). משהתפתחה בקרב חברי האיגוד ההכרה העצמית כ"גזע עליון", הם התנגדו להתערבבות עם גזעים נחותים להשקפתם, כמו יהודים וסלאבים. האיגוד התיר בתחילה חברות של יהודים, בתנאי שהם התבוללו לחלוטין בתרבות הגרמנית. רק בשנת 1912, שמונה שנים לאחר מותו של ויליאם מאר, הצהיר האיגוד על גזענות כעקרון יסוד.

האיגוד היה נדבך בעיצוב השאיפות הגיאופוליטיות-אימפריאליסטיות של גרמניה. הפרסום "לו הייתי הקיסר" שיצא מטעם האיגוד ב-1912 קרא לגרמנים לכבוש שטחים במזרח המיושבים על ידי סלאבים "נחותים", וליישב במקומם מתיישבים גרמנים, וכן קרא לגירוש של אוכלוסייה פולנית משטחים פרוסיים. במלחמת העולם הראשונה ולאחריה הציגו חברי האיגוד עמדות נִציות, ותמכו באגדת תקיעת הסכין בגב של אריך לודנדורף, שהאשים דמוקרטים וסוציאליסטים שהם בגדו בגרמניה וגרמו לכך שהגרמנים הפסידו את המלחמה.

האיגוד התפרק בשנת 1939 ונטמע בתוך המפלגה הנאצית. מושגים שטבעו האיגוד ואנשיו הפכו לחלק מהשיח הנאצי, ובהם: "Lebensraum" (לבנסראום, 'מרחב מחיה'), "Drang nach Osten" (דראנג נאך אוסטן, 'הדחף מזרחה') וכן "Volksgruppe" כהגדרה למיעוטים גרמניים מחוץ לגרמניה, כלומר לא עוד מיעוט אלא קבוצה לאומית.