האסטרטגיה הפביאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של פאביוס מקסימוס, אבי האסטרטגיה הפביאנית, בארמון שנברון בווינה

האסטרטגיה הפביאנית, הקרויה על שמו של מפתחה, פאביוס מאקסימוס, הינה אסטרטגיית התשה שננקטה על ידי הרומאים במהלך המלחמה הפונית השנייה. עיקרה של אסטרטגיה זו הוא הימנעות מקרבות כנגד חניבעל, כדי למנוע ממנו לנצל את גאונותו הטקטית ולנצח את הרומאים בקרב. ביצועה המוצלח של האסטרטגיה הפביאנית היווה, ללא ספק, אחד הגורמים העיקריים לניצחונה של רומא במלחמה.

האסטרטגיה הפביאנית הפכה לכינוי לאסטרטגית התשה מוצלחת, ולאו דווקא במובן הצבאי. המונח "אסטרטגיה פביאנית" פירושו טקטיקות של השהייה והימנעות מעימות על מנת להתיש את האויב ולצבור כוח.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הפונית השנייה נפתחה בשנת 218 לפנה"ס בפרשת סגונטו. לאחר מכן פלש חניבעל אל איטליה דרך הרי האלפים, הביס את רומא בקרבות טיקינוס וטרביה ובשנה שלאחר מכן בקרב טראסימיני, אבדות הרומאים בשלושת הקרבות האלו הגיעו לכמעט 100,000 חיילים. כנהוג ברומא בשעות חרום מעין אלה, הוחלט על מינוי דיקטטור לניהול המלחמה, לתפקיד הדיקטטור התמנה פאביוס מאקסימוס, אחד מזקני המצביאים הרומאיים, ואיתו נתמנה המאגיסטר אקוויטום שלו, מרקוס מינוקיוס רופוס.

האסטרטגיה הפביאנית בשנת 217-216 לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתו של פאביוס מאקסימוס היטה נקיטת מלחמת התשה. הוא סבר כי לחניבעל אין מספיק כוח אדם, אמצעים ואספקה כדי להמשיך את המלחמה באיטליה לאורך זמן. כוחו של חניבעל באיטליה התבסס עת תמיכתם של השבטים האיטלקיים והוא היה זקוק לבעלי ברית כדי להביס את רומא. בשנת 217 לפנה"ס הצטרפו אליו רק השבטים הגאלים מעמק הפו ולרומא היה יתרון משמעותי בכוח אדם. יתרונה של רומא, אליבא דפאביוס, לא יבוא לידי ביטוי בקרב מכריע בו יכול חניבעל לנצל את גאונותו האסטרטגית ולצמצם את כוחה של רומא במהירות, יתרונה של רומא ינוצל יותר אם תימנע מקרב מכריע כנגד חניבעל. פאביוס סבר כי אם חניבעל לא ינצח בקרבות גדולים, הוא לא יוכל להשיג את תמיכתן של בעלות הברית של רומא, ובכך ישמר יתרונה הגדול של רומא בכוח אדם.

פאביוס העדיף מלחמת התשה. הוא עקב אחרי חניבעל ממרחק גדול די כדי שלא יוכל חניבעל לכפות אותו לקרב בעל כורחו, וקטן מספיק כדי שיוכל להרתיע את בעלות הברית מלהצטרף אל חניבעל, למנוע מחניבעל קוי אספקה מסודרים, ולהחליש את חופש התנועה הקרתגי. בדרך כלל העדיף פאביוס לחנות על ראשי הרים, שם יכול היה להשקיף על חניבעל מבלי שחניבעל יוכל לתקוף אותו במהירות.

ההתנגדות לאסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסטרטגיה הפביאנות קמו מתנגדים רבים ברומא, ביניהם הסגן של פאביוס, מינוקיוס רופוס. האסטרטגיה הפביאנית הייתה זרה למנטליות הרומאית ששאפה לסיים את המלחמה בכמה קרבות גדולים ובמהירות, פאביוס לא הציע פתרון מהיר, להפך האסטרטגיה שלו נתפסה כלא מביאה תוצאות ממשיות. בנוסף, היו שטענו כי האסטרטגיה הפביאנית לא כדאית מבחינה כלכלית. כדי לפרנס את צבאו, בזז חניבעל שדות, ערים ובסיסים רומיים, פאביוס לא מנע זאת מחניבעל. יתר על כן, האסטרטגיה הפביאנית נתפסה כפחדנית, היו שחשבו כי פאביוס לא מעז לצאת לקרב הכרעה כנגד חניבעל.

המתנגדים והלועגים לפאביוס הלכו ורבו לכל אורך תקופת הדיקטטורה שלו, רבים בזו לו וכינו אותו בכינויי גנאי כגון: "רבו של חניבעל" ו"קונטאטור"- מתמהמה. חניבעל עצמו, שהבין את החשיבה ההגיונית שמאחורי האסטרטגיה הפביאנית, לא בזז את שדותיו הפרטיים של פאביוס כשעבר לידם, כדי להציג אותו כבוגד. נקודת השבר הייתה בסתיו, חניבעל נסע לאפוליה כדי להעביר שם את החורף ובשל טעות של מורה הדרך שלו נקלע בעמק צר כאשר המעברים היו בידי פאביוס. חניבעל השתמש בתחבולה חדשנית, הוא לקח 2,000 שוורים מן השלל, קשר להם חבילת חציר בין הקרניים, הבעיר אותן והוליך אותם על ההרים.

אף על פי שפלוטארכוס טוען שפאביוס הבחין בכך, הרומאים, שחשבו שהם תחת התקפה קרתגית, נטשו את עמדותיהם ויצאו כנגד השוורים. אז תפס חניבעל כמעט ללא קרב את העמדות הרומאיות ועבר עד אפוליה. לאחר כישלונו של פאביוס שם, החריפה ההתנגדות אליו ברומא. הוא הוצג כמי שהייתה לו הזדמנות לסיים את המלחמה ולהכות את חניבעל והוא החמיץ אותה. לאחר כישלונו זה הוחלט להשוות את כוחו של סגנו, רופוס, לכוחו שלו, וליצור בעצם שני דיקטטורים. רופוס הובס מעט לאחר מכן בהיתקלות קטנה נגד חניבעל, וניצל רק בזכות תושיותו של פאביוס, אך דבר זה לא תרם לאהדה לפאביוס ברומא. הוחלט שבשנה הבאה, 216 לפנה"ס, יחזור הפיקוד על המלחמה לידי הקונסולים ולא תוארך כהונת הדיקטטור.

נקודת השבר- קרב קאנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונסולים של שנת 216 לפנה"ס, גאיוס טרנטיוס וארו ולוקיוס אמיליוס פאולוס, החליטו לצאת לקרב מכריע נגד חניבעל, וספגו תבוסה מוחצת בקרב קאנאי. בקרב זה נהרגו עשרות אלפי רומאים, ביניהם הקונסול פאולוס. לאחר הקרב, בשל מצב החרום, חזר פאביוס לנהל את רומא ולשקם אותה ממצב השפל אליו הגיעה. לאחר הקרב חדרה התודעה כי קרב מכריע לא יביא תועלת לרומאים אלא להיפך, ישרת את חניבעל. מעתה האסטרטגיה הפביאנית לא נתפסה כאסטרטגיה שגויה ולא מועילה אלא כשיטה הנכונה שבה יש לנקוט כדי להביס את חניבעל, כינוי הגנאי "קונטטור" שהוענק לפאביוס מאקסימוס הפך לתואר של כבוד.

האסטרטגיה הפביאנית עד סיום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קרב קאנאי, כאמור, נתפסה האסטרטגיה הפביאנית כשיטה הנכונה למיגורו של חניבעל והייתה לשיטה הנהוגה בלחימה באיטליה. מכאן ולהבא לא היה ולו קרב גדול אחד כנגד חניבעל באיטליה עד סיום המלחמה, אף שחניבעל בכמה הזדמנויות ניסה לכפות קרב כזה על הרומאים. הניסיון הגדול והנואש ביותר של חניבעל לכפיית קרב התרחש במהלך מצור קאפואה, אז חניבעל נסע עד לשערי רומא עצמה כדי להכריח את הכוחות הרומאים לצאת כנגדו. ניסיון זה כשל, הרומאים דבקו כל כך באסטרטגיה הפביאנית עד שהיו מוכנים להפקיר את בירתם בשביל כך. מלאחר קרב קאנאי ועד נסיגת חניבעל מאיטליה ניצלו הרומאים באופן מלא את יתרונם בכוח אדם, חניבעל ששלט במרבית שטחי איטליה לא היה יכול להגן עליהם שכן צבאו, בניגוד לצבא הרומאי, לא היה גדול דיו כדי שיוכל לפצל אותו. הרומאים הותיר כוחות מעטים יחסית לעקוב אחרי חניבעל תוך שעיקר כוחם תוקף במקומות בהם חניבעל לא נמצא וכובש חזרה, בהדרגה, את איטליה.

האסטרטגיה הפביאנית יושמה רק באיטליה ולא בחזיתות האחרות של המלחמה, הרומאים חששו אומנם מחניבעל, שבמשך מרבית המלחמה נתפס כבלתי מנוצח, אך לא משאר המצביאים הקרתגיים. בספרד, בסיציליה ולבסוף באפריקה חתרו הרומאים לקרב ולהכרעה מהירה של הקרתגים ואף ניצחו בקרבות רבים. בנוסף לחשש מחניבל דווקא, הסיבה לכך היא שהאסטרטגיה הפביאנית לא הייתה יכולה להיות יעילה בשטחים אחרים בהם הרומאים היו הצד התוקף והיו בשוויון אם לא בחיסרון בכוח אדם, אז היו הרומאים צריכים לחתור לקרב ישיר ולנסות להכריע את המערכה במהירות.

סקיפיו אפריקנוס וסיום השימוש באסטרטגיה הפביאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 206 לפנה"ס חזר פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס מספרד כמנצח, ונבחר לקונסול של שנת 205 לפנה"ס, המצביא הצעיר שזכה לאהדה רבה בעם רצה להעביר את המלחמה לאפריקה ולתקוף את הקרתגים במולדתם. אף על פי שמרבית הרומאים תמכו בתוכנית זאת, קמו לה גם מתנגדים רבים ובראשם פאביוס מאקסימוס. אחת הסיבות בגינם התנגד פאביוס למסע ההתקפה של סקיפיו היא מכיוון שמסע התקפה זה ביטל, למעשה, את האסטרטגיה הפביאנית. סקיפיו לא חשש מהתמודדות ישירה עם חניבעל ואף העמיד את עצמו המצב בו היה יכול חניבעל, שחזר בשל מסע התקפה זה לאפריקה, לכפות אותו לקרב מכריע הלא הוא קרב זאמה. פאביוס היה מבוגר מאוד באותו הזמן וקולו נשמע פחות בפוליטיקה הרומאית, ועל כן העם בחר בסקיפיו שפלש לאפריקה ונלחם כנגד חניבעל.

אף על פי שדווקא שיטת המלחמה התוקפנית של סקיפיו הייתה זאת שהוציאה את חניבעל מאיטליה, אין ספק כי לאסטרטגיה הפביאנית היה חלק ניכר בניצחון הרומאים במלחמה. אין ספק כי אסטרטגית ההתמהמהות של פאביוס מאקסימוס היא זו שהביאה את יתרונה של רומא בכוח אדם לידי ניצול מלא, וגרמה לחניבעל שלא יוכל לנצל את ניצחונותיו באיטליה.

השפעותיה של האסטרטגיה הפביאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרטגיה הפביאנית מקורה אומנם במלחמה הפונית השנייה אך היא באה לידי ביטוי בדוגמאות רבות. המונח "אסטרטגיה פביאנית" פירושו אסטרטגיה של הימנעות מקרב כדי לצבור כוח ולמנוע מהיריב יתרונות. האסטרטגיה הפביאנית שמשה במהלך הדורות לא רק כאסטרטגיה צבאית אלא גם כאסטרטגיה פוליטית או מדינית. רבים המקרים בהם היה שימוש באסטרטגיה הפביאנית, המפורסם מביניהם הוא האגודה הפביאנית של בריטניה במאות ה-19 וה-20. אגודה זו ניסתה להחדיר ערכים סוציאליסטים לבריטניה בדרך הדרגתית וחוקית, ולא בדרך אלימה כפי שנעשה ברוסיה וכפי שכתב קארל מרקס.