הארמדה הספרדית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארמדה הספרדית הייתה צי ספינות מלחמה שפליפה השני מלך ספרד שלח לתקוף את אנגליה בימי מלכותה של אליזבת הראשונה בשנת 1588. התקפת הארמדה הייתה תגובה להתקפות האנגליות על נמלים וספינות ספרדיים תוך שימוש בפריבטירים. מטרת ההתקפה הייתה לגרום לצי האנגלי נזק שימנע את המשך ההתקפות ויכפה על אנגליה השלמה עם הדומיננטיות הפוליטית והכלכלית הספרדית. מטרה נוספת, ובעצם-העיקרית, בעיניי מלך ספרד, הייתה, כפייתה של האמונה הקתולית על אנגליה, שקיבלה את הדת הפרוטסטנטית רק עשורים ספורים קודם לכן.
הארמדה התבססה על יכולת הלחימה של החיילים הספרדיים, שנחשבה למצוינת. האוניות היו בנויות כדי להתקרב אל אוניות האויב, להתחבר אליהן באמצעות חבלים, ולהנחית עליהן חיילים. תותחי האוניות היו בנויים כדי לגרום נזק רב לאוניות האויב כאשר הופעלו מטווח קרוב. הארמדה הייתה גדולה מכל צי אחר שהחזיקה ממלכה אחרת באירופה במאה השש עשרה, ולכן נחשבה לבלתי מנוצחת בעימות חזיתי.
פרנסיס דרייק, שהיה מפקד הצי האנגלי בפועל תחת לורד האוורד, הבין כי לצי האנגלי אין אפשרות להתמודד עם הארמדה הספרדית בקרב סדור. בשל כך הוא ניצל את חניית הלילה של הארמדה באחד מנמלי תעלת למאנש, ושיגר לעברה שתים עשרה סירות בוערות שנישאו על זרמי הגיאות של חצות הליל. הספרדים ראו את הסירות הבוערות מתקרבות והוציאו את ספינותייהם מהנמל. אף אחת מהספינות הספרדיות לא נפגעה, אך עד עלות השחר הן היו מפוזרות ברחבי התעלה. דרייק ניצל את המצב, ותקף את הספנות בנפרד, כאשר הוא מנצל את הטווח הארוך יותר של תותחי הספינות האנגליות. כאשר הספינות הספרדיות היו רחוקות מכדי לחפות האחת על השנייה, הספינות האנגליות פגעו בהן מרחוק בתותחיהן וברחו. הספרדים לא הצליחו לעלות על סיפונן של הספינות האנגליות או להתקרב מספיק כדי לירות עליהן. התוצאה הייתה שהספינות הספרדיות ספגו פגיעות מבלי שהצליחו לגרום נזק לספינות האנגליות.
הספינות הספרדיות אמנם לא טבעו מיד כתוצאה מפגיעות התותחים האנגליים, אך גלי האוקיינוס האטלנטי שהלמו בהן בעת מסען הארוך חזרה לספרד השלימו את העבודה. מתוך 130 ספינות הפליגו לדרכן, רק 60 ספינות חזרו לנמלי ספרד. לאחר ניסיון התקפה כושל זה, לא ניסו הספרדים להגיע בשנית אל חופי אנגליה. אירוע זה נחשב לנקודת המפנה הן בספרד והן בבריטניה. לאחר הקרב ספרד החלה לאבד את שליטה הבלעדית בימים ובמושבות שמחוץ לאירופה. לתהליך זה היו השלכות כלכליות וצבאיות שהביאו בסופו של דבר לסיום תקופת הדומיננטיות הפוליטית הספרדית באירופה. אנגליה, לעומת זאת, קנתה לה דריסת רגל בסחר הימי ובמושבות שמעבר לים, ובכך סללה את דרכה להפוך למעצמה עולמית. שליטתה של אנגליה בימים, שנמשכה עד המאה העשרים, התבססה על ניצחונה על הארמדה הספרדית.
עם זאת, אין לטעון בשום אופן, שתבוסתה של הארמדה הייתה סופו של הצי הספרדי-הוא המשיך להיות יריב ראוי לצי האנגלי גם במהלך המאה ה-17 וגם המאה ה-18, והצליח לעורר אפילו את התפעלותו של הוריישו נלסון, כשזה האחרון ביקר בספרד בשלהי המאה השמונה-עשרה.
כמו כן אין לייחס את הניצחון אך ורק לפעולותיו של דרייק, אף על פי שהוא תרם רבות להחלשת הארמדה ואפילו פשט על בסיס ההתארגנות שלה, נמל קדיס, בשנה שלפני שיגורה, ב-1587. על בנייתו של הצי האנגלי לקראת ההתמודדות עם הארמדה, ואף על ניהול הקרב עצמו, היה מופקד הלורד צ'ארלס הווארד.
