האראלד הראשון, מלך נורבגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האראלד בהיר-השיער ואביו, ציור מהמאה ה-14

האראלד הראשוןנורדית עתיקה: Haraldr hárfagri; בנורבגית: Harald Hårfagre;‏ 850933) היה מלכה הראשון של נורבגיה משנת 872 ועד 931. מכונה גם האראלד בהיר-השיער (Harald Hårfagre).

ירש את כס המלוכה לאחר מותו של אביו, האלפדאן השחור (Halfdan svart), בשנת 860, והפך לשליט של אזור קטן יחסית בדרום נורבגיה (כיום במחוז Vestfold).

לאחר שורה של מלחמות שעליהן פיקד כנגד המלכים המחוזיים הרבים ששלטו בנורבגיה, הצליח האראלד ליצור שטח טריטוריאלי רציף תחת שלטונו.

להאראלד היו ילדים רבים מנשים רבות. כאשר היה בן 80 חילק האראלד את נורבגיה בין בניו הרבים, ומת כשלוש שנים לאחר מכן. לאחר מותו, פרץ סכסוך בין בניו הרבים בעקבות מחלוקות לגבי מי יירש את כס המלכות. לאחר מותו של האראלד, השיג בנו – אריק בלודקס (Eirik Blodøks; "גרזן-הדם") – את המלוכה, באמצעות הריגת כל אחיו החוקיים פרט להוקון הטוב, אשר שהה באותו הזמן באנגליה. כשחזר הוקון מאנגליה זכה לתמיכת האצולה הנורבגית, שלא ראתה בעין יפה את שלטונו הדיקטטורי של אריק, ובתמיכתם גירש הוקון את אריק מהשלטון ומהמדינה, והשתלט על המלוכה בשנת 934.