הארי פוטר ואוצרות המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארי פוטר ואוצרות המוות
Harry Potter and the Deathly Hallows
כריכת הספר במהדורה העברית
כריכת הספר במהדורה העברית
מידע כללי
מאת ג'יי. קיי. רולינג
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא קסם בהארי פוטר, הארי פוטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות יער דין, המחילה, מכתש גודריק, הוגוורטס, סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות 2017, 1998, 1997 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת בלומסברי (מהדורה מקורית)
תאריך הוצאה 21 ביולי 2007
מספר עמודים 759 (בגרסה האמריקאית)
607 (בגרסה הבריטית)
הוצאה בעברית
תרגום גילי בר-הלל
מספר עמודים 688
סדרה
ספר קודם הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם
הספר הבא הארי פוטר והילד המקולל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארי פוטר ואוצרות המוותאנגלית: Harry Potter and the Deathly Hallows) הוא הספר השביעי והאחרון בסדרת הספרים הארי פוטר, מאת הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג. הספר יצא לאור ב-21 ביולי 2007, והשלים את סדרת הספרים שתחילתה ב"הארי פוטר ואבן החכמים", שפורסם ב-1997. עלילת הסיפור ממשיכה באופן כמעט מיידי את אירועי הספר השישי, "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם", ובה מגיע לשיא המאבק בין הארי פוטר ללורד וולדמורט. הספר יצא לאור בתרגום לעברית ב-5 בדצמבר 2007 (על ידי גילי בר הלל).

סדרת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הארי פוטר

הספר הראשון בסדרת ספרי "הארי פוטר", הארי פוטר ואבן החכמים, יצא לאור ב-1997 בהוצאת בלומסברי. ספר זה, כמו אלו שבאו אחריו, עסקו בחייו והרפתקאותיו של נער בשם הארי פוטר בבית ספר לקוסמים בשם הוגוורטס, על רקע עולם דמיוני של קוסמים באנגליה של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 (19812016). בלב הסיפור עמד מאבקו של הארי, בסיועם של ידידיו הטובים רון והרמיוני ומנהל הוגוורטס, אלבוס דמבלדור, בקוסם אפל ועוצמתי בשם לורד וולדמורט, שרצח את הוריו של הארי וניסה, ללא הצלחה, לרצוח גם את הארי.

עלילת כל ספר משתרעת על שנה מחייו של הארי, בין חופשת הקיץ שלפני תחילת שנת הלימודים ועד חופשת הקיץ הבאה, מגיל 11 ועד גיל 17. העלילה המרכזית נסובה סביב תעלומה או חידה בלשית שהארי מתאמץ לפתור, כאשר פתרונה טמון ביכולתו והצלחתו של הארי ללמוד סודות מעולם הקסמים ופרטים נוספים אודות משפחתו, עברו ועברן של דמויות מרכזיות נוספות.

לטענתה של רולינג הייתה עלילת כל הספרים בסדרה מתוכננת מראש עוד לפני פרסום הספר הראשון. כך, לדוגמה, פרטי עלילה מסוימים, שאוזכרו בשולי הדברים בספרים קודמים של הסדרה, מצאו את דרכם כאלמנטים מרכזיים בעלילתם של ספרים מאוחרים יותר. מאפיין ייחודי נוסף של הסדרה הוא השתנות העלילה והנימה הכללית של הספרים במקביל להתבגרותו של הארי. הספרים הראשונים בסדרה כוונו לילדים בני גילו של הארי פוטר, היו קצרים יותר וכללו חזרות והסברים רחבים של הפרטים. ספרים מאוחרים יותר, בעיקר החל מסוף הספר הרביעי, היו ארוכים יותר, פנו למתבגרים ומבוגרים ונימתם הייתה אפלה ומורכבת יותר.

הוצאה לאור ומכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים ציפו בקוצר רוח לצאתו של הכרך האחרון בעלילותיו של הארי פוטר, וההזמנות המוקדמות בחנויות המקוונות של אמזון וברנס אנד נובל הגיעו ליותר משלושה מיליון עותקים, כך לפי דיווחי החברות. סך כל העותקים שנמכרו מראש לחנויות ולמפיצים הגיע ללמעלה מ-11 מיליון עותקים – נתון המציב את הספר כרב המכר המהיר ביותר אי־פעם, הרבה מעבר לספרים קודמים בסדרה ובכך הצטרף לספרים הקודמים בסדרה שהוכרו בספר השיאים של גינס.

כמו בזמן שלפני הוצאת כרכים קודמים, גם הפעם נעשה מאמץ מיוחד מצד רולינג והוצאות הספרים למנוע את דליפת תוכנו בטרם יצא לאור באופן רשמי. לשם כך, גם עמדה רולינג על כך שהספר יושק בכל רחבי העולם בו זמנית, בשעת חצות לפי שעון גריניץ' ב-21 ביולי 2007. בישראל, לדוגמה, החלה מכירת הספרים בשעה שתיים אחר חצות. למרות המאמצים למנוע דליפת פרטים אודות הספר, הופץ באינטרנט ב-16 ביולי 2007 קובץ בן 759 תמונות, אשר בהן מצולם הספר האמריקאי ממרחק קצר, דף אחרי דף. בבדיקה שערכה ההוצאה התברר כי אחת החנויות שלחה עותקים מהספר לאנשים אשר הזמינו אותו בהזמנה מוקדמת, לפני תאריך ההפצה הרשמי. בתוך זמן קצר הופץ הטקסט של הסיפור, ולאחריו הופיעו באתרים ביקורות מוקדמות של הסיפור. תרגומים פיראטיים לשפות שונות הופיעו באינטרנט זמן קצר לאחר פרסום הספר, לפני הוצאתו הרשמית בשפות אלה.

במקור, הכותרות על גרסה זו של הכריכה אדומות, אך ההוצאה לאור בישראל החליטה לשנות את הצבע לכחול על-מנת לשמר את הייחודיות של כל ספר (כיוון שהכותרות נצבעו כבר באדום בכריכת הספר הרביעי בסדרה, "הארי פוטר וגביע האש").

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת העטיפה האמריקנית (וגם הישראלית), שעליה מצויר הקרב האחרון בין הארי לוולדמורט. אמנות מאת מרי גראנפרה

חלקה השביעי של סדרת ספרי הארי פוטר מספק פתרון לחידה המרכזית של הסדרה, הקשורה במאבקו של הארי בלורד וולדמורט, אך מספקת פתרונות וביאורים גם לשאלות נוספות שעלו בחלקים הקודמים, ובראשן המניעים לפעולותיו של מנהל בית הספר הוגוורטס, פרופסור דמבלדור, ולפעולותיו של סוורוס סנייפ שזוהה כנסיך חצוי הדם בסוף החלק השישי בסדרה.

פרולוג: התחזקותו של וולדמורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתחיל בהגעתם של סנייפ ואוכל מוות נוסף בשם יאקסלי לאחוזת מאלפוי, שם נערך כנס של וולדמורט ואוכלי המוות ובו נראה שהם מתחילים אט אט להשתלט על משרד הקסמים (באמצעות הטלת קללת אימפריוס על פאיוס ת'יקנס, ראש מחלקת אכיפת חוקי הקסם). במהלך הכינוס, נודע מפיו של סנייפ לוולדמורט ואוכלי המוות על התוכנית להעברתו של הארי פוטר על ידי מסדר עוף החול למקום מבטחים מוגן - מה שמביא את וולדמורט, כחלק מתכנון המתקפה על הארי, לקחת לידיו את שרביטו של לוציוס מאלפוי (מתוך מחשבה שכך יוכל להתגבר על בעיית הליבות התואמות בין השרביט שלו לשרביט של הארי). לאחר מכן צ'ריטי ברבג', המורה ללימודי מוגלגים בהוגוורטס שנחטפה על ידי וולדמורט, נרצחת על-ידו לעיני הנוכחים בכנס בשל אהדתה למוגלגים.

הבריחה מבית הדרסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבע־עשרה שנים, או כשיחליט שביתם של הדרסלים כבר איננו ביתו, אמור הכישוף המגן על הארי פוטר בבית משפחת דארסלי להתפוגג. כדי להגן עליו מפני המתקפה הצפויה של וולדמורט ואוכלי המוות המתחזקים, מחליטים חברי מסדר עוף החול להעביר את בני משפחת דארסלי למקום מבטחים, וקבוצה שלמה של חברי המסדר מגיעה כדי ללוות את הארי אל בית משפחת ויזלי, המוגן בכוח כישופם המשולב של משרד הקסמים והמסדר. כדי להטעות את הרודפים, לוגמים שישה מן המלווים שיקוי פולימיצי ההופך אותם, לפרק זמן קצוב, זהים לחלוטין להארי. מאוחר יותר מתברר כי ההצעה הייתה של מנדנגוס פלצ'ר (אך בדיעבד מגלים כי נשתלה במוחו של פלצ'ר על ידי סוורוס סנייפ בעצת הדיוקן של אלבוס דמבלדור הנמצא במשרד המנהל בהוגוורטס). הקבוצה מתפצלת לשבעה זוגות, שכל אחד מהם נראה כמו "הארי". המתחזים להארי היו: פלר דלאקור, הרמיוני גריינג'ר, פרד וג'ורג' ויזלי, רון ויזלי ומנדנגוס פלצ'ר כאשר הארי האמיתי היה עם האגריד באופנוע המעופף של סיריוס. אך מיד עם צאתם לדרך במעוף מתברר כי מועד עזיבתם היה ידוע לאוכלי המוות מראש וקבוצה גדולה מהם מסתערת על חברי המסדר. במהלך הבריחה קללה אחת של אוכלי-המוות פוגעת בהדוויג, התנשמת של הארי, שהייתה בתוך הכלוב שלה, והיא מתה. בשלב מסוים, משתמש הארי בכישוף הפריקה מנשק ("אקספליארמוס") המגלה לרודפים כי הוא הארי האמיתי. וולדמורט מוזעק למקום ומנסה לפגוע בהארי בשרביט ששאל מלוציוס מאלפוי, מפני שיצרן השרביטים אוליבנדר הסביר לו כי כישלונו בחיסולו של הארי (בספר הרביעי בסדרה) נבע מהליבות התאומות בין שרביטיהם. להפתעתו, הוא נכשל גם הפעם — שרביטו של הארי מגיב בכוחות עצמו ותוקף את וולדמורט בלהבות זהובות. באותו זמן שאר כפיליו של הארי נאבקים באוכלי מוות רבים עין הזעם מודי נהרג וג'ורג' מאבד אוזן.

עם הוויזלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים אחדים לאחר הקרב מגיע שר הקסמים רופוס סקרימג'ר אל בית משפחת ויזלי ומוסר להארי ולזוג ידידיו הנאמנים, רון והרמיוני, שלושה חפצים אותם הוריש להם דמבלדור בצוואתו: רון מקבל את המעמעם של דמבלדור (מכשיר היכול לשאוב את כל האור ממקום מסוים, ואז לשחרר אותו במקום רצוי), הרמיוני מקבלת ספר אגדות ילדים לקוסמים (מעשיות בידל הפייטן), והארי יורש את כדור הסניץ' שאותו כמעט בלע במשחק הקווידיץ' הראשון שלו. סקרימג'ר מספר לשלושה כי מתנה נוספת שהוריש דמבלדור להארי, חרבו של גודריק גריפינדור, לא תינתן לו, משום שהחרב לא הייתה שייכת לדמבלדור, וגם אם הוא היה רוצה לקבלה הוא לא היה יכול כי החרב נעלמה. הסניץ' ניתן לו מאחר שכל סניץ' זוכר מי האדם שתפס אותו (במקרה של מחלוקות במשחק קווידיץ'). סניץ' זה שנתפס על ידי הארי נתפס בפיו ולא בידו, ולכן כששר הקסמים מבקש ממנו שייקח את הסניץ' לא קורה דבר, אולם לאחר שהשר עוזב נוגע הארי בסניץ' בפיו ומופיעה הכתובת החידתית על הסניץ': "אני נפתח לקראת הסוף..."

במהלך חתונתם של ביל ויזלי ופלר דלאקור, נודע כי אוכלי המוות השתלטו על משרד הקסמים סופית ורצחו את שר הקסמים סקרימג'ר. השליטה במשרד הקסמים מאפשרת לוולדמורט להסיר את הכישוף המגונן על בית משפחת ויזלי ומשתתפי החתונה נמלטים. עם רצח סקרימג'ר, אוכלי המוות משתלטים על משרד הקסמים. בראש המשרד עומד כעת פאיוס ת'יקנס, מי שהיה ראש מחלקת אכיפת חוקי הקסם, ונתון לקללת אימפריוס. הנהגתו של וולדמורט במשרד הקסמים מחוללת שינויים רבים. ראשית, בני מוגלגים (הקרויים "בוצדמים" בפי אוכלי המוות) לא נחשבים לקוסמים, והתפישה היא שאת שרביטם הם גנבו במזיד מקוסם או מכשפה אחרים ואת כוחות הקסם הם השיגו בדרכים לא כשרות. בתחילה הם נדרשו להירשם, וכעת הם עוברים משפטים לבירור מצב דמם. הארי נחשב ל"גורם שלילי מספר 1" ויש פרס של עשרת אלפים אוניות זהב על ראשו. התירוץ הוא שהוא נדרש לחקירה אודות נסיבות מותו של דמבלדור, אך הסיבה האמיתית היא שוולדמורט מעוניין לחסלו. סיסמת משרד הקסמים כעת היא "קסם הוא כוח", והיא מתנוססת על המזרקה החדשה באולם הכניסה במשרד הקסמים. הפסל ליד המזרקה מציג קוסם ומכשפה יושבים על כס מלכות, העשוי מגופות מוגלגים.

הפריצה למשרד הקסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, רון והרמיוני נמלטים מהחתונה לדרך טוטנהם קורט בלונדון, כשהרמיוני, שחזתה אפשרות כזו מראש, מחזיקה את כל הציוד הנדרש לדרך בארנק המכושף שלה. להפתעתם, הם מגלים כי אוכלי המוות דולקים בעקבותיהם, אף על פי שלא הייתה להם כל אפשרות גלויה לקיים מעקב כזה. הם נאבקים באוכלי המוות ונמלטים שוב ומוצאים מקלט בבית בכיכר גרימולד, אותו ירש הארי מסיריוס בלק. כאן הם למדים מפיו של גמדון הבית קריצ'ר כי האדם שגנב את התליון המכיל את ההורקרוס השלישי מהמערה בה וולדמורט החביא אותו, ר.א.ב., הוא למעשה רגולוס ארקטורוס בלק, אחיו הצעיר של סיריוס. קריצ'ר מגלה להם כי התליון נגנב על ידי מנדנגוס פלצ'ר. כאשר הם חוקרים את האחרון, הם למדים מפיו שהוא נלקח ממנו בסחיטה על ידי דולורס אמברידג'. לאחר תכנון מדוקדק, השלושה מתגנבים בחסות שיקוי פולימיצי אל תוך משרד הקסמים, בו שולטים כעת אוכלי המוות, גונבים את ההורקרוקס מצווארה של אמברידג', משחררים כמה קוסמים בעיצומו של משפט שנערך להם בעוון שלא היו טהורי דם, וגונבים מדלת משרדה של אמברידג' את עינו של עין הזעם מודי. הם נמלטים ממשרד הקסמים ומתחבאים במשך מספר חודשים באזורים הכפריים והיערות של בריטניה, כשהם מנסים לחשוב על דרך להשמיד את ההורקרוקס שכבר יש להם או לגלות את ההורקרוקסים האחרים. הארי, שיכולתו לצפות אל תוך מוחו של וולדמורט הולכת ומתעצמת, למד כבר קודם לכן כי וולדמורט תר אחר פתרון שיאפשר לו להתגבר על שרביטו של הארי ומגיע לביתו של יצרן השרביטים גרגורוביץ', שממנו נגנב חפץ מסוים לפני שנים רבות, אך וולדמורט אינו יודע מיהו הגנב. יום אחד, באקראי, הם שומעים בסתר שיחה של מספר אנשים וגובלינים: טד טונקס (אביה של נימפדורה טונקס), דין תומאס (חברו של הארי לספסל הלימודים), הגובלין גריפהוק, עובד משרד הקסמים לשעבר בשם דרק קרסוול וגובלין נוסף בשם גורנוק שנמלטו מאוכלי המוות, הרודפים את המתנגדים לוולדמורט ואת ילדי המוגלגים. מן השיחה הם למדים כי חרב גריפינדור של הוגוורטס, השמורה בכספות גרינגוטס, היא למעשה זיוף וכי מקומה של החרב האמיתית אינו ידוע. מפיו של דיוקנו של מנהל הוגוורטס לשעבר פיניאס ניגלוס (שאת דיוקנו לקחה הרמיוני על-מנת למנוע ממנו לרגל בתוך הבית בכיכר גרימולד עבור סוורוס סנייפ), הם לומדים כי דמבלדור השתמש בחרב גריפינדור כדי להשמיד את טבעתו של וואנדרולו גונט, סבו הקוסם של הלורד וולדמורט, עובדה המסבירה להם כיצד ניתן יהיה להשמיד את ההורקרוקס שבידם. זמן קצר אחרי השיחה מתגלע ריב בין רון להארי ורון נוטש את הצמד ונעלם.

מכתש גודריק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אזכורה של ההיסטוריונית הקשישה בתחולדה באגשוט כאחד המקורות העיקריים לספר שערורייתי על דמבלדור ("חייו ושקריו של אלבוס דמבלדור" מאת ריטה סקיטר), וכן בגלל רצונו של הארי פוטר לבקר במקום בו נקברו הוריו, דוחף הארי את הרמיוני לערוך ביקור בכפר הולדתו, מכתש גודריק, שהוא מקום קבורתם של הוריו, מקום מגוריה של באגשוט וכן מקום מגוריו בעבר של דמבלדור. השניים מקווים כי באגשוט תוכל לספק להם מידע נוסף על חרבו של גודריק גריפינדור או אף לתת להם אותה, אם זו הופקדה בידיה על ידי דמבלדור. בכפר מבקרים השניים בבית הקברות של הכפר, בו מצוי קבר הוריו של הארי, והרמיוני מגלה בסמוך קבר עתיק הנושא סמל משונה, אותו ראתה גם באחד מסיפורי האגדה שבספר המעשיות שנתן לה דמבלדור. זמן קצר אחרי כן הם פוגשים את בתחולדה ופוסעים בעקבותיה לביתה, אך באגשוט מתגלה כתחפושת שבתוכה שוכנת נגיני. הנחשה מזמנת את וולדמורט וכורכת עצמה סביב הארי, אך בסיועה של הרמיוני מצליחים השניים להימלט מהקוסם האפל, כשבמהלך המאבק שוברת הרמיוני באחד מקסמיה בשגגה את שרביטו של הארי. לאחר שנמלטו ממכתש גודריק, הארי מזהה את הגנב שגנב את החפץ המסתורי מגרגורוביץ' (בתמונה בביתה של באגשוט) כגרינדלוולד, קוסם אפל עמו התעמת דמבלדור בשנת 1945, ולמעשה מסייע לוולדמורט לאתר את הגנב, בלי שהתכוון לכך. זמן מה לאחר מכן לעת לילה, מוביל פטרונוס בדמות איילה את הארי אל מקום בו נמצאת החרב של גריפינדור בתוך בריכת מים קפואים. הארי מנסה למשות את החרב, אך כמעט ונחנק על ידי תליון ההורקרוקס שסביב צווארו. רון מופיע לפתע באותו רגע, מציל את הארי ואחר־כך משמיד את ההורקרוקס בסיוע החרב. רון מספר להארי ולהרמיוני כי הצליח לאתרם, על אף ששינו את מקומם לעיתים תכופות, בזכות מכשיר המעמעם שהוריש לו דמבלדור. המכשיר, כך גילה, הנחה אותו אל המקום בו נמצאו הארי והרמיוני.

אוצרות המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהראו רק בסרטים
סמל אוצרות המוות

הארי נזכר כי בחתונתם של ביל ופלר ראה את אביה של לונה לאבגוד, קסנופיליוּס, עונד תכשיט שעליו הופיע סמל זהה לזה שראתה הרמיוני בבית הקברות ובספר המעשיות. סמל זה זוהה גם, כך למד הארי בחתונה מוויקטור קרום, כסמלו של גרינדלוולד, והרמיוני דוחקת בשניים לפנות אל קסנופיליוס ולשאול אותו לטיב העניין. הארי, רון והרמיוני מגיעים אל בית לאבגוד, ולומדים כי הסמל העתיק היה סמלם של אוצרות המוות. לפי האגדה, היו האוצרות שלושה חפצים שקיבלו שלושה אחים מידיו של המוות: שרביט בלתי מנוצח, המרכיב את הקו האנכי בסמל, אבן המחיה מתים, שהיא העיגול בו, וגלימת היעלמות מופלאה, שאינה מתיישנת וקסמיה אינם מתפוגגים אחרי שנים ספורות, אותה מייצג המשולש בסמל. הארי רון והרמיוני מבינים שהגלימה שבידיהם היא הגלימה מהסיפור. בנוסף לכך, הארי מסיק שהשרביט מהסיפור, הוא למעשה החפץ שאותו וולדמורט חיפש אצל גרגורוביץ'. בינתיים מתברר כי קסנופיליוס, שהתנגד לשלטונם של אוכלי המוות, שינה את טעמו והסגיר את השלושה לידי אוכלי המוות, כדי להציל את חייה של לונה לאבגוד (בתו), שנחטפה על ידי אוכלי המוות. השלושה מצליחים להימלט בעור שיניהם לאחר שהם מאפשרים לאוכלי המוות לראות אותם, כדי להגן על קסנופיליוס לאבגוד.

בית משפחת מאלפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן מה, אומר הארי את המילה "וולדמורט". מתברר שהוטל על המילה כישוף (טאבו), ולכן מקומו של מי שהוגה מילה זו נודע לאוכלי המוות ולמשרד הקסמים, וכן מפר קסמי הגנה. משום כך מגלה אותם חבורת חטפנים העוסקים בלכידת קוסמים "בוגדים בדם", בוצדמים ואנשים שלא הגיעו לבית־הספר. הרמיוני מצליחה ברגע האחרון להטיל בהארי כישוף עקיצה והשלושה מתחזים לתלמידים מסלית'רין, אך איש הזאב פנריר גרייבק, העומד בראש חבורת הלוכדים, חושד כי מדובר בהארי. השלושה מובאים למפקדה של וולדמורט ואוכלי המוות - אחוזת מאלפוי. דראקו מאלפוי, המכיר היטב את השלושה, מובא כדי לזהות את הארי וחבריו, אך הוא נמנע במתכוון מזיהוי ודאי שלהם. רון והארי מושלכים למרתף, שם הם מגלים גם את יצרן השרביטים הזקן אוליבנדר, שיצר את השרביט של הארי, את לונה לאבגוד, את הגובלין גריפהוק ודין תומאס, שנלכדו אף הם על ידי חטפנים. בלטריקס לסטריינג', אשת אמונו של וולדמורט (לפחות לדעתה), חוששת כי חרב גריפינדור שברשות השלושה נגנבה מהכספת שלה בגרינגוטס ומענה את הרמיוני כדי לסחוט ממנה מידע. הגובלין גריפהוק נקרא לבדוק את החרב ולבקשת הארי הוא מכריז על החרב, האמיתית, כמזויפת. הארי מציץ בפיסת מראה קסומה ובה משתקפת, כך נדמה לו, עינו של דמבלדור, והוא מבקש עזרה. מיד מופיע גמדון-הבית דובי ומסייע לכלואים להימלט. פיטר פטיגרו מגלה אותם ומנסה להרוג את הארי. הארי מזכיר לו כי הציל את חייו, פטיגרו מהסס והיד הכסופה שהעניק לו וולדמורט פונה לצווארו וחונקת אותו למוות על בגידתו בוולדמורט (ובכך נסגר עוד מעגל שנפתח בספר השלישי כאשר הארי הרהר האם נהג כשורה בכך שלא הרג את פטיגרו ענה לו דמבלדור "עוד יבוא היום שבו אולי תשמח מאוד על שהצלת את חייו של פטיגרו").

הארי ורון מצליחים לחלץ את הרמיוני מידיה של בלטריקס לסטריינג' ולהימלט מן המקום, כשהארי חוטף בדרכו את שרביטיהם של פטיגרו, בלטריקס ודראקו. החבורה נמלטת לביתם של ביל ופלר, אך כאשר הם מגיעים מתגלה כי סכין שהטילה לעברם בלטריקס הרגה את דובי. הארי קובר את גמדון הבית ובלבו מתגבשת החלטה נחושה לנטוש את החיפוש אחר אוצרות המוות אף על פי שהוא יודע היכן נמצא שרביט הבכור, ובמקומו להתמקד תחילה בהשמדת ההורקרוקסים.

הפריצה לגרינגוטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית של ביל ופלר חוקר הארי את אוליבנדר, ולומד ממנו כי סיפור שרביט עץ הסמבוק, "שרביט הבכור", השרביט שלא ניתן לנצחו, איננו סיפור אגדה בלבד וכי וולדמורט יצא למצוד בעקבות השרביט, במחשבה שכך יוכל להביס את הארי. לאחר מכן הוא מתכנן, ביחד עם רון, הרמיוני והגובלין גריפהוק, לפרוץ לכספת של משפחת לסטריינג' בגרינגוטס, כדי ליטול משם את הספל של הלגה הפלפאף. גריפהוק תובע כתמורה את חרב גריפינדור, והארי מתלבט אם לתת לו ולבסוף נענה לו מתוך כוונה לתת לו אותה לאחר שיסיים להשמיד את ההורקרוקסים. הארבעה נכנסים מחופשים לגרינגוטס, אך גריפהוק מסגיר אותם. הם מאתרים את הגביע בכספת של משפחת לסטריינג', גריפהוק חוטף את החרב ונמלט, והשלושה נמלטים מן הבנק על גבו של הדרקון ששמר על הכספת.

הפריצה לגרינגוטס מגלה לוולדמורט, שלא היה מודע לכך עד כה, שהארי מנסה להשמיד את ההורקרוקסים. תוך כדי כך, הוא חושף מבלי דעת את מחשבותיו בפני הארי, שלו קשר מחשבתי עמו, ומגלה לו כי שני ההורקרוקסים שנותרו טמונים האחד בתוך הנחשה נגיני והשני במקום כלשהו בהוגוורטס, שוולדמורט משוכנע כי הוא היחיד היודע אודותיו. וולדמורט מחליט לשמור את הנחשה נגיני לצדו ולצאת לברר את מצבם של ההורקרוקסים שלו, ובתחילה הטבעת בצריף של משפחת גונט, שהושמדה כבר קודם לכן.

הקרב על הוגוורטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, רון והרמיוני יוצאים להוגוורטס, בלי לדעת היכן נמצא שם ההורקרוקס, מתוך הנחה שוולדמורט משוכנע שההורקרוקס הבטוח ביותר הוא זה שבהוגוורטס, ועל כן יגיע לשם רק כשלב אחרון בבירוריו. כאשר הם מגיעים לכפר הוגסמיד, נוכחותם מפרה את העוצר שהוטל על המקום, אך לסיועם נחלץ בעל פונדק ראש החזיר. בשיחה עם בעל הפונדק מתברר כי הוא אברפורת' דמבלדור, אחיו של אלבוס דמבלדור, והוא זה ששלח את דובי כאשר היו השלושה כלואים באחוזת מאלפוי. אברפורת' שומר לאלבוס טינה, משום שהוא רואה באנוכיותו של אלבוס את הסיבה העיקרית למותה של אריאנה, אחותם הקטנה. למרות היסוסיו, הוא מסכים לסייע להם להתגנב להוגוורטס דרך מנהרה סודית, שם השלושה פוגשים את נוויל לונגבוטום ומגיעים לחדר הנחיצות. בהגיעם להוגוורטס, הארי, רון והרמיוני משערים שההורקרוקס הנסתר בהוגוורטס הוא כנראה העטרת של רייבנקלו. הארי ולונה לאבגוד, מתגנבים לחדר המועדון של בית רייבנקלו בעזרת גלימת ההיעלמות, על-מנת שהארי יוכל לדעת כיצד נראית העטרת. לאחר שכמעט נתפסו על ידי האחים קארו (מורים שוולדמורט הציב בבית הספר), הם מזהירים את פרופסור מקגונגל כי וולדמורט עומד להגיע להוגוורטס. מקגונגל נאבקת בסנייפ, הנמלט מן המקום, ובסיוע מורים אחרים היא פונה לארגן את הגנת הוגוורטס, בידיעה כי ההגנה תוכל רק לעכב את וולדמורט אך לא לעצרו, כל זאת כדי שהארי יוכל להשמיד את ההורקרוקס במקום. התלמידים הצעירים מפונים מבית הספר דרך המנהרה הסודית, ואילו חלק מהבוגרים, ותגבורת של קוסמים ממסדר עוף החול, מגיעה להשתתף בהגנת בית־הספר.

העטרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי למד מפיה של רוח הרפאים הידועה בשם הגברת האפורה — שאינה אלא הֶלֶנָה, בתה של רוונה רייבנקלו, שנרצחה על ידי רוח הרפאים הברון המגואל — כי בעבר פיתה אותה וולדמורט לגלות את מקומו של הנזר אותו גנבה מאמה. בתמיהה מסוימת הוא נזכר שראה את הנזר כבר קודם בחדר הנחיצות. וולדמורט היה משוכנע כי החדר הוא מקום הידוע לו בלבד, אף כי המקום מוכר גם לו ולדראקו מאלפוי.

בפתח חדר הנחיצות הוא פוגש ברון והרמיוני, שהתגנבו לחדר הסודות ובאמצעות ניבי בסיליסק השמידה הרמיוני את גביע הפלפאף. בתוך חדר הנחיצות, ממש ברגע בו מאתר הארי את הנזר, הוא מותקף על ידי דראקו מאלפוי, קראב וגויל. קראב משתמש בכישוף האופל החזק "שלהבת שדים", אך מאבד שליטה על הכישוף ונהרג. רון והרמיוני מצליחים להציל את גויל ואילו הארי מחלץ מהחדר את דראקו מאלפוי ואת הנזר. מחוץ לחדר מתברר כי "שלהבת שדים" הייתה דרך נוספת להשמיד הורקרוקסים, מה שהביא לחיסול ההורקרוקס החמישי.

סופו וזכרונותיו של סנייפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי נעזר בחיזיון נוסף אל תוך ראשו של וולדמורט ועם שני חבריו הם מתגנבים אל הצריף המצווח, שם נמצא וולדמורט עם נגיני המוגנת באמצעות כישוף. וולדמורט גילה קודם לכן כי שרביט הבכור היה בבעלותו של דמבלדור וגנב אותו מקברו, אך השרביט לא העניק לו, כך הוא מרגיש, כוח בלתי מנוצח. הסיבה לכך, הוא סבור, היא שכדי לרשת את כוחו של השרביט, יש לקחת אותו מבעליו או לרצוח אותו. וולדמורט אמנם גנב אותו מדמבלדור, אך באותה עת כבר לא היה השרביט של דמבלדור כי אם של רוצחו, סנייפ. הוא מזמן את סנייפ ומורה לנחשה נגיני להרוג אותו, כדי שיוכל להפוך לבעליו האמיתי של השרביט, ומסתלק מן המקום.

הארי, רון והרמיוני נכנסים לצריף המצווח וסנייפ הגוסס מעניק להארי מספר זכרונות. לאחר מכן מבקש סנייפ מהארי, שעיניו תוארו כזהות לעיני אמו, להסתכל בעיניו, ומת. הארי משתמש בהגיגית של דמבלדור כדי לצפות בזכרונות ומגלה, לתדהמתו, כי סנייפ היה מאוהב באמו, לילי, עוד מילדותו והמשיך לאהוב אותה כל ימי חייו, גם אחרי מותה. הוא מגלה שסנייפ חש חרטה גדולה לאחר שבלי כוונה מסר לוולדמורט את המידע שגרם לו לחפש את הפוטרים, ושלאחר מכן סנייפ התחנן בפני דמבלדור שיגן על לילי ומשפחתה. הארי לומד שהסיבה שדמבלדור בטח בסנייפ הייתה שסנייפ הסכים לשמור על חייו של הארי לאחר מות לילי, משום שזו הייתה משאלתה האחרונה. הארי מגלה שלאחר שדמבלדור גילה את טבעת משפחת גונט (המכילה את האבן שבאוצרות המוות ושימשה כאחד מן ההורקרוקסים של וולדמורט), הוא נפגע מקללה שהוטלה עליה וזמנו היה קצוב (בתחילת הספר השישי). הוא ידע כי לא יחיה יותר משנה, ועל כן תכנן מראש את מה שיתרחש אחרי מותו. דמבלדור מספר לסנייפ על תוכניתו של וולדמורט שבמסגרתה הוטל על דראקו מאלפוי להרוג את דמבלדור. בשל כך הוא הורה לסנייפ להרוג אותו, כשיגיע הזמן לכך ("בוודאות בתוך שנה", לדבריו), ובכך להפוך את שרביט הבכור לשרביט בלי בעלים, ולסייע להארי (ולמעשה גם לדראקו). הארי גילה כי סנייפ היה זה ששלח את פטרונוס האיילה שהוביל אותו אל חרב גריפינדור. לבסוף הארי מגלה את הדבר הקשה מכל - הארי בעצמו צריך למות וכי הכרחי שוולדמורט יהרוג אותו. הדבר נובע מכך שבעת שוולדמורט ניסה להרוג את הארי, חלק מנשמתו של וולדמורט התנתק ועבר ללא כוונת תחילה לתוך גופו של הארי. למעשה, וולדמורט יצר ללא כוונה הורקרוקס נוסף בתוך גופו של הארי וזוהי הסיבה לכך שהארי יכול לדבר לחשננית ולהביט אל תוך מחשבותיו של וולדמורט. דמבלדור מסביר לסנייפ כי כל עוד הארי וההורקרוקס של וולדמורט הנמצא בתוכו חיים, וולדמורט לא יוכל למות. בעוד הארי צופה בזכרונותיו של סנייפ בהגיגית מתחילים נאמניו של וולדמורט במתקפה מחודשת על הוגוורטס, כשבמערכה שלפניה, נהרגים פרד ויזלי, רמוס לופין, נימפדורה טונקס וקולין קריווי. וולדמורט, המשוכנע כי הארי עתיד לבוא אליו, מכריז על הפסקת אש של שעה, שבמהלכה על הארי להגיע אליו אל היער האסור.

הקרב בין הארי וולדמורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצפייה בזכרונותיו של סנייפ, הארי הולך אל היער האסור ומבין כי הגיע רגע הסוף שעליו דיברה הכתובת על הסניץ' שקיבל מדמבלדור. הוא מצמיד את הסניץ' לשפתיו ואומר "אני הולך למות". הסניץ' נפתח והארי מגלה בתוכו את אבן האוב. הארי קורא באמצעות האבן להוריו, ג'יימס ולילי, לסיריוס בלק וללופין והם מנחמים אותו. הארי מקבל את עובדת מותו וכאשר הוא מגיע לקרחת היער בה נמצא וולדמורט הוא מניח לו לפגוע בו בקללת המוות אבדה קדברה ואינו מנסה להתגונן מפניה. כעבור זמן, הארי נעור במקום לא ידוע, הנראה לו תחילה כחיים שלאחר המוות. דמבלדור נמצא שם והוא מסביר לו כי וולדמורט נכשל בקללתו ובמקום להרוג את הארי, הרג את ההורקרוקס שהיה בתוך הארי. הסיבה לכך, מסביר דמבלדור, טמונה בכך שוולדמורט השתמש בדמו של הארי כדי להחיות את עצמו, ולכן לקח אל עצמו חלק מההגנה שהעניקה לילי לבנה, וכל עוד הכישוף הזה נשמר בדמו של וולדמורט הוא נשמר גם בדמו של הארי וקושר אותו לחיים, ומונע מהארי למות גם אם פוגעת בו הקללה הממיתה. נכונותו של הארי למות כדי להושיע אחרים, חתמה את הכישוף סופית, ואיפשרה רק לחלק של וולדמורט עצמו למות. אחרי החלום שבין חיים למוות, שהארי אינו יודע אם התרחש במחשבתו בלבד או לא, הוא ניעור שוב ביער האסור. וולדמורט, שולח את נרקיסה מאלפוי, אמו של דראקו, לבדוק אם הארי אכן מת. נרקיסה מבחינה מיד כי הארי חי, אך עניינה אינו בוולדמורט אלא בהצלת בנה דראקו. היא שואלת בחשאי את הארי אם בנה חי וכשהארי משיב בחיוב היא משקרת לוולדמורט ואומרת לו כי הארי מת, כל זאת כדי שתוכל לשוב לטירה ולהציל את חייו של בנה. האגריד השבוי נושא את הארי המעמיד פני מת בחזרה להוגוורטס. וולדמורט קורא למגיני הוגוורטס לצאת החוצה כדי לראות כי הארי אכן מת ומכריז כי מעתה לא יהיו בתים בהוגוורטס, וכולם ישתייכו לבית סלית'רין. הוא קורא למצנפת המיון ומנסה להשמידה, אך באותו רגע מגיעה תגבורת לעזרת אנשי הוגוורטס, והקרב מתחדש. הארי מצליח להתחבא מתחת לגלימת ההיעלמות שלו ונוויל לונגבוטום מנצל את הרגע, ושולף את חרב גריפינדור מתוך מצנפת המיון כדי לכרות את ראשה של הנחשה נגיני – ובכך הוא משמיד את ההורקרוקס האחרון ששרד. בקרב מתחולל מפנה, וכוחם של מגיני הוגוורטס גובר. גברת ויזלי מצליחה לחסל את בלטריקס והארי מתייצב לקרב מכריע מול וולדמורט. הארי, המאמץ את לשון הזלזול של דמבלדור בספר החמישי, קורא לוולדמורט בשמו - טום רידל, ומסביר לו שהוא לא יוכל לפגוע יותר באיש ממסדר עוף החול וממגיני הוגוורטס, משום שהוא, הארי, הקריב את עצמו ביער האסור ובכך העניק להם את אותה ההגנה שהעניקה לו אמו בצעירותו. הארי גם מסביר לוולדמורט כי סברתו ששרביט הבכור משרת אותו שגויה: סנייפ אכן היה זה שהרג את דמבלדור, אך השרביט לא היה שלו אלא של דראקו מאלפוי, שלקח את השרביט מידיו של דמבלדור. מאחר שהארי גנב את שרביטו של מאלפוי לפני זמן מה, הרי שהוא בעליו האמיתי של שרביט הבכור. וולדמורט מסרב להאמין ומטיל על הארי את קללת אבדה קדברה, אך השרביט המגן על בעליו האמיתי מסרב לתקוף את הארי ומטיל את הקללה בחזרה בוולדמורט, המוצא את מותו בקללתו הוא.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של וולדמורט מטפסים הארי, רון והרמיוני אל משרד המנהל של הוגוורטס. הארי משוחח עם תמונתו של דמבלדור ואומר כי בכוונתו להשיב את שרביט הבכור לקברו ולוותר על הכוח שהיה יכול להעניק לו. כאשר הארי ימות יעלמו גם כוחותיו של השרביט. אבן התחיה אבדה קודם ביער והארי מחליט לשמור לעצמו רק את אוצר המוות השלישי, הגלימה אותה ירש מהוריו. לאחר מכן הפנה את שרביט הבכור על שברי שרביט הצינית עם נוצת עוף החול, אמר "רפארו" והשרביט מתאחה מחדש.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרית הדבר של הסיפור, המתרחש 19 שנים מאוחר יותר, להארי וג'יני יש שלושה ילדים שנקראים ג'יימס סיריוס (הלומד בהוגוורטס), אלבוס סוורוס (שזו שנתו הראשונה בהוגוורטס) ולילי לונה. לרון והרמיוני יש שני ילדים שנקראים רוז (גם כן לומדת בהוגוורטס) והוגו. האפילוג מתרחש בתחנת קינגס קרוס אליה מביאים ההורים את ילדיהם אל רכבת ההוגוורטס אקספרס לתחילת שנת הלימודים בהוגוורטס. האפילוג מספר שלביל ופלר יש בת, ויקטואר, שמנהלת יחסים רומנטיים עם טדי לופין, בנם של לופין וטונקס ובן הסנדקות של הארי. הארי מספר לאלבוס סוורוס, החושש מכך שיגיע לסלית'רין במקום לגריפינדור, שאין רע להיות בבית סלית'רין מאחר שסוורוס סנייפ, אחד מהאנשים שעל שמם הוא נקרא, "היה ככל הנראה האדם האמיץ ביותר שפגשתי אי פעם". בתחנת הרכבת, פוגשות שתי המשפחות את דראקו מאלפוי ואשתו אסטוריה, שבנם סקורפיוס מתחיל אף הוא את לימודיו בשנה זו. עוד מתגלה שנוויל הוא המורה לתורת הצמחים, ושיש קשרי ידידות הדוקים בינו לבין הארי וג'יני.

דמויות בולטות המתות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צ'ריטי ברבג' - המורה לחקר המוגלגים (נרצחה על ידי וולדמורט)
  • הדוויג - התנשמת של הארי (נהרגה כאשר אוכל מוות שלח קללה לכיוון של הארי והיא פגעה בה במהלך המסע לבית של ההורים של טונקס)
  • אלאסטור "עין הזעם" מודי (נרצח על ידי וולדמורט במהלך המסע למחילה)
  • רופוס סקרימג'ר (נרצח בעת השתלטות אוכלי המוות על משרד הקסמים)
  • גרגורוביץ' - יצרן שרביטים שפעם החזיק בבעלותו את שרביט הבכור (נרצח בידי וולדמורט)
  • טד טונקס - אביה של נימפדורה טונקס (נרצח על ידי אוכלי המוות)
  • דרק קרסוול - ראש לשכת הקישור עם הגובלינים במשרד הקסמים (נרצח על ידי אוכלי המוות)
  • בתחולדה בגשוט - היסטוריונית שחברה את ספרי הלימוד להיסטוריה לפיהם מלמדים בהוגוורטס וידידת משפחה של אלבוס דמבלדור. (כנראה נרצחה על נגיני הנחשית או על ידי וולדמורט)
  • פיטר פטיגרו (חנק את עצמו למוות על ידי היד הכסופה שוולדמורט נתן לו)
  • גלרט גרינדלוולד - קוסם אופל, בעבר הרחוק היה חברו של דמבלדור, ומאוחר יותר הובס על ידו (נרצח בידי וולדמורט)
  • דובי גמדון-הבית (נרצח על ידי בלטריקס לסטריינג' כשזרקה עליו סכין)
  • וינסנט קראב (נהרג לאחר שהטיל את הלחש שלהבת-שדים ונפל לאש בחדר הנחיצות בזמן הקרב על הוגוורטס)
  • פרד וויזלי (נהרג מפיצוץ שגרם אחד מאוכלי המוות בקרב על הוגוורטס)
  • סוורוס סנייפ (נרצח על ידי הנחשית נגיני)
  • רמוס לופין (נהרג בקרב על הוגוורטס על ידי אנטונין דולוחוב)
  • נימפדורה לופין (לשעבר טונקס) (נהרגה בקרב על הוגוורטס על ידי דודתה בלטריקס לסטריינג')
  • קולין קריווי (נהרג בקרב על הוגוורטס)
  • נגיני - הנחשית של וולדמורט (נהרגה על ידי נוויל לונגבוטום בקרב על הוגוורטס)
  • בלטריקס לסטריינג' (נהרגה על ידי מולי ויזלי בקרב על הוגוורטס)
  • לורד וולדמורט (נהרג כיוון שניסה להרוג את הארי בשרביט הבכור שהיה שייך להארי עצמו, ולאחר השמדת ההורקרוקסים היה נטול הגנה)

ההורקרוקסים של וולדמורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אירועי הספר הקודם, למד הארי מפי דמבלדור כי הלורד וולדמורט שמר חלקים מהנשמה שלו בשישה הורקרוקסים שונים באמצעות קסם אפל עתיק על מנת לשמר את חייו. הארי מבין כי רק לאחר השמדת כל ההורקרוקסים, ניתן להרוג את הלורד וולדמורט, ואכן המסע להשמדת ההורקרוקסים תופס חלק נכבד מעלילת הספר השביעי.

עם זאת, במהלך ספר זה מתגלה שהלורד וולדמורט יצר בטעות הורקרוקס שביעי, אליו דמבלדור לא היה מודע.

בעוד שחלק מההורקרוקסים כבר הושמדו בעבר (היומן של טום רידל בספר השני והטבעת בספר השישי), יתר ההורקרוקסים מושמדים בספר האחרון. בספר השישי, משתף דמבלדור את הארי בהשערותיו לגבי נסיבות יצירת ההורקרוקסים, אם כי את הנסיבות האמיתיות פירטה רולינג בשיחות עם קוראי הסדרה.

בטבלה שלהלן מפורטים ההורקרוקסים, הממוינים לפי מועד השמדתם מהמוקדם ביותר למאוחר ביותר.

הורקרוקס נוצר עם מותו של זמן ההיווצרות מקום הימצאות נתגלה על ידי הושמד על ידי אופן ההשמדה מקום ההשמדה
היומן של טום רידל מירטל המייללת[1] 12 ביוני 1943 אחוזת מאלפוי, ולאחר מכן הוגוורטס ג'יני ויזלי הארי פוטר דקירה באמצעות ניב של בסיליסק חדר הסודות
טבעת של משפחת גונט שבה משובצת אבן האוב (אחד מאוצרות המוות) טום רידל האב[2] קיץ 1943 בית משפחת גונט ההרוס אלבוס דמבלדור אלבוס דמבלדור מכה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור משרד המנהל בהוגוורטס
קמיע של סלזאר סלית'רין מוגל חסר בית[3] בין 1946 ל-1979 מערה ליד הים רגולוס בלק וקריצ'ר רון ויזלי דקירה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור יער דין
ספל של הלגה הפלפאף חפציבה סמית'[4] 1946 הכספת של משפחת לסטריינג' בגרינגוטס הארי פוטר, רון ויזלי, הרמיוני גריינג'ר וגריפהוק הרמיוני גריינג'ר דקירה באמצעות ניב של בסיליסק חדר הסודות
העטרת של רוונה רייבנקלו איכר אלבני[3] בין השנים 1946 ל-1956 חדר הנחיצות הארי פוטר וינסנט קראב נשרף על ידי שלהבת-שדים (כישוף אש מקוללת) חדר הנחיצות
שביב הנשמה של וולדמורט, שהתקיים בגופו של הארי[5] הקללה הממיתה שחזרה אל וולדמורט כשניסה לרצוח את הארי פוטר בהיותו תינוק[6] 31 ביולי 1981 בתוך הארי פוטר אלבוס דמבלדור לורד וולדמורט הושמד על ידי קללת אבדה קדברה היער האסור
הנחשית נגיני ברטה ג'ורקינס[7] יולי 1994 עם וולדמורט אלבוס דמבלדור נוויל לונגבוטום עריפת הראש באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור שער הכניסה להוגוורטס

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הארי פוטר ואוצרות המוות (סרט)

בעקבות אורכו של הספר והרצון להציג בסרט מידע רב הוחלט לפצלו לשני חלקים. החלק הראשון יצא ב-19 בנובמבר 2010, והחלק השני יצא ב-13 ביולי 2011. סרטים אלה הם האחרונים בסדרת הסרטים המבוססת על ספרי הארי פוטר. החזרות לקראת הסרטים החלו ב-26 בינואר 2009, כאשר הצילומים עצמם נערכו בין פברואר 2009 ל-12 ביוני 2010.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – תרגומי הארי פוטר, רשימת תרגומים

הארי פוטר ואוצרות המוות, כמו קודמיו, תורגם ל-79 שפות שונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארי פוטר וחדר הסודות, פרקים 13 ו-17
  2. ^ הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם, פרק 17
  3. ^ 1 2 נחשף על ידי רולינג במהלך שיחה שקיימה עם קוראים בהוצאת הספרים בלומסברי ב-2007.
  4. ^ הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם, פרק 20
  5. ^ טכנית, זהו איננו הורקרוקס במלא מובן המילה, כיוון שוולדמורט לא הספיק לבצע את התהליך המלא המוביל ליצירת הורקרוקס. עם זאת, לטענת דמבלדור, כל עוד שביב הנשמה הזה ימשיך להתקיים בתוך הארי, לא יהיה ניתן להביס את וולדמורט.
  6. ^ הארי פוטר ואוצרות המוות, פרק 34
  7. ^ בספר השישי, דמבלדור הניח כי ההורקרוקס נוצר עם הירצחו של פרנק ברייס הזקן, מאורע המתואר בספר הרביעי. עם זאת, המידע הנכון נחשף על ידי רולינג במהלך שיחה שקיימה עם קוראים בהוצאת הספרים בלומסברי ב-2007.