האימפריה הקולוניאלית האנגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האימפריה הקולוניאלית האנגלית הכילה בתוכה מגוון שטחים אשר יושבו, נכבשו או נרכשו בידי ממלכת אנגליה בין המאות ה-16 וה-18.

הקולוניזציה הראשונה שביצעו האנגלים הייתה באירלנד. בו בעת עם יישובה של אירלנד, החלה אנגליה להקים מושבות בצפון אמריקה ובקריביים. לאחר מכן, החלה האימפריה בהקמת נקודות מסחר שנקראו "מפעלים" באיי הודו המזרחית ובתת-היבשת ההודית, שהראשונה שבהן הייתה בסוראט. ב-1639, החלה הקמתם של שרשרת מבצרים לחופי הודו עם הקמתו של מבצר סנט ג'ורג'. ב-1661, נישואיו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה עם קתרינה, נסיכת פורטוגל העניקו לו שליטה על חזקות פורטוגזיות כמו טנג'יר בצפון אפריקה ומומבאי בהודו.

בצפון אמריקה, הפכו וירג'יניה וניופאונדלנד למרכזי ההתיישבות הבריטית. עם תחילתה של המאה ה-17, הוקמו התיישבויות נוספות במיין, ניו המפשייר, סלם, מפרץ מסצ'וסטס, נובה סקוטיה, קונטיקט, מרילנד, ורוד איילנד ופרובידנס. בשנת 1664, נכבשו שבדיה החדשה והולנד החדשה מידי הולנד, והפכו לפרובינציה של ניו יורק ולפרובינציה של ניו ג'רזי.

ב-1707, כשהתאחדה אנגליה עם סקוטלנד ליצירת ממלכת בריטניה הגדולה, הפכו המושבות האנגליות לבסיסה של האימפריה הבריטית.

Flag of the United Kingdom.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הממלכה המאוחדת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.