הארי קוניק ג'וניור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארי קוניק ג'וניור, 2007

ג'וזף הארי פאולר קוניק ג'וניוראנגלית: Joseph Harry Fowler Connick, Jr.‎) (נולד ב־11 בספטמבר 1967) הוא זמר, פסנתרן, מלחין ושחקן אמריקאי ממוצא אירי־יהודי. המוזיקה שלו מבוססת על תרבויות הג'אז והבלוז המפותחות של עיר הולדתו, ניו אורלינס.

קוניק הוציא כמות רבה של אלבומים שהצליחו, ואף זכה במספר אלבומי זהב ופלטינה. בתקופה שבה שפגע הוריקן קתרינה בניו אורלינס, התפרסם בפעילותו הן בפרסום המצב והן בפרויקט כפר המוזיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוניק נולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה, ארצות הברית בשנת 1967 לזוג עורכי דין. אביו היה ממוצא אירי ואמו הייתה יהודיה. בגיל שלוש החל קוניק לנגן על פסנתר, בגיל עשר ניגן בלהקה מקומית ובגיל 11 הוציא את האלבום הראשון שלו. קוניק נשוי לשחקנית והדוגמנית ג'יל גודאקר, לזוג שלושה ילדים.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לקריירת משחק מגוונת ומצליחה למדי, חובק קוניק קריירה מוזיקלית ענפה. בתור יליד ניו אורלינס שינק מגיל צעיר מאוד את תרבויות הג'אז והבלוז המפותחות של העיר, אלבומיו כיוצר, כותב שירים ומוזיקאי, מסתמכים – רובם ככולם – על טהרת הסגנונות הללו במגוון התמקדויות – מאלבומים שמלווים בתזמורות ביג בנד, סווינג, ג'אז אינסטרומנטלי ועד אלבומים שלמים של בלדות בניחוח נוסטלגי פרנק־סינטראי. את אלבומו הראשון הקליט קוניק ב־1978 כשהוא בן 11 בלבד, וברזומה הגועש שלו כבר מעל ל־20 אלבומים. אלבומו המפורסם ביותר הוא הפסקול שהלחין ב־1989 לסרט "כשהארי פגש את סאלי".

הוריקן קתרינה וכפר המוזיקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהיכה הוריקן קתרינה בניו אורלינס ב־2005, קוניק, שכבר עזב את העיר לא מכבר היה מבין הראשונים שחזרו אליה. מלווה בצוות צלמים, הוא ערך מסע פרטי וקטן בעיר הממוטטת והסריט את כל מה שארצות הברית לא כל כך השתוקקה לראות. הוא צילם את הרחובות המוצפים, את המבנים ההרוסים, את הכאוס הנוראי שהותיר אותותיו בכל פינה, את התושבים ששהו בעיר כשהסופה היכתה בה ושנאלצו גם להתמודד עם התוצאות ההרסניות כמעט לבדם. מלבד נכונותו להוציא החוצה את המראות הקשים והמביכים מהעיר ולהביאם לידיעת ומודעות כמה שיותר אנשים, הקים קוניק ביחד עם אמן הג'אז ברנפורד מרסליס את "כפר המוזיקאים" – New Orleans Habitat Musicians' Village – מתחם מבנים ארעיים בהם השתכנו מוזיקאים ומשפחותיהם שנותרו ללא קורת גג וכלל בתוכו גם מרכז חינוכי. בהמשך הקליט קוניק את האלבום "Oh, My Nola", ההקדשה המוזיקלית האישית שלו לניו אורלינס הפגועה והמותשת (Nola = New Orleans, Louisiana), שיצא לאור בינואר 2007.

האלבום Oh my Nola[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצער הגדול ממנו צמח האלבום, "Oh my Nola" אינו אלבום נכאים דיכאוני. להפך – הוא מספק תערובת צבעונית של מגוון הסגנונות שקוניק כל כך אוהב ומסמלים את ניו אורלינס יותר מכול. רובם הגדול של השירים באלבום הם גרסאות כיסוי לשירי בלוז, פולק וג'אז ישנים. "Working in a Coal Mine", למשל, מקבל מפנה פאנקי סקסי. "Jambalaya", שיר ניו אורלינסי עתיק יומין, מקבל טיפול בסגנון ג'אז חם ומקפיץ, הביצוע ל-"Elijah Rock" בסגנון בלוז מרטיט, ו-"Lazy Bones" הוא שעתוק נאמן למקור של פופ ביג בנדי רומנטי. בנוסף לגרסאות הכיסוי, האלבום כולל גם ארבעה שירים מקוריים שכתב קוניק, כאשר הבולט שבהם הוא "All These People", בו מצטרפת אליו גם זמרת הגוספל קים בורל. מדובר בשיר היחיד באלבום שעוסק באופן ישיר בסופה קתרינה, והושפע מאותם סיורים וראיונות שערך בעיר. חלק מצילומי הימים הטרופים הללו מופיעים גם בקליפ שיצא לשיר בסוף 2006. כל רווחי המכירות הוקדשו לעזרה בשיפוץ ושיקום ההריסות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]