האיים האלאוטיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיים האלאוטיים
אנאלסקה, היישוב הגדול באיים האלאוטיים

האיים האלאוטיים הם שרשרת של יותר מ-300 איים געשיים קטנים היוצרים קשת געשית בצפון האוקיינוס השקט. האיים האלאוטיים משתרעים על פני שטח של 17,666 קמ"ר לאורך 1,900 ק"מ ממערב לחצי האי אלסקה בכיוון חצי האי קמצ'טקה. האיים, הכוללים 57 הרי הגעש, נמצאים בחלק הצפוני של טבעת האש.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים, אשר היו ידועים קודם לשנת 1876 בשם ארכיפלג קתרינה, מורכבים מחמש קבוצות (ממזרח למערב): איי פוקס, איי ארבעת ההרים (באנגלית: Islands of Four Mountains), איי אנדריאנוף, איי ראט, ואיי ניר (Near Islands) (עם האי בולדיר במחצית הדרך שבין האיים פאביאן ודיאנה, אולם אינו מהווה חלק מקבוצות איים אלה). כל האיים שוכנים בין קווי הרוחב 52° ו-55° צפון ובין קווי האורך 172° מזרח ו-163° מערב.

ציר הארכיפלג, סמוך לחלק היבשתי של אלסקה, הוא בעל נטייה דרום-מערבית, אולם סמוך לקו האורך 179 כיוונו נוטה לצפון-מערב. שינוי זה בכיוון מתאים לקשת בקו הרי הגעש אשר התרוממותם מקרקעית האוקיינוס תרמה ליצירת האיים. ניתן למצוא קשתות דומות של איים במקומות אחרים באוקיינוס השקט באיים הקוריליים, באיי יפן ובפיליפינים. כל קשתות האיים הללו שוכנות על שולי הלוח הפסיפי והם משופעים בפעילות סייסמית, אולם למרות זאת הם מיושבים. האיים האלאוטיים קושרים בין הלוח הפסיפי והלוח הצפון-אמריקאי. האיים המזרחיים גבוהים יותר מן האיים המערביים בארכיפלג. האיים מהווים את המשכו של הרכס האלאוטי ביבשת אמריקה הצפונית.

על רוב האיים ניתן למצוא שרידים לפעילות געשית, וקיימים לועות רבים של הרי געש בחלקם הצפוני של האיים, חלקם הרי געש פעילים. יחד עם זאת, רבים מן האיים אינם געשיים לחלוטין, אלא מכילים אף סלעי משקע ומרבצי ליגניט. חופי האיים סלעיים, עם סימני שחיקת גלים, והגישה לאיים בדרך הים מסוכנת ביותר, כאשר הקרקע עולה בחדות מקרקעית הים.

מזג אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים באיים האלאוטיים מושפע באופן בלעדי מן האוקיינוס שסביבם, ולכן הטמפרטורות בהם אחידות באופן כללי, ללא שינויים חדים וכמות המשקעים גבוהה מאד. באזור האיים קיים ערפל כמעט תמידי. מזג האוויר בקיץ קריר יותר באופן משמעותי מזה שבדרום מערב אלסקה, אולם הטמפרטורות בחורף באיים ובחצי האי המוביל אליהם מן היבשת, כמעט זהות. הטמפרטורה הממוצעת באי אנאלסקה, האי המיושב ביותר בארכיפלג, היא 3.4 מעלות צלזיוס, בחודש ינואר הטמפרטורה הממוצעת היא מינוס 1.1 מעלות, ובחודש אוגוסט 11.1 מעלות. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה באיים היא 26 מעלות, והנמוכה ביותר מינוס 15 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באי אנאלסקה היא 2,033 מילימטר, עם כ-250 ימי גשם בשנה. זהו אחד האזורים הגשומים ביותר בארצות הברית.

צמחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול צמחיה אפשרי באיים כ-135 ימים בשנה, מתחילת חודש מאי ועד סוף ספטמבר, אולם גידולים חקלאיים מוגבלים לגידול ירקות ספורים בלבד. להוציא מספר עצי ערבה מקומיים, ברוב האיים אין עצים כלל. על כמה מן האיים גדל מספר קטן של עצים מחטניים, אשר הובאו למקום בתקופת השליטה הרוסית באיים. אף שבאזורים קרים דומים גדלים עצים גבוהים, רוב המחטניים על האיים האלאוטיים אינם גבוהים משלושה מטרים, אף שחלקם ניטעו לפני למעלה ממאתיים שנה. נופם של עצים אלה מושפע ממשטר הרוחות העזות המנשבות באיים. האיים משופעים בעשבים נמוכים ובפרחי בר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר נפוץ גידול כבשים ואיילים על האיים הפחות הרריים בארכיפלג. על חלק מן האיים קיימים עדרי ביזון אמריקאי. בשנות ה-80 נעשה ניסיון לגדל עדרי למה על האי אנאלסקה. היום מבוססת כלכלת האיים בעיקר על דיג, ובמידה פחותה יותר על מתן שירותים לבסיסי הצבא האמריקאי. יש מעט שדות תפוחי אדמה על האיים וגידול עופות נעשה בלולים מיוחדים המוגנים מן הקור.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד אוכלוסין שנערך באיים בשנת 2000 נמצאו במקום 8,162 תושבים, מהם 4,283 מתגוררים באי אנאלסקה. ילידי המקום הם דוברי אלאוטית, השייכת למשפחת השפות האסקימו-אלאוטיות המדוברות בצפון אלסקה, צפון קנדה וגרינלנד.

המערכה היחידה שהתנהלה במלחמת העולם השנייה על אדמת ארצות הברית עצמה הייתה הקרב על האיים האלאוטיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]