הנס הוליין

Hans Hollein, 1976

האס האוס בווינה

הנס הוליין (אנגלית: Hans Hollein) (נולד ב-30 במרץ 1934 בווינה) הוא אדריכל ומעצב אוסטרי שזכה פרס פריצקר לשנת 1985.

חייו

הנס הוליין סיים את לימודיו בבית הספר לאדריכלות באקדמיה לאמנות יפה בווינה ב-1956. בזכות מלגת הצטיינות שבה זכה התאפשר לו לממן את המשך לימודיו בארצות הברית. הוא המשיך את לימודיו במכון הטכנולוגי של אילינוי (שאת לימודי האדריכלות אז ניהל מיס ון דר רוהה) עד 1959 ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי עד 1960. הוא עבד כאדריכל במספר משרדים בשבדיה ובארצות הברית לפני ששב לווינה ב-1964 שם הקים משרד אדריכלים משלו.

הנס הוליין עבד כפרופסור אורח באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס בשנים 1963, 1964 ו-1966. בשנים 1967-1976 לימד כפרופסור באקדמיה לאומנות יפה שבדיסלדורף. מאז 1976 הוא מלמד כפרופסור בווינה באוניברסיטה לאמנויות.

נוסף על עבודתו כאדריכל הציג הנס הוליין תערוכות שונות, בין היתר בביאנלה של ונציה לאמנויות. בשנת 1980 עיצב את הבמה לדרמה שהפיק ארתור שניצלר בווינה בשם Der Einsame Weg.

הנס הוליין מוכר בין היתר בזכות הביקורת החריפה שהוא מותח נגז זרם הפונקציונליזם של הגישה המודרניסטי והשתייכותו לזרם האדריכלות הפוסט מודרנית.

מאז שנות ה-70 זכה הוליין להכרה בינלאומית בזכות עבודותיו הייחודיות.

עבודות נבחרות

• 1964-1965, חנות הנרות נטי, וינה.
• 1970, גלריית ריצ'רד פייגן, ניו יורק.
• 1972, חנות התכשיטים שולין, וינה.
• 1972-1982, המוזיאון הלאומי של אבטיברג, ליד דיסלדורף.
• 1978, משרד התיירות של וינה.
• 1983, רושטראסה, ברלין.
• 1987-1991, המוזיאון לאמנות מודרנית, פרנקפורט.
• 1990, האס האוס, וינה.
• 1996-2001, שגרירות אוסטריה, ברלין.
• 1997-2002, בנק צנטרום, ולדוז, אוסטריה.
• 1997-2002, ולקניה, המרכז האירופאי לוולקנולוגיה, אוברן, צרפת.

זוכי פרס פריצקר

פיליפ ג'ונסון (1979)  • לואיס ברגאן (1980)  • ג'יימס סטירליג (1981)  • קווין רוש (1982)  • איי אם פיי (1983)  • ריצ'רד מאייר (1984)  • הנס הוליין (1985)  • גוטפריד בוהם (1986)  • קנזו טנגה (1987)  • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988)  • פרנק גרי (1989)  • אלדו רוסי (1990)  • רוברט ונטורי (1991)  • אלוורו סיזה (1992)  • פוהימיקו מאקי (1993)  • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994)  • טדאו אנדו (1995)  • רפאל מונאו (1996)  • סוורה פהן (1997)  • רנצו פיאנו (1998)  • נורמן פוסטר (1999)  • רם קולהאס (2000)  • ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001)  • גלן מרקט (2002)  • ירן אוטזון (2003)  • זהה חדיד (2004)  • תום מיין (2005)  • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007)  • ז'אן נובל (2008)  • פטר צומתור (2009)  • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010)