האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות (בפורטוגזית: "Academia Brasileira de Letras") היא הסמכות העליונה בברזיל בסוגיות לשוניות וספרותיות. האקדמיה נוסדה ב-20 ביולי 1897, בריו דה ז'ניירו.

קורות המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הקריאה בקבינט הפורטוגזי המלכותי לספרות בריו דה ז'ניירו, בו נערכו 5 הישיבות הראשונות של האקדמיה

מקורו של מוסד מסורתי זה בשלהי המאה ה-19, עת הביעו מספר סופרים ואינטלקטואלים ברזילאים עניין להקים אקדמיה לאומית, לפי הדוגמה של האקדמיה הצרפתית.

יוזם המהלך היה לוסיו מנדונסה, והפרטים גובשו בישיבות הכנה שנערכו החל מ-15 בדצמבר 1896 במערכת כתב העת הברזילאי, תחת נשיאותו של מאשאדו דה אסיס (שנבחר פה אחד). בישיבות אלה נוסחו כלליה של האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות, ואלה אושרו פה אחד ב-28 בינואר 1897 על ידי 40 החברים המייסדים. ב-20 ביולי באותה השנה נערך מושב חגיגי לחנוכת האקדמיה במתחם מבנה ה"פדגוגיום", שבחזית הפארק הציבורי של ריו דה ז'ניירו במרכז העיר.

בהיעדר משכן של קבע ובשל מחסור במשאבים כספיים, נערכו הישיבות החגיגיות לחלופין במתחמים שונים: במבניה הישנים של הגימנסיה הלאומית, באולם הנאצל (o Salão Nobre) של משרד הפנים או באולם הקבינט הפורטוגזי המלכותי לספרות (ספריה שהוקמה בידי 43 מהגרים מפורטוגל). ישיבות שגרתיות נערכו במשרד עורכי הדין של המזכיר הראשון, רודריגו אוקטביו, ברחוב קיטאנדה 47.

החל מ-1904, הועמד האגף השמאלי של "אולם הדיונים הברזילאי", ה-Silogeu Brasileiro, לרשות האקדמיה. היה זה מבנה ממשלתי ובו פעלו מוסדות תרבות אחרים. האקדמיה קבעה שם את משכנה הזמני, עד אשר עברה למשכן של קבע.

ה"פטיט טריאנון" (Petit trianon)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1923, בזכות יוזמה משותפת של נשיא האקדמיה באותה העת, אפרניו פיישוטו (Afrânio Peixoto) ושל שגריר צרפת, ריימונד קונטי, ניאותה ממשלת צרפת לתרום לאקדמיה את מבנה הביתן הצרפתי, העתק מדויק של הפטיט טריאנון (שליד ארמון ורסאיי), אשר נבנה לכבוד תערוכת מאה שנים לעצמאותה של ברזיל (הפרויקט המקורי נבנה בידי האדריכל אנז'-ז'אק גבריאל, בין 1762 ל-1768).

החל מ-9 בנובמבר 1987, נתונים מבנים אלה תחת משמורת המכון למורשת התרבות של מדינת ריו דה ז'ניירו, הכפוף למשרד התרבות של אותה מדינה בברזיל. אולמות האקדמיה פעילים גם בימינו, ונערכים בהם מושבי כבוד חגיגיים, אספות למינויים של חברים חדשים באקדמיה, ובנוסף גם נהנים החברים ממפגשי התה המסורתיים בימי חמישי. מתאפשרת כניסתו של הקהל הרחב במגוון אירועים - סיורים מודרכים, תוכניות תרבות, קונצרטים של מוזיקה קאמרית, טקסי הוצאה לאור של ספרי חברי האקדמיה, ועידות והצגות תיאטרון.

שרטוט של חזית מבנה האקדמיה, ה"פטיט טריאנון"

בלובי הקומה הראשונה של המבנה, בולטים מרצפות השיש המעוצבות, נברשת בדולח צרפתית, אגרטל פורצלן לבן גדול, מהעיר הצרפתית סוור (Sèvres), וארבעה תבליטים שקועים אנגליים באבן "קואדה". בין יתר מתחמי האקדמיה, בולטים האולמות הבאים:

בקומה השנייה - "סלון התה", בו נפגשים החברים בימי חמישי, לפני הישיבה הרשמית, אולם הישיבות, הספרייה, המשרתת את חברי האקדמיה וחוקרים נוספים, ובה בולט אוסף ספריו של מנואל בנדיירה.

מתחם מאשאדו דה אסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה המציגה את נשיא האקדמיה מאשאדו דה אסיס, ואת אבי המוסד, לוסיו מנדונסה.

בקומה השנייה של המרכז התרבותי של האקדמיה נמצא "מתחם מאשאדו דה אסיס" (Espaço Machado de Assis), ובו מרכז מידע ועיון על יצירתו של מאשאדו דה אסיס. בנוסף ממוקמים שם גם "גלריית המייצגים" ו"חדר ההקרנות", בו אפשר לצפות בסרטים ובהפקות וידאו על עולם יצירתו של מאשאדו דה אסיס.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקדמיה מופקדת, על פי כלליה, על "הנחלת תרבות השפה הלאומית" (הפורטוגזית). ובה 40 חברים פעילים, ממונים לכל חייהם, ועל כן הם מכונים אלמותיים ("imortais"). הם נבחרים מבין אזרחי ברזיל אשר פרסמו עבודות בעלות ערך ספרותי או תרבותי מוכר. בנוסף, חברים באקדמיה 20 משקיפים זרים ("מתכתבים" - correspondentes).

בדומה למקובל באקדמיה הצרפתית, משרת ה"אלמותי" הינה לצמיתות, לכל החיים, ולכן השימוש בביטוי הלטיני "Ad immortalitem" – כלומר, העברת התפקיד מתבצעת רק עם מותו של חבר האקדמיה. עם גיבושן של מועמדויות, מבטאים החברים (ה-acadêmicos) את העדפותיהם כלפי מועמדים ספציפיים, בהצבעה חשאית.

חברים שנבחרו מתמנים לתפקידם בטקס כבוד חגיגי, בו לובשים כלל החברים את גלימת האקדמיה שצבעה ירוק כהה, רקומה ברקמה מוזהבת, סמל לזרי דפנה. בנוסף, חובשים לראשם כובע קטיפה שחור, מקושט בנוצות לבנות. באותו מעמד, נושא החבר החדש דברים, ומונה, לפי כללי המסורת, את קודמיו באותו מושב (בפורטוגזית - "cadeira") ונושא עליהם דברים, ובפרט על קודמו המיידי בתפקיד. מיד בהמשך, הוא חותם על ספר המינוי ומקבל מידיהם של "imortais" אחרים כתב מינוי ("diploma"), ואלה עונדים לצווארו ענק; בהמשך נמסרת לו חרב מידי הדיקאן ("decano"), החבר הוותיק ביותר באקדמיה. בהמשך, נושא אחד החברים דברים לכבוד החבר החדש, ובהם התייחסות לערכו של החבר החדש ולהישגיו.

למרות הנוכחות הגברית המסורתית בין כתלי האקדמיה, נבחרה לראשונה ב-4 בנובמבר 1977 אישה לאקדמיה - רשל דה קיירוז (Rachel de Queiroz), כחברה מן המניין. עבורה עוצבה ונתפרה, במיוחד, גרסה נשית של הגלימה המסורתית: שמלה ארוכה, תפורה ממשי צרפתי בצבע ירוק כהה, מעוטרת בעלי זר הדפנה, רקומות בסיבי זהב.

נשיאי האקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאה הראשון של האקדמיה היה מאשאדו דה אסיס, שנבחר פה אחד, וגם היה נשיאה לכל החיים. אאוסטרז'זילו דה אטאידה היה נשיא המליאה במשך כמעט 34 שנים רצופות (1959-1993), ונשיאותו התאפיינה בחיוניות יוצאת דופן, שחרגה ממסגרת העקרונות המקוריים שהכתיבו כללי האקדמיה, בשונה מהנשיאים שירשו את מקומו, שזנחו את דפוס החיוניות בו התאפיינה נשיאותו של דה אטאידה.

נשיאה הנוכחי של האקדמיה הוא מרקוס ויניסיוס וילאסה, שנבחר לתפקיד בשנת 2006.

פטרוני המושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור כל אחד מ-40 המושבים, בחרו המייסדים פטרונים מתאימים, מבין אנשי תרבות ורוח בולטים בעברה של ברזיל, תוך הבעת הוקרה והכרה בתרומתם לעולם הרוח והתרבות הברזילאית, לפני הקמת האקדמיה.

הדבר היה בגדר חידוש. האקדמיה הצרפתית, ששימשה מודל עבור מקבילתה הברזילאית, גם קבעה מושבים, אך הסתפקה במניין המושבים, מ-1 עד 40. בחירת הפטרונים הייתה די מקרית, והחברים עצמם העלו בפני שאר חברי המליאה את המלצותיהם.

הטיות בבחירת חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות של דיקטטורה ושל משטר צבאי, חלה פגיעה בנייטרליות האקדמיה – נבחרו לחברות בה פוליטיקאים שתרמו מעט מאוד, אם בכלל, לספרות. לדוגמה – נשיא ברזיל לשעבר ז'טוליו ורגאס. יוצא מן הכלל בעניין זה הוא ז'וזה סארניי (José Sarney), סנטור ונשיא ברזיל לשעבר, שחשיבותו בברזיל כסופר אינה מוטלת בספק, ויצירותיו בעלות ערך. בין חברי האקדמיה סופרים בעלי שם עולמי כמו ז'ורז'ה אמאדו. כיום חברות באקדמיה 4 נשים (10% מכלל המליאה), ואחת מהן, נלידה פיניון (Nélida Piñon) כיהנה כנשיאה בין 1996 ל-1997.

מקורות הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות למנהל תקין, מצבה הכספי של האקדמיה טוב למדי, ולראיה - עודף תקציבי שנתי נאה, המוערך בכ-4 מיליון דולר. בבעלות האקדמיה גורד שחקים בן 28 קומות, המשמש כבניין משרדים, באזור יוקרתי במרכז ריו. ההכנסות מהשכרת שטחים באותו מבנה מהוות 70% מהכנסותיה השוטפות. שאר ההכנסות מקורן בהכנסות מהשכרתם של מבנים אחרים, אותם הוריש לאקדמיה ב-1917 עורך הספרים פרנסיסקו אלווס, ומהשקעות פיננסיות אחרות נוספות. בצמוד לאותו בניין משרדים נמצא מבנה האקדמיה עצמו, המכונה, כאמור, "פטיט טריאנון".

יחסי ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחרונה חנכה האקדמיה את אחת הספריות הציבוריות הגדולות ביותר בריו, המכילה 90,000 כותרים. כמו כן מעמידה הספרייה לרשות המבקרים מרכז מולטימדיה גדול ממדים.

האקדמיה מעניקה על בסיס שנתי מספר פרסים ספרותיים: פרס מאשאדו דה אסיס (הפרס הספרותי החשוב ביותר בברזיל, המוענק עבור מפעל חיים), ופרס האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות, עבור יצירות סיפורת ודרמה, מסות, ביקורת והיסטוריה של הספרות, וגם עבור ספרות ילדים. החל מ-2005 מוענק גם פרס אפונסו ארינו דה מלו פרנקו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]