האיחוד של רוסיה ובלארוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מיקום המדינה
דגל המדינה

האיחוד של רוסיה ובלארוסרוסית: Союз России и Белоруссии; או בשמו הרשמי הרוסי: "Союзное государство России и Белоруссии" - "המדינה המאוחדת של רוסיה ובלארוס") הוא רעיון לישות על לאומית הכוללת את הפדרציה הרוסית ובלארוס. בדיונים ביניהן מכנות המדינות את האיחוד בתור "המדינה המאוחדת".

יצירת רעיון האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חבר העמים של רוסיה ובלארוס" נוצר ב-2 באפריל 1996, וחוזק ב-2 באפריל 1997 כאשר מנהיגי שתי המדינות חתמו על "אמנת איחוד בין בלארוס ורוסיה" אשר שינתה את שם הישות שנוצרה ל"האיחוד של רוסיה ובלארוס". בדצמבר 1998 נחתמו אמנות נוספות, על מנת להעניק לישות החדשה איחוד פוליטי, כלכלי וחברתי רב יותר.

היישות נוצרה עקב שילוב אינטרסים בין בלארוס, בראשה עמד אלכסנדר לוקשנקו שרצה לקשור את כלכלתה החלשה של ארצו בכלכלת הפדרציה הרוסית, ובוריס ילצין שעמד תחת לחצם של יריביו הפוליטיים שתמכו באיחוד מלא בין רוסיה ובלארוס. הצעה דומה הציע בעבר נשיא קזחסטן, נורסולטאן נזרבייב, שהיה בעל חזון ליצירת "איחוד אירואסיאתי", אך הצעה זו לא נדונה ברצינות בין הצדדים מעולם.

עם זאת, טיבה של הישות שיצרו האמנות הוא מעורפל למדי. "האמנה ליצירת מדינה מאוחדת של רוסיה ובלארוס" היא האחרונה שנחתמה, ב-8 בדצמבר 1999, ובה מוצהר על כוונה עתידית להשיג בסופו של דבר פדרציה בנוסח ברית המועצות עם נשיא משותף, פרלמנט משותף, דגל וסמל משותפים, המנון, חוקה, צבא, אזרחות, ומטבע משותפים. האיחוד הנוכחי אושר על ידי הדומה הרוסית ב-22 בדצמבר 1999 והאסיפה הלאומית של בלארוס ב-6 בינואר 2000, שהוא המועד בו נכנסה האמנה לתוקף, והאיחוד בין המדינות קם והיה.

מוסדות משותפים והמסגרת החוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אמנות האיחוד השונות היו צריכים להיווצר המוסדות הבאים:

  • מועצת מדינה עליונה, האמורה להיות הסמכות העליונה במדינה המאוחדת, בה יהיו חברים הנשיאים, ראשי הממשלה וראשי הפרלמנט של שתי הארצות. לכל מדינה יש קול אחד במועצה, ופירוש הדבר הוא כי על כל ההחלטות להתקבל פה אחד.
  • מועצת שרים, המורכבת מראשי הממשלה של שתי הארצות, שרי החוץ, הכלכלה, האוצר ומזכירי המדינה.
  • פרלמנט של שני בתים המורכב מ"בית נציגים" נבחר ובו 75 צירים רוסים ו-28 בלארוסים, שייבחר על ידי אוכלוסיית שתי הארצות, ו"בית האיחוד" ובו 36 נציגים לכל מדינה, הנבחר על ידי הנציגים בבית העליון של כל מדינה. מוסדות אלו לא הוקמו מעולם.
  • בית משפט של האיחוד ובו תשעה שופטים הנבחרים לתקופות כהונה בנות שש שנים. גם מוסד זה לא הוקם מעולם.
  • מוסד לפיקוח על התקציב השולט בתקציבי האיחוד.

על פי האמנה כל מדינה שומרת על ריבונותה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, ומכאן שרוסיה ובלארוס ממשיכות להיות אחראיות לחלוטין לענייניהן הפנימיים וליחסי החוץ שלהן. האיחוד כשלעצמו אינו יכול לטעון לייצוג במוסדות חיצוניים או לבטל חקיקה או החלטות ממשלה של חברותיו, פרט למקרים נדירים המופיעים באמנת האיחוד. ככזה, האיחוד מזכיר יותר קונפדרציה מסוג האיחוד האירופי.

פאבל בורודין הוא כיום מזכיר האיחוד. הוא מונה לראשונה על ידי מועצת המדינה העליונה ב-26 בינואר 2000 לתקופת כהונה בת ארבע שנים שהוארכה ב-2004 וב-2008.

התפתחויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה כי זמן קצר לאחר אישור האיחוד איבדו המדינות החברות בו את העניין באיחוד, כאשר בתחילה רוסיה, ולאחר מכן בלארוס, החזירו את מנגנוני המכס בין שתי המדינות ב-2001, ובזאת סיימו את איחוד המכס שהיה התוצר המעשי הבולט של האמנות. נעשו תוכניות לביסוס מטבע משותף, אך אלו נדחו כמה פעמים. בלארוס ורוסיה שמרו על סמליהן הלאומיים ולא יצרו סמלים משותפים לשימוש האיחוד. שיר בשם "איחוד האומות הריבוני" (Державный союз народов) הוצע כהמנון לאיחוד. השיר, המבוסס על המנון ברית המועצות מתייחס לאיחוד רחב יותר מזה של רוסיה ובלארוס.

בתחילה הבטיח אלכסנדר לוקאשנקו כי מטבע משותף ייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2004, אך הדבר לא בוצע, ונדחה מספר פעמים.

מדינות נוספות בברית המועצות לשעבר הביעו את רצונן להצטרף לאיחוד, אם כשותפות מלאות ואם בתנאי איחוד המכס. ביניהן נמצאות קזחסטן, קירגיזסטן, מולדובה, ואף סרביה.

ב-15 בדצמבר 2006 החלו שיחות על חידוש ביצוע אמנת האיחוד, אך לאחר זמן מה חלו עיכובים נוספים. בינואר 2007 טען לוקאשנקו כי מטרתם של הרוסים הוא צירוף בלארוס לפדרציה הרוסית ואובדן עצמאותה לחלוטין. באוקטובר 2007 הכריז ראש ממשלת רוסיה ויקטור זובקוב כי תקציב האיחוד יוגדל בעשרה אחוזים בשנת 2008, על מנת לספק מימון ראוי לפרויקטים משותפים. הצהרה זו הביאה להשערה כי רוסיה חידשה את עניינה באיחוד. פגישה בין בורודין ובין לוקאשנקו ובין ולדימיר פוטין ששימש אז כנשיא הפדרציה הרוסית, במינסק בדצמבר 2007 חיזקה השערה זו. על פי בורודין נדונה בפגישה הקמת הפרלמנט המשותף, והסדרי המעבר הדרושים לשם כך. כן נדונו עניינים הקשורים באנרגיה ובמסחר.

במהלך שנת 2010 לאור התקררות של היחסים בין המדינות קידום הפרויקט למעשה הופסק. בשנת 2011 הדיונים חודשו אך ללא מעשים של ממש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]