הארי קסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרוזן קסלר, 1917

הרוזן הארי קלמנט אולריך קסלרגרמנית: Harry Clément Ulrich Graf Kessler;‏ 23 במאי 1868 - 30 בנובמבר 1937) אציל ממוצא אירי-בריטי-גרמני היה דיפלומט ואספן אמנות שנודע ביומן שחיבר אודות ברלין דרך הטלטלות שחוותה בימי רפובליקת ויימאר, Berlin in Lights (ברלין באורות). רק ב-2011 ראו אור יומנים גנוזים שלו שתיארו את אווירת ה"בל אפוק", ממפנה המאה העשרים ועד מלחמת העולם הראשונה. יומניו מתארים אדם שהיה ער כמעט לכל התפתחות חברתית, תרבותית ופוליטית חשובה, היה עד ראיה בכל זירה חשובה והכיר כמעט כל דמות בעלת חשיבות בתחומים אלה ובין מכריו נמצאו אוטו פון ביסמרק ופרידריך ניטשה, אלברט איינשטיין ואוגוסט רודן, ג'וזפין בייקר וסרגיי דיאגילב ורבים אחרים.

Cquote2.svg

קסלר, אציל חצי-אירי וחצי-גרמני התאפיין בדעות ליברליות ובסנוביות נוסח אוסקר ויילד, צפה באירועי אותן שנים הן כאדם מן הרחוב והן מתוך החוגים החברתיים של האישים הפוליטיים והמהפכניים של אותה תקופה.

Cquote3.svg
– טום רייס, האוריינטליסט, כתר ספרים, 2007 עמ' 205

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו היו אדולף וילהלם קסלר, בנקאי מהמבורג ואליס הארייט בלוס-לינץ', בתו של ברונט אירי ממוצא אנגלי. הוא גדל והתחנך בפריז, בריטניה וגרמניה. לאחר שירוץ צבאי בפוטסדאם, ממנו שוחרר כקצין, למד בבון ובלייפציג והרבה לנסוע ברחבי אירופה, כחבר החברה הגבוהה וכדיפלומט.

קסלר החל להתעניין באמנות ויצר אוסף של אר נובו כאשר עבד בשבועון האמנות PAN כמבקר אמנות. השבועון קצר הימים ראה אור בשלהי המאה ה-19 בברלין ופרסם יצירות של תאודור פונטאנה, פרידריך ניטשה, נובאליס, פול ורלן ואחרים כמו גם יצירות גרפיות מאת אנרי ון דה ולדה, מקס ליברמן, אוטו אקמן ואחרים. ב-1903 רכש את מוזיאון "ארטס אנד קרפטס" (Museum für Kunst und Kunstgewerbe) בויימאר והציג מיצירותיהם של חברי קבוצת באוהאוס ו"הגשר".

בין 1909 ל-1911 כתב, יחד עם הוגו פון הופמנסתאל את הליברית לאופרה הקומית "אביר הוורד" (Der Rosenkavalier), שאת המוזיקה עבורה חיבר ריכרד שטראוס.

בעת מלחמת העולם הראשונה תיעד את התפתחות הלוחמה האווירית, את השמועות על "תותח פריז" ואת לוחמת הצוללות והיה בין הראשונים שתפסו את אימת מלחמת החפירות[1]. במהלך התתקופה הפך קסלר, שהיה קצין מודיעין בצבא הגרמני, פציפיסטי יותר ויותר, בתחילת המלחמה שהה בחזית המערבית ובהמשכה בחזית המזרחית. לקראת סוף המלחמה נשלח לשווייץ, בה ערך, בכסות של פעילות תרבותית, שיחות חשאיות עם נציגי ממשלת צרפת לסיום המלחמה‏[1]. ב-1921 התיידד על רקע פעילותו הפציפיסטית עם אלברט איינשטיין.

בשנות רפובליקת ויימאר שהה בברלין, התבונן ותיעד את "הר הגעש" התרבותי והפוליטי ואת רוח המודרניזם. במקביל לעיסוקיו כמבקר אמנות, סופר וביוגרף היה איש חברה ויזם בתחומי התיאטרון והקולנוע.

לאחר עליית הנאצים לשלטון עבר קסלר הפציפיסט לאי מיורקה, השייך לספרד ולאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ב-1936 עבר להתגורר בצרפת[2].

יומני ברלין בימי רפובליקת ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 ראו אור בגרמנית קטעים מיומני התקופה תחת הכותרת " Aus den Tagebüchern 1918 - 1937" ("מן היומנים") היומנים התפרסמו ב-1971 באנגלית בשם "The diaries of a cosmopolit" (יומניו של קוסמופוליטן). הרוזן קסלר התבונן בברלין המתחדשת בסקרנות ותיעד את מהומת הכרך הברלינאי שבין מלחמות העולם שכללה את ההיפר-אינפלציה, את עליית הקולנוע (הוא סייע בהקמת אולפני ufa שהפיקו את סרטי הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני), את בתי הכלבו ותאורת הרחוב ואת מופעי הקברט.

גם בברלין התוססת של תקופת ויימאר התחבר אל אישי התרבות והאמנות החשובים המשפיעים ביותר, בהם ברטולד ברכט וקורט וייל, אריק סאטי, מקס ריינהרדט, גיאורג גרוס ורבים אחרים. הוא הרבה לפקוד את בתי הקפה ומועדוני הריקודים כמו גם את הרייכסטאג. מבין אנשי הציבור התיידד עם ולתר רתנאו (וחיבר את הביוגרפיה שלו‏[3]) ועם ולדימיר נבוקוב האב.

מבחינה פוליטית תיאר קסלר את המהומות הפוליטיות שזעזעו את הבירה הגרמנית במבט מן הצד, בטון דיווחי ויבש, רווי ציניות וחף מיומרה פוליטית לנתחן או להבינן‏[4]. הוא ראה מחלונו את מרד הספרטקיסטים הקומוניסטי, את הפוטש של קאפ הימני ואת התנגשויות הרחוב האלימות בין פלוגות הפועלים של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה ("החזית האדומה") ומיליציות הימין, "קסדת הפלדה" והאס אה וחזה בפיקחון את עליית נאצים.

יומני ה"בל אפוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שיומני תקופת ויימאר היו מוכרים והתפרסמו כבר ב-1965, הרי שלא היה ידוע על יומנים שכתב קסלר לפני 1914. אולם, ב-1983 נפתחה כספת בבנק במיורקה, לאחר תום תקופת חסיון של 50 שנה, ובה נתגלו שלושה יומנים שכתב קסלר ושכיסו את תקופת ה"בל אפוק", מ-1880 ועד 1918‏‏[2]. היומנים ראו אור באנגלית בשם “Journey to the Abyss: The Diaries of Count Harry Kessler, 1880-1918”.

ביומנים מתאר קסלר פגישה עם אוטו פון ביסמרק, פגישות ושיחות שערך אם אמנים כאדגר דגה, אוגוסט רודן, פייר-אוגוסט רנואר וקלוד מונה, תיאר את הופעתה של הזמרת שרה ברנאר ואת הופעת הבכורה של הבלט "אחר הצהריים של פאון" אחריו סעד עם אנשי ה"בלט רוס" וידידיהם סרגיי דיאגילב, ז'ן קוקטו, ואצלב ניז'ינסקי, איגור סטרווינסקי ומוריס ראוול. הוא אף מתאר שיחות שערך עם פרידריך ניטשה ואחותו, עמה היה מיודד במיוחד וכיצד נקלע, בעת הלוויתו של ניטשה בויימאר, להיות זה שעצם את עיניו של הפילוסוף המת‏[1].

חלקו השני של כרך יומנים זה דן במלחמת העולם הראשונה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומני קסלר לא תורגמו לעברית, אך ניתן לקרוא חלקים מהם כמובאות ארוכות בספרים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Everywhere Man
  2. ^ 2.0 2.1 DIARY OF AN AESTHETE
  3. ^ אוטו פרידריך, לפני המבול: ברלין 1918-1933, עמ' 100-112
  4. ^ אוטו פרידריך, לפני המבול: ברלין 1918-1933, עמ' 50