האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליהאיטלקית: Accademia Nazionale di Santa Cecilia) היא בין המוסדות הוותיקים ביותר בעולם להוראת מוזיקה.

האקדמיה שוכנת ברומא שבאיטליה, ונוסדה בצו האפיפיור, "ראציונה קונגרואיט", מטעם סיקסטוס החמישי בשנת 1585, שפנה אל שני קדושים בעלי מעמד בתולדות המוזיקה המערבית: גרגוריוס הגדול, שעל שמו נקרא המזמור הגרגוריאני, וסנטה צ'צ'יליה, פטרונית המוזיקה.

האקדמיה נוסדה כ"קהילה" או "אגודה" - מעין גילדה דתית, כביכול - ובמשך המאות הבאות גדלה מפורום לנגנים ומלחינים מקומיים לאקדמיה בעלת מוניטין בינלאומיים, הפעילה במחקר מוזיקלי (סגל האקדמיה הוא מאה מלומדים וחוקרי מוזיקה בולטים בתחומיהם), בחינוך מוזיקלי (בתפקידה כקונסרבטוריון ובהכשרת מבצעים (האקדמיה מקיימת פעילות סדירה של מקהלה ותזמורת סימפונית).

מקום משכנה הראשון של הקהילה בשנים 1585 עד 1622 היה כנסיית סנטה מריה אד מרטירז, המוכרת יותר כפנתאון של רומא. משם עברה בזו אחר זו לכנסיות שונות ברומא עד שהתיישבה לבסוף, בשנת 1685, בסן קרלו אי קטרינה.

במשך המאה הראשונה לקיומה הייתה הקהילה סדנה למספר רב של נגנים ומלחינים בולטים, ביניהם ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה. בתקופה זו שררה לעתים קרובות יריבות בין המוסד לבין ארגון מוזיקלי אחר חשוב ברומא האפיפיורית, "המקהלה הסיסטינית". היריבות נסבה בעיקר על השליטה בנגישות למקצוע המוזיקה. על הזכויות להכשרת נגנים ועל הוצאה לאור של מוזיקה. היריבות לא הסתיימה מעולם, למעשה, ואפשר להגיד, שנמשכה כל תקופת קיומה של מדינת האפיפיור, כלומר, עד 1870, כשמה שכונה "שליטתה הזמנית של הכנסייה" באה אל קצה בפעולה צבאית של מדינת הלאום החדשה של איטליה המאוחדת.

ראשית המאה ה-18 נחשבת לתקופה מזהירה במיוחד לאקדמיה. בין השמות הקשורים בארגון בתקופה זו ארכאנג'לו קורלי, אלסנדרו ודומניקו סקרלטי וניקולו יומלי. ב-1716 הוציא האפיפיור אינוקנטיוס האחד עשר צו המחייב את כל המוזיקאים העוסקים במקצועם ברומא להצטרף כחברים לקהילה. בתקופה המהפכנית של מלחמות נפוליאון השעתה האקדמיה את פעולותיה אבל נפתחה שוב לפעולה סדירה ב-1822, שנים ספורות לאחר הרסטורציה שהביא עמו קונגרס וינה.

בשנים שבין הפתיחה מחדש לקץ מדינות האפיפיור ב-1870 התחוללה תמורה רבתי. הארגון פתח את שורותיו לחברים מקטגוריות שהיו עד אז מחוץ לתחום, כמו רקדנים, משוררים, מוזיקולוגים, בוני כלי נגינה ומוציאים לאור של תווי מוזיקה. ב-1838 הוגדרה קהילת סנטה צ'צ'יליה באופן רשמי כאקדמיה ואחר כאקדמיה אפיפיורית. רשימת החברים הפעילים וחברי הכבוד של האקדמיה בתקופה זו מכובדת ביותר וכוללת את כרוביני, דוניצטי, רוסיני, פגניני, אובר, ליסט, מנדלסון, ברליוז, גונו ומאיירבר. בין נושאי הכתר של אירופה שהיו חברים לשם כבוד באקדמיה הייתה המלכה ויקטוריה.

אחרי איחוד איטליה ביססה האקדמיה את מעמדה החדש בהקמת גופי קבע של תזמורת סימפונית ומקהלה, החל בשנת 1895. היא התקדמה ממשכן ל"ליצ'או מוזיקאלה" - "בית ספר תיכון למוזיקה" - למעמד של קונסרבטוריון מלא; עוד נכללים בתחומיה בית הספר לדרמה אליאונורה דוזה ומרכז לקולנוע ניסיוני. החידוש האחרון הוא קטלוג של מאות שנים של תעודות ומסמכים מוזיקליים - כולל אוסף חשוב של מוזיקה מסורתית בארכיבים האתנו-מוזיקולוגיים - שימורם ובסופו של דבר, הצגתם באמצעות מסד נתונים מולטי-מדיה הפתוח לציבור הרחב. האקדמיה מנהלת גם מוזיאון לכלי נגינה. בנייני האקדמיה נמצאים כיום בשטחי "פארק המוזיקה" החדש ברומא, אחד מאתרי המוזיקה הגדולים בעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]