האנס אספרגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האנס אספרגר (Hans Asperger; ‏18 בפברואר 1906 - 21 באוקטובר 1980) היה רופא ילדים אוסטרי שעל שמו קרויה תסמונת אספרגר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספרגר נולד בחווה מחוץ לעיר וינה, בצעירותו ניכר בו כשרון לשפות. הוא היה חבר בתנועות הנוער של שנות ה-20. עשה דוקטורט ברפואה בשנת 1931, ושנה מאוחר יותר התחיל את עבודתו הראשונה כחבר במרפאת הילדים של האוניברסיטה. ב-1934 הקריירה שלו התפתחה כשעבר לבית חולים פסיכיאטרי בלייפציג.

יש אי בהירות לגבי עיסוקיו בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בשנים המאוחרות יותר של המלחמה הוא היה חייל בקרואטיה.

חקר תסמונת אספרגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 חקר ד"ר לאו קנר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס קבוצה של 11 ילדים בעלי מאפיינים מיוחדים וטבע לגביהם את המונח "אוטיזם בילדות מוקדמת" (באנגלית: Early infantile autism).

בשנת 1944 תיאר אספרגר ארבעה ילדים בעלי קשיים בהשתלבות חברתית. בלי לדעת על הפרסום של קנר שפורסם רק שנה אחת קודם לכן, קרא אספרגר לסוג האישיות שתיאר "פסיכופתיה אוטיסטית", הפרעת אישיות יציבה המאופיינית בבידוד חברתי.

למרות יכולות אינטלקטואליות כמעט נורמאליות, הראו הילדים קושי ניכר בתקשורת בלתי מילולית, בכלל זה בשימוש הולם במחוות גופניות ובנימת קול בשיחה, יכולת דלה לאמפתיה קוגניטיבית או אפקטיבית, נטייה לעשות אינטלקטואליזציה של רגשות ונטייה להשתמש בסגנון דיבור ארכני, לא קשוב ופורמלי מדי (צורת דיבור של "פרופסורים קטנים"). הילדים התאפיינו גם בתחומי עניין משונים, שאחריהם היו כרוכים במידה אובססיבית. ייתכן ואובססיביות זו, אשר גורמת להם להשקיע את כלל משאביהם האינטלקטואלים בנושא צר בלבד, היא הגורמת לאמונה השגויה כי הנ"ל הם תמיד בעלי רמת משכל גבוהה מהממוצע. זאת בנוסף לנטייה הרווחת להדגיש בעיקר מקרים המלווים באינטליגנציה מעל הנורמלי, בהם במיוחד מורגש הפער בין יכולות אינטלקטואליות גבוהות למדיי לבין "כישורי חיים" נמוכים.

בניגוד לחולים של קנר, ילדים אלו לא הקרינו ריחוק וסגירות. הם גם פיתחו, לעתים בטרם עת, דיבור בעל תחביר מסובך, ולמעשה לא ניתן היה לאבחן אותם בשנות החיים הראשונות (גיל האבחון הממוצע עומד על גיל 7-6 שנים).

אספרגר הדגיש את אופיה המשפחתי של התסמונת שזיהה, ואף שיער שהמאפיינים האישיותיים הועברו בראש ובראשונה על ידי זכרים (תפיסה מקובלת בתסמונות הקשת האוטיסטית. ההנחה היא כי היחס בין גברים לנשים הוא 1:4).

עבודתו של אספרגר פורסמה לראשונה בגרמניה, ונחשפה לעולם דובר האנגלית בעיקר בשנת 1981, כאשר פרסמה החוקרת לורנה ווינג תיאורי מקרים שבהם הופגנו סימפטומים דומים. תיאורי המקרים שלה, שאפיינו התנהגות שאותה כינתה תסמונת אספרגר, טשטשו במידת מה את ההבדלים בין התיאורים של קנר ואספרגר, מכיוון שהיא כללה בין ילדי תסמונת אספרגר ילדים עם פיגור שכלי מתון, כמו גם ילדים שהציגו איחור בהתפתחות שפה בשנות חייהם הראשונות, בעוד שאספרגר התייחס לבעלי מנת משכל כמעט נורמלית.

מאז ניסו מספר מחקרים לייחד את תסמונת אספרגר כתסמונת שונה מאוטיזם ללא פיגור שכלי, אך העדר קונצנזוס על הקריטריונים האבחנתיים המאפיינים את האספרגר הקשה על כך. אף על פי כן קיבלה התסמונת הכרה במדריך האבחנות DSM IV של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1944, לאחר פרסום המאמר החדשני שלו אודות התסמינים של אוטיזם, הוא קיבל תפקיד קבוע באוניברסיטת וינה. קצת לאחר סיום המלחמה, הפך למנהל של מרפאת ילדים בעיר. מאוחר יותר החזיק בתפקידים גם בווינה וגם באינסברוק. בתחילת 1964, הוא עמד בראש ה-SOS-Kinderdorf בהינטרברוהל.

במשך חייו פרסם מעל 350 מאמרים רפואיים.