האנס הובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קברו של הובה בברלין
טקס ההלוויה הממלכתי לגנרל האנס הובה, 26 באפריל 1944. מימין לשמאל:וילהלם קייטל, קרל דניץ, היינריך הימלר וגינתר פון קלוגה

האנס-ולנטין הוּבֶּהגרמנית: Hans-Valentin Hube;‏ 29 בדצמבר 1890 - 21 באפריל 1944), היה מפקד שריון בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה. נהרג בתאונת מטוס.

הובה הצטרף לצבא הגרמני ב-1909 ובמלחמת העולם הראשונה נלחם בחזית המערבית. ב-20 בספטמבר 1914 נפצע קשה וזרועו השמאלית נקטעה. לאחר שנת החלמה, נשלח שוב לחזית וב-10 באפריל 1918 נפגע קשות מהרעלת גזים ואושפז למשך שנה בבית חולים.

לאחר שחרורו התקבל לשורות הרייכסוור ועסק בתפקידי הדרכה בבית הספר לקצינים ונשלח ללימודים בארצות הברית. הוא כתב ספר הדרכה לחיל הרגלים ועלה בסולם הדרגות.

בספטמבר 1939 השתתף בתפקיד מפקד גדוד רגלי בפלישה לפולין ולאחר מכן בפלישה לארצות השפלה וצרפת. לפני מבצע ברברוסה מונה למפקד דיוויזית הפאנצר ה-16.

הובה היה נערץ על ידי חייליו שכינוהו בשם החיבה "פפה הובה". הוא הותיר רושם רב בפניו החסונים והמוצקים ובזרועו התותבת השחורה. היטלר העריץ אותו.

ב-1 ביולי 1941 הדף התקפת נגד רוסית וזכה לעיטור צלב האבירים על צלב הברזל. ב-16 בינואר 1942 קיבל את עיטור הצלב אבירים עם עלי אלון על הצטיינותו בקרבות ליד קייב וניקולייב.

לקראת המערכה על סטלינגרד קיבל פיקוד על דיוויזית הפאנצר ה-14 תחת פיקודו של פרידריך פאולוס, מפקד הארמייה השישית.

עם תחילת התקפת הנגד הרוסית (מבצע אורנוס) שבסיומה כותרה הארמייה השישית, ניסה פון פאולוס לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פון פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי.

הובה הוטס למאורת הזאבים בראסטנבורג שם העניק לו היטלר ב-21 בדצמבר 1942 את עיטור צלב האבירים עם עלי אלון וחרבות. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.

הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-18 בינואר 1943 והועלה לדרגת גנרל של יחידות פנצר.

ב-1 בפברואר 1943 מיד לאחר כניעת הארמייה השישית אמר היטלר בישיבה עם מפקדי הצבא: "הובה - הוא גבר. מובן שכל אחד היה אומר כי מוטב להשאיר את הובה שם ולהוציא את האחרים, אך מאחר שערכם של בני אדם אינו עניין של מה בכך ומאחר שאנו זקוקים לבני אדם בכל המלחמה כולה, אני איתן בדעתי שמן הנכון היה להוציא את הובה".

הובה קבל תפקיד לבנות מחדש את דיוויזית הפאנצר ה-14 מאפס לאחר שקודמתה נפלה בשבי הרוסים. לאחר מכן נשלח לארגן את הכוח הגרמני-איטלקי בסיציליה. ב-10 ביולי 1943 החלה פלישת בעלות הברית לסיציליה. הובה ארגן קו הגנה ליד הר האטנה שכונה "קו האטנה" ובסדרת קרבות מוצלחים הצליח לסגת עם כל הכוח לאיטליה וסיכל את כוונתו של פאטון להפוך את הפלישה לסיציליה לקרב כיתור והשמדה. לאחר מכן השתתף הובה בקרבות נגד נחיתת בנות הברית בסאלרנו.

ב-23 באוקטובר 1943 קבל הובה את הפיקוד על ארמיית הפאנצר הראשונה. בתחילת 1944 השתתף תחת פיקודו של אריך פון מאנשטיין בקרבות בלימה באזור חרסון ובקרבות מ-27 במרץ 1944 עד 15 באפריל 1944 הצליח לחלץ את כוחותיו מכיתור באזור קמיניץ פודולסק בהשמידו 350 טנקים ו-40 תותחים רוסיים.

ב-20 באפריל 1944 ביום הולדתו של היטלר, הוזמן הובה למעונו של היטלר בברגהוף שם העניק לו היטלר עיטור צלב האבירים עם עלי אלון חרבות ויהלומים והעלה אותו לדרגת גנרל אוברסט. היטלר ראה בו מועמד אפשרי לתפקיד ראש המטה הכללי.

ב-21 באפריל 1944 הוטס הובה מזלצבורג לברלין. בעת ההמראה התנגש המטוס בעץ, אחת מכנפיו נתלשה והובה נהרג.

מותו של הובה היה להיטלר מהלומה כבדה והוא אף הסתכן בטיסה לברלין כדי להשתתף שם בלוויה ממלכתית שנערכה להובה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטני ביוור: סטלינגרד, הצאת "יבנה", 2000
  • איאן קרשו: היטלר, הוצאת עם עובד, 2005
  • אלן קלארק: מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות, 1970