עבדאללה הראשון, מלך ירדן

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. סיבה: פעילותו כמלך ירדן התייחדה רק במאמצי שלום עם ישראל?. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

ערך זה עוסק בעבדאללה הראשון מלך ירדן. אם התכוונתם למלך הנוכחי, נינו של עבדאללה הראשון, ראו עבדאללה השני, מלך ירדן.

עבדאללה הראשון מלך ירדן
מלך הממלכה הירדנית ההאשמית ה-1
עבדאללה הראשון מלך ירדן
קודמו	-
יורשו	טלאל מלך ירדן
תחילת כהונה	1921
סוף כהונה	20 ביולי 1951
תאריך לידה	1882
תאריך פטירה	20 ביולי 1951
שם בשפת אם:	عبد الله الأول

עבדאללה הראשון בביקור באזור נס ציונה בשנות ה-20

עבדאללה הראשון בביקור אצל נשיא טורקיה, אטאטורק, ב-1937

עבדאללה הראשון (1882 - 20 ביולי 1951) המלך הראשון של הממלכה ההאשמית של ירדן (או בשמה בעת ייסודה: הממלכה ההאשמית של עבר הירדן).

ביוגרפיה

ראשית דרכו

עבדאללה, בנו השני של חוסיין בן עלי מלך חיג'אז, נולד ב-1882. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה הקימו הבריטים שתי מדינות ערביות בחסותם: עיראק ועבר הירדן, שהשלטון בהן הוענק לבניו של חוסיין בן עלי כגמול על עזרתו לבריטים בהובלת המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית בזמן המלחמה, וכפיצוי על סילוקו של פייסל מדמשק על ידי הצרפתים. בפגישה בין וינסטון צ'רצ'יל, הרברט סמואל, לורנס איש ערב ועבדאללה שנערכה בבניין אוגוסטה ויקטוריה בירושלים ב-21 במרץ 1921 הוצע לעבדאללה לעמוד בראש אמירות עבר הירדן המזרחי, תחת שלטון המנדט הבריטי.

בכך היה לאמיר של עבר הירדן (שהופרדה על ידי הבריטים מארץ ישראל המערבית). אחיו פייסל הומלך על עיראק. עם מתן העצמאות לעבר הירדן בשנת 1946 הוכתר עבדאללה למלכה של "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן".‏

כמלך

לפני מלחמת העצמאות התנהל משא ומתן חשאי בין הנהגת היישוב, באמצעות גולדה מאירסון (לימים גולדה מאיר) מהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, לבין המלך, שכלל חילופי מכתבים ושתי פגישות. הפגישה הראשונה נערכה בנהריים ב-17 בנובמבר 1947 (בהשתתפותם של אליהו ששון ועזרא דנין מהצד היהודי), ובה נדונו אפשרויות לשיתוף פעולה אחרי קבלת תוכנית החלוקה. בין השאר הציע עבדאללה הקמת רפובליקה יהודית עצמאית בארץ ישראל במסגרת המונרכיה הירדנית, שתכלול צבא ופרלמנט משותפים, ושאל את גולדה מה דעתה על האפשרות שיספח לירדן את החלק הערבי של ארץ ישראל. על כך השיבה המשלחת היהודית שהיא תראה זאת בחיוב, אם הוא לא יפריע להקמת המדינה היהודית.

הפגישה השנייה נערכה בעמאן יומיים לפני טקס ההכרזה על המדינה, אור ליום ה-12 במאי 1948, בהשתתפות דנין (ששימש כמתורגמן), ואחד מאנשי סודו של המלך מוחמד זובאטי. גם בפגישה זו המלך היה ידידותי, אך "מדוכא, טרוד, עצבני" (כדברי גולדה). לפני הפגישה, העביר דרך איש הקשר את הצעתו לסיפוח ארץ ישראל כולה לממלכתו, והקמת "מדינה אחידה", בה תהיה אוטונומיה ליהודים באזורים המאוכלסים ביותר על ידם. גולדה דחתה את ההצעה ודרשה לחזור לסיכום הקודם על אי התנגשות בין הצדדים והסכמה בשתיקה להשתלטות עבדאללה על החלק הערבי של ארץ ישראל המערבית. עבדאללה ניסה לשכנע את גולדה לדחות את הכרזת העצמאות, ושאל מה החיפזון. על כך השיבה לו גולדה שאלפיים שנה אינן חיפזון. עבדאללה הסביר שאמנם הבטיח לא להלחם ביישוב היהודי, אך בינתיים השתנו הנסיבות. היו אירועי דיר יאסין, ועתה הוא "אחד מחמישה" (מנהיגי מדינות ערב שתכננו את הפלישה לארץ ישראל). שני הצדדים לא רצו במלחמה אך הבינו לצערם שהיא בלתי נמנעת. גולדה אמרה "אנחנו נילחם", ועבדאללה ענה: "חובתכם להילחם". כשדנין הזהיר אותו מהתוצאות ענה "אני יודע שאתם תכו בנו, אבל חובתכם לעשות את המוטל עליכם". גולדה נפרדה מעבדאללה באומרה: "ניפגש אחרי המלחמה".

המלך יצא ברווח מן המלחמה על ידי תפיסת רוב החלק הערבי של ארץ ישראל (שזכה לכינוי "הגדה המערבית") ומזרח ירושלים, לרבות העיר העתיקה ומסגדי הר הבית. ב־1 בדצמבר 1948 אירגן את קונגרס יריחו שבו דאג לכך^{[דרוש מקור]} שנכבדי הגדה יציע לו לספח את השטח.‏ בשנת 1950 סיפח פורמלית שטחים אלה לממלכתו ושינה את שמה לממלכת ירדן ההאשמית.

בדצמבר 1949 החליטה עצרת האו"ם ברוב של למעלה משני שליש על בינאום ירושלים. ההחלטה נתקבלה כתוצאה מהצבעתם של שלושה גושים: המדינות הקתוליות, מדינות ערב והגוש המזרחי.‏ מיד עם החלטת הבינאום התכנסה הכנסת וקיבלה לפי הצעת ראש הממשלה דוד בן-גוריון החלטה להעביר את מושב הממשלה ומשרדיה לירושלים.‏

גם ירדן התנגדה לבינאום ירושלים וההתנגדות המשותפת יצרה סיכוי חד פעמי להשגת שלום בין ישראל לבין ירדן. בחודשים דצמבר 1949 וינואר 1950 התנהלו שיחות חשאיות בין שתי המדינות, ונראה היה כי נמצא בסיס להסכם שלום בין שתיהן. דבר השיחות דלף והליגה הערבית התכנסה והחליטה לגרש משורותיה כל מדינה ערבית שתנהל משא ומתן לשלום עם ישראל. תחת איום זה נרתע המלך מלהגיע להסכם שלום עם ישראל, אך המגעים החשאיים בין שתי המדינות נמשכו והושגו הסכמות בדבר הגבלת סוגי הנשק באזורי הגבול, וכן הושג הסכם למניעת הסתננות, שביצועו נכשל.

ההתנקשות

ערך מורחב – רצח המלך עבדאללה

ב-20 ביולי 1951 התנדפו הסיכויים להשגת שלום בין ישראל לבין ירדן, כאשר המלך עבדאללה הראשון נרצח ביריות, בעיר העתיקה של ירושלים, על ידי קבוצת מתנקשים פלסטיניים קיצוניים, שהיו בקשר עם מופתי ירושלים לשעבר חאג' אמין אל חוסייני, בשעה שעמד להיכנס לתפילה במסגד אל אקצה. הרוצח מוסטפא עשו, שהתחבא מאחורי דלת במסגד, יצא וירה במלך שמת במקום לעיני נכדו חוסיין. מאבטחיו ירו במתנקש למוות.

אחרי מותו

אחרי רצח המלך הוכרז בנו הבכור הנסיך טלאל כמלך, והלגיון הערבי מנע התפשטות מהומות בממלכה. עם רצח פוליטי זה באה לקיצה למשך זמן רב האפשרות למשא ומתן לשלום בין ישראל לירדן.

מאחר וטלאל סבל מסכיזופרניה ונאלץ לבלות זמן רב בסנטוריום, בשנת 1953 הוכתר המלך חוסיין (בנו של הנסיך טלאל ואביו של מלך ירדן הנוכחי עבדאללה השני).

המשא ומתן בין ישראל לבין ירדן יתחדש כעבור כעשרים שנה, במגעים בין המלך חוסיין לבין בכירים בממשלת ישראל, בסדרה מתמשכת של פגישות חשאיות, שהבשילו לידי הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994.

ב-2006 פרסם יהושע סופר באתר החדשות של מעריב תמונות של שומרי ראש יהודים (כשפיאות ארוכות בצידי ראשיהם) ששמרו על המלך עבדאלה. פורסם כי זמנה של התמונה הוא משנת 1922.

לקריאה נוספת

• Yoav Gelber, Jewish-Transjordanian Relations 1921-1948, London: Frank Cass, 1997, x + 320 pp.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

• עבדאללה בן חוסיין, באתר "סנונית".
• דני רובינשטיין, דרך המלך, באתר הארץ, 16.2.2007 - על פגישותיו של המלך עבדאללה עם ישראלים
• הרקע להקמת מדינת ישראל ולהתערבות הצבאית מצד מדינות ערב : חלק א', באתר הספרייה הווירטואלית של מטח מתוך: יהושע בן אריה (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל, כרך י': מלחמת העצמאות (1949-1947), הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 1983
• אברהם סלע, ‏יחסי המלך עבדאללה וממשלת ישראל במלחמת העצמאות – בחינה מחודשת (חלק ראשון), קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 162-120 ; הנ"ל, ‏יחסי המלך עבדאללה וממשלת ישראל במלחמת העצמאות – בחינה מחודשת (חלק שני), קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 193-172
• חיים לבנברג, יחסי הגומלין בין הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, לבין המלך עבדאללה 1945-1948, עיונים בתקומת ישראל כרך 5, (1995) עמ' 23-36

הערות שוליים

הקודם: -

מלך ירדן 1921 - 20 ביולי 1951

הבא: טלאל

מלכי ירדן
עבדאללה הראשון	טלאל	חוסיין	עבדאללה השני