האיש שחשב שאשתו היא כובע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיש שחשב שאשתו היא כובע
Man Mistook Wife Hat Hebrew Version.PNG
כריכת הגרסה העברית
מחבר אוליבר סאקס
שם בשפת המקור

The Man Who Mistook His Wife for a Hat

and Other Clinical Tales
שפת המקור אנגלית
שנת הוצאה 1985
סוגה פסיכולוגיה פופולרית
תרגום לעברית

ראו בפסקה

תרגום לעברית
מספר עמודים

253 עמודים

(בגרסה העברית)

האיש שחשב שאשתו היא כובע הוא ספר משנת 1985 של הנוירולוג אוליבר סאקס, שבו הוא מתאר את חוויותיו הטיפוליות עם מספר מטופלים. שם הספר נגזר משמו של אחד הסיפורים בו, המתאר חקר מקרה של מטופל בעל אגנוזיה ויזואלית‏[1]. הספר שימש בסיס ליצירת אופרה, העונה לאותו שם, בשנת 1986.

הספר איננו ספר עלילתי רציף. הוא מחולק לארבעה חלקים, הכוללים 24 סיפורים קצרים. כל אחד מן החלקים, מכיל סיפורים העוסקים בזווית מסוימת של תפקוד מוחי. בשני החלקים הראשונים של הספר, ישנה התעסקות בהפרעה תפקודית הנגרמת מעודף או מחסר במוח, ובפרט, עודף או חסר באונה הימנית שלו. בשני החלקים האחרונים, ישנה התעסקות בתופעות מוחיות פנומנליות, כדוגמת העלאת זכרונות עצמונית, שינוי תפישתי או יכולות מוחיות יוצאות דופן המתגלות בקרב מפגרים[2].

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין עשרים וארבעה הסיפורים שבספר, ניתן למנות את:

  • "הימאי האבוד" - אודות ג'ימי ג' (באנגלית: Jimmie G), שאיבד את יכולתו ליצור זכרונות חדשים בשל תסמונת קורסקוף, הפוגעת בזיכרון החישה המיידי. ג'ימי לא זכר דבר ממה שאירע בחייו לאחר מלחמת העולם השנייה. כיון שהכשל התפקודי היה טמון ביכולת ליצור את הזיכרון מלכתחילה, לא נשמרו במוחו אפילו זכרונות בני דקות ספורות. בשנות ה-70 וה-80 ג'ימי האמין כי הוא עדיין חי בשנת 1945, והפגין התנהגות של נער צעיר, שהייתה יכולה להיחשב כנורמלית, אלמלא גילו האמיתי ואלמלא חוסר יכולתו לזכור את רוב מאורעות עברו ואת כל מאורעות היומיום. ג'ימי נאבק למצוא משמעות, סיפוק ואושר בחייו, בתוך מציאות בלתי אפשרית: בכל רגע הוא שוכח את קודמו.
  • "נאום הנשיא"‏[3] - אודות שתי מחלקות בבית חולים, האחת של מטופלים אפאזיים והאחרת של מטופלים אגנוזיים, שצפו בנאום שנשא שחקן אלמוני בדמותו של הנשיא "הקשיש והמקסים", רונלד רייגן כנראה. רבים מן האפאזיים צחקו כשצפו בנאום, דבר שסאקס מייחס להבעת פניו של השחקן ולטון דיבורו. האפאזיים מצאו פרטים אלו בנאום כ"בלתי אמינים". לעומת זאת, קבוצת האגנוזיים לא פרצה בצחוק. אחת הנשים בקבוצה זו ביקרה את מבנה המשפטים בנאום הנשיא, וקבעה כי הוא "אינו נואם כראוי".
  • "הגברת נטולת הגוף" - המקרה הייחודי של אשה שאיבדה לחלוטין את חוש הגוף במרחב, החוש המספק למוח מידע על מיקומו של כל איבר בגוף‏[4].
  • "בדרך הישר" - מקרה נוסף של כשל חושי. ד"ר סאקס ראיין מטופל בעל בעיית הליכה בעלייה, שגילה את הגורם לבעייתו: הוא איבד את חוש שיווי המשקל[5], ואת יכולתו לייצב את תנועותיו. דבר זה אירע בשל תסמונת דמוית פרקינסון, שגרמה נזק פנימי לאזניו. המטופל, שיצר אנלוגיה בין חוש שיווי המשקל הגופני לבין תכונתו של פלס המים, פיתח את זוג "משקפי הפלס" הראשונים: באמצעות אטבים, הוא חיבר לכל אחד מן המשקפים שבמשקפיו, פלס אופקי זעיר. מבנה פשוט זה, אפשר למטופל לאמוד את שיווי משקלו באמצעות חוש הראייה.
  • "התאומים" - אודות תסמונת השוטה העילוי. ד"ר סאקס נפגש עם זוג תאומים אוטיסטים, שלא היו מסוגלים לקרוא או לבצע פעולות כפל וחילוק, אך למרבה הפלא, היו מסוגלים למצוא בצורה ספונטנית, וכשעשוע קליל, טווח נרחב של מספרים ראשוניים. בעוד שהתאומים "שולפים מן המותן" מספרים ראשוניים בעלי שש עד עשרים ספרות, סאקס נזקק לספר המכיל את רשימת המספרים הללו, על מנת לעקוב אחריהם‏[6]. בנוסף, הצליחו התאומים לספור 111 גפרורים שהופלו לקרקע, מיד ברגע הפלתם, ואף לציין מיידית, כי 111 הם שלוש פעמים 37‏‏[7][8]. מקוטו ימגוצ'י (אנ')יפנית: まこと やまぐち), אמן אוריגמי ידוע, מפקפק באמינותן של שתי העובדות המופיעות בסיפור זה: ראשית, הוא אינו מאמין כי יכול להתקיים ספר המכיל טווח כה גדול של מספרים ראשוניים, כפי שתיאר סאקס‏[9]. שנית, הוא מציין, כי ישנם מחקרים המוכיחים יכולת של אומדן מהיר לכמות פריטים גדולה, אך לא קיימות עדויות מדעיות אמינות לספירה מהירה של כמות כזו‏[10]. הגאון האוטיסט, דניאל טאמט, מציין, כי התאומים הם אלה שנתנו לסאקס את קופסת הגפרורים, ולפיכך יכלו לספור את תוכנה מראש. טאמט התייחס למספר הגפרורים שבקופסה, ואמר כי 111 הוא מספר מיוחד, וכי הוא דומה לשלושה מקלות גפרורים‏[11].
  • "הכלב שמתחת לעור" - עוסק בסיפורו של סטודנט לרפואה בן 22, סטיבן ד' (באנגלית: Stephen D). לאחר שבלילה צרך סטיבן כמויות אדירות של אמפטמין, של קוקאין ושל פאנציקלידין, הוא התעורר בבוקר שלמחרת, תחת השפעת החומרים הללו, וגילה כי חוש הריח שלו התעצם במידה ניכרת‏[1]. כעשרים שנה לאחר הוצאת הספר וכחמישים שנה לאחר שנתרחש הסיפור, הודה סאקס כי הוא הוא אותו סטיבן ד'‏[12].

הדים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בהנחייתו של מייקל מוריס, כתב כריסטופר רולינס את הלברית לאופרה הקאמרית, המתבססת על הספר ונושאת את שמו. על ההפקה המוזיקלית של האופרה, היה אחראי מייקל ניימן. האופרה, האיש שחשב שאשתו היא כובע, הועלתה לראשונה בשנת 1986 במכון לאמנות מודרנית (באנגלית: Institute of Contemporary Arts) שבלונדון.
  • גרסה טלוויזיונית של אופרה זו, שודרה זמן מה לאחר מכן, ברחבי בריטניה.
  • שירלי יובל כללה באלבומה היחיד "לחשוב כמו מצלמה" שיצא ב-1992 את שירה "האיש שחשב שאשתו היא כובע", שעוסק גם הוא בנושא הספר.
  • פיטר ברוק יצר על בסיס ספרו של סאקס, הפקה תיאטרלית עתירת שבחים, שנשאה את שמו של הספר בצרפתית, "L'Homme qui prenait sa femme pour un chapeau". הפקה זו, הועלתה לראשונה בשנת 1993 בתיאטרון בוף דה נור (בצרפתית: Théâtre des Bouffes du Nord) שבפריז.
  • במאי 1999, הוציאה להקת הפופ הסקוטית-הודית, טראוויס, אלבום חדש, ונתנה לו את השם "The Man Who" (באנגלית: "האיש ש-") בהשראת שמו של הספר.
  • גיבור הסרט "ממנטו" (ספטמבר 2000), לנארד שלבי (באנגלית: Leonard Shelby), הוא אדם שלקה באמנזיה אנטרוגרדית, לאחר שפושעים שפרצו לביתו, תקפו אותו והכו אותו בראשו. אחד מן הפושעים שפרצו לביתו של לנארד נקרא ג'ון ג' (באנגלית: John G). בשל זכרונו המעורער, ובשל הדיסוננס הקוגניטיבי שבו הוא שרוי לאחר שגרם בשגגה למותה של אשתו, לנארד משכנע את עצמו כי רוצחה של אשתו הוא ג'ון ג'. תוך מסע הנקמה של לנארד, הוא נתקל במספר נוכלים המנסים לנצל את מצבו ולהשתמש בו ככלי ל"חיסול חשבונות" ולרצח יריבים. קל לזהות את נקודות ההשקה בין הסרט "ממנטו", לבין הסיפור "הימאי האבוד" מתוך הספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע":
  1. לנארד שלבי, גיבור הסרט, וג'ימי ג', גיבור הסיפור, לוקים בבעיה זהה. שניהם איבדו את זיכרון החישה המיידי שלהם.
  2. אחת מן הדמויות שבה משוסה לנארד מן הסרט, היא דמותו של ג'יימס פ' גראנטס (James F Grantz). ג'ימי הוא קיצור השם ג'יימס; האות ג'י (G) היא האות הראשונה בשם המשפחה גראנטס (Grantz); וכך, הנרצח בסרט וגיבור הסיפור, נושאים שניהם את השם ג'ימי ג'.
  • באפריל 2009 יצא סרט ההנפשה בפלסטלינה, "מרי ומקס". גיבורת הסרט, מרי, לומדת בבגרותה במכללה על הפרעות נוירולוגיות. באחת הסצנות המאוחרות בסרט, נראית מרי כשהיא יושבת על ספסל, וקוראת בספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע".
  • חברת תיאטראות הודית, ביצעה ביוני 2009 הצגה בשם "הספל הכחול" (באנגלית: The Blue Mug), המבוססת על הספר. כיכבו בהצגה זו השחקנים ההודים, ר'גאט קאפּוּר (בהינדי: रजत कपूर), קונקונה סן שארמה (कोंकणा सेन शर्मा), רנביר שורי (रणवीर शोरी) וּווינאי פת'ה (विनय पाठक).

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1990, הוציאה מחברות לספרות את גרסתו העברית של הספר לאור. בשנה זו, הייתה ההוצאה חלק מתאגיד ההוצאה לאור כנרת, זמורה-ביתן, דביר. מתרגם הספר הוא אילן רוזנברג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Sacks, Oliver (December 1985). "The Man Who Mistook His Wife for a Hat, and Other Clinical Tales". Summit Books. ISBN 0671554719.
  2. ^ Sacks 1985, p. 163.
  3. ^ The President's Speech. Junkfoodforthought.com. Junkfood for Thought. 1 April 2008. Retrieved 17 August 2009.
  4. ^ ראו עוד על חוש זה, בערך Proprioception בוויקיפדיה האנגלית. (באנגלית)
  5. ^ ראו על חוש זה, בערך Equilibrioception בוויקיפדיה האנגלית. (באנגלית)
  6. ^ עובדה זו שימשה בסרט "בית הקלפים" (1993; באנגלית: "House of Cards"), בכיכובו של טומי לי ג'ונס.
  7. ^ עובדה זו שימשה בסרט איש הגשם (1988; באנגלית: "Rain Man"), בכיכובו של דסטין הופמן.
  8. ^ "Is Integer Arithmetic Fundamental to Mental Processing?: The mind's secret arithmetic" (1999). Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences 266 (1419): 587–92. doi:10.1098/rspb.1999.0676. PMID 10212449. PMC:1689812. 
  9. ^ "Questionable Aspects of Oliver Sacks’ (1985) Report" (2006). Journal of Autism and Developmental Disorders 37 (7): 1396–1396. doi:10.1007/s10803-006-0257-0. PMID 17066308. 
  10. ^ "Response to Snyder's 'Comments on Priming Skills of Autistic Twins and Yamaguchi (2006) Letter to the Editor: "Questionable Aspects of Oliver Sacks" (1985) Report,'" (2007). Journal of Autism and Developmental Disorders 37 (7): 1401. doi:10.1007/s10803-007-0397-x. 
  11. ^ Wilson, Peter (31 January 2009). A savvy savant finds his voice. www.theaustralian.news.com.au (The Australian). Retrieved 12 March 2009.
  12. ^ Sacks 2007, p. 158.