הארי בלקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארי בלקמן

הארי אנדרו בלקמןאנגלית: Harry Andrew Blackmun;‏ 12 בנובמבר 1908 - 4 במרץ 1999) היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, הידוע ביותר על כתיבת פסק דין רו נגד וייד, אשר קבע שיש זכות חוקתית להפלות בארצות הברית.

בלקמן, יליד אילינוי, גדל במיניסוטה, והיה בצעירותו חבר קרוב של וורן ברגר, לימים נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בתקופה שבלקמן כיהן בו. הוא למד משפטים באוניברסיטת הרווארד.

הנשיא אייזנהאואר מינה אותו לבית המשפט לערעורים של המחוז השמיני ב-1959. ב-1970, בהשפעת חברו וורן ברגר שהיה כבר נשיא בית המשפט העליון, ולאחר כישלון מינויים של שני מועמדים אחרים, הנשיא ריצ'רד ניקסון מינה אותו לשופט בית המשפט העליון במקום אייב פורטס.

כמועמד רפובליקני, וכחבר של ברגר, בלקמן נטה תחילה להצביע ביחד עם הנשיא, והתקשורת כינתה אותם "התאומים ממיניסוטה". עם זאת, לאחר פסק דין רו נגד וייד, בלקמן, שהותקף מימין, נטה יותר ויותר לכיוון הליברלי. במהלך כהונתו של השופט ויליאם רנקוויסט כנשיא, בלקמן נחשב לאחד ממנהיגי הצד הליברלי של בית המשפט. כך בלקמן התנגד לפסק הדין בוורס נגד הארדוויק אשר קבע שמותר למדינות לאסור על יחסי מין הומוסקסואליים. בלקמן, שבשנות ה-70 תמך בזכות המדינות להוציא להורג רוצחים, חזר בו מעמדה זו. בפסק דין "קלינס נגד קולינס" הוא הצהיר ש"מיום זה ואילך, אני לא אשחק עוד עם מנגנון המוות" (I shall no longer tinker with the machniery of death). הביוגרפית של בלקמן, לינדה גרינהאוס, חשפה שמילים אלו חוברו למעשה על ידי אחד המתמחים של בלקמן. לשון ההחלטה נקבעה מראש, ובלקמן ומתמחיו אך חיכו להזדמנות הראויה כדי לכתוב את חוות הדין הזו.

בלקמן נודע גם בשל הדעה הנגדית שלו בפסק דין דהשאני, אשר בו בית המשפט אישר פסק דין של השופט ריצ'רד פוזנר, וקבע שאין לאזרחים זכות חוקתית להגנה מפני התעללות. פסק הדין עסק בילד, ג'ושוע דהשאני, אשר עבר התעללות על ידי אביו, כאשר הרשויות הסוציאליות של ארצות הברית עמדו מנגד ולא עשו דבר. "ג'ושוע המסכן!", כתב בלקמן, "קורבן להתעללות מצד אב חסר אחריות, אכזרי ופחדן, ונזנח על ידי המשיבים אשר לא עשו דבר מלבד... לתייק את אירועי ההתעללות... לג'ושוע מגיעה הזכות - אשר נשללת על ידי בית המשפט הזה - שנסיבות המקרה שלו יישקלו לאור ההגנה החוקתית". הנשיא ביל קלינטון ציטט את הפסקה הזו במלואה בטקס הפרישה של בלקמן.

בלקמן הוחלף על ידי סטיבן ברייר, ולפני מותו הספיק לגלם את דמותו של שופט בית המשפט העליון ג'וזף סטורי בסרט אמיסטאד של סטיבן ספילברג.