הארמייה השמינית של הצבא הבריטי
| הארמיה השמינית | |
 סמל הארמיה |
|
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |  הממלכה המאוחדת |
| סוג היחידה | ארמיה |
| תאריכים וזמנים | |
| הקמת היחידה | 1941 |
| פירוק היחידה | 1945 |
| מלחמות | המערכה בצפון אפריקה, המערכה בסיציליה, המערכה באיטליה. |
| נתוני היחידה | |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |
הארמיה השמינית של הצבא הבריטי הייתה אחת היחידות הלוחמות המפורסמות שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. היחידה פעלה בעיקר במערכה בצפון אפריקה ובמערכה האיטלקית.
על אף שהיחידה הייתה חלק מן הצבא הבריטי, ותמיד עמדה בפיקודו של קצין בריטי, צורפו ליחידה יחידות משנה מרחבי האימפריה הבריטית וחבר העמים הבריטי, וכן גולים מגרמניה הנאצית ואירופה הכבושה. היחידה כללה יחידות שהגיעו מאוסטרליה, הודו, קנדה, צרפת החופשית, יוון, ניו זילנד, פולין, רודזיה ודרום אפריקה, בנוסף ליחידות שהגיעו מהממלכה המאוחדת.
יחידות חשובות שצורפו לארמיה כללו את: הקורפוס האוסטרלי הראשון, הקורפוס הבריטי החמישי, הקורפוס הבריטי העשירי, הקורפוס הבריטי השלושה עשר, הקורפוס הבריטי השלושים, הקורפוס הקנדי הראשון, הקורפוס הפולני השני, הדיביזייה השביעית המשוריינת של הצבא הבריטי (המכונה "עכברושי המדבר"), דיביזיית חיל הרגלים החמישים מנורת'מברלנד, דיביזיית חיל הרגלים ההיילנדרים ה-51, והדיביזייה הניו זילנדית השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] יצירת הארמיה השמינית
הארמיה השמינית נוצרה מ"כוח המדבר המערבי", הכוחות הבריטים ששהו במצרים בעת הפלישה האיטלקית למצרים בספטמבר 1940, ונשאו בתחילה בעולה של המערכה, לאחר ארגון מחדש, ותגבור ביחידות נוספות, שהתרחש בספטמבר 1941. מפקדו של הכוח החדש היה לויטננט גנרל אלן גורדון קנינגהם.
עם יצירתה כללה הארמיה שני קורפוסים. הקורפוס הבריטי ה-30 בפיקודו של לייטננט גנרל ווילובי נורי והקורפוס הבריטי השלושה עשר בפיקודו של לייטננט גנרל אלפרד ריד גודווין אוסטן. הקורפוס השלושים הורכב מאנשי הדיביזייה הבריטי השביעית בפיקודו של מייג'ור ג'נרל ויליאם גוט, דיביזיית חיל הרגלים הדרום אפריקנית הראשונה בפיקודו של מייג'ור ג'נרל ג'ורג' ברינק וחטיבת המשמר ה-22. הקורפוס ה-13 היה מורכב מאנשי דיבזיית חיל הרגלים ה-4 ההודית, בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ברנרד פרייברג, וחטיבת הטנקים הבריטית הראשונה. הארמיה השמינית כללה גם את חיל המצב בטוברוק, שכונה דיביזיית חיל הרגלים הבריטית ה-70, בפיקודו של מייג'ר ג'נרל רונלד סקובי ואת חטיבת הקרפטים הפולנית העצמאית. הארמיה השמינית כללה כיחידת עתודה את דיביזיית חיל הרגלים הדרום אפריקנית השנייה, ובסך הכל כוחה עמד על 7 דיוויזיות.
עד לקרב אל-עלמיין השני, בנובמבר 1942 גדל כוחה של הארמיה והגיע לכ-10 דיוויזיות, ומספר חטיבות עצמאיות, ובסך הכל כ-220,000 לוחמים.
[עריכה] פעולות הארמיה
[עריכה] צפון אפריקה
פעולתה הראשונה של הארמיה השמינית עם הקמתה, הייתה השתתפות במבצע צלבן, מבצע שנועד להסיר את המצור מעל טוברוק. ב-17 בנובמבר 1941, חצתה הארמיה את גבול מצרים לתוככי לוב על מנת להתקיף את כוחות ארמיית השריון אפריקה של הגנרל ארווין רומל. אבידות מוקדמות הביאו את קנינגהם להמליץ על השעיית המתקפה, וב-26 בנובמבר הועבר קנינגהם מתפקידו, והגנרל קלוד אוקינלק הדיחו מתפקידו והחליפו במייג'ר ג'נרל ניל ריצ'י. על אף שהשיג מספר הצלחות טקטיות, נאלץ רומל לפנות את טוברוק, ועד לסוף שנת 1941 נסוג עד אל עגיילה. בפברואר 1942 אירגן רומל מחדש את כוחותיו, והצליח להדוף את הארמיה השמינית עד לקו גזאלה, מערבית לטוברוק. ההפוגה שחלה לאחר מכן איפשרה לשני הצדדים לארגן מחדש את כוחותיהם על מנת להנחית מכת נגד, אך היה זה רומל שלקח ראשון את היזמה לידיו, פרץ את קווי המגננה הבריטים, ובקרב גזאלה הצליח להסיג את הארמיה השמינית קילומטרים רבים למזרח, וכבש את טוברוק.
אוקינלק החליט כי ריצ'י אינו מסוגל לעצור את רומל, ולקח בעצמו את הפיקוד הישיר על הארמיה. ארמיית הפנצר אפריקה נעצרה לבסוף על ידי אוקינלק לאחר קרב אל-עלמיין הראשון ביולי 1942. אוקינלק ביקש הפוגה, במהלכה יוכל לארגן מחדש את הארמיה, שאיבדה הרבה מכוחה בקרבות הבלימה, אך וינסטון צ'רצ'יל לחץ עליו ליזום מתקפת נגד מיידית. צ'רצ'יל ואלן ברוק נפגשו עם אוקינלק בקהיר באוגוסט 1942, ולאחר פגישה זו נראה כי איבדו את האמון בו. אוקינלק הוחלף על ידי הרולד אלכסנדר בתפקיד מפקד הצבא הבריטי במזרח התיכון, ומייג'ור ג'נרל ויליאם גוט קיבל את הפיקוד על הארמיה השמינית. גוט נהרג בהתרסקות מטוס בדרכו לקבלת התפקיד החדש, ואת מקומו מילא לויטננט גנרל ברנרד מונטגומרי. מונטגומרי ואלכסנדר הצליחו להדוף את הלחץ הפוליטי ליזום מתקפה, ובנו את כוחה של הארמיה, כשהם מוסיפים לה את הקורפוס הבריטי העשירי, שנועד לשמש ככוח מרדף.
עם תחילת נובמבר 1942 הביסה הארמיה השמינית את כוחותיו של רומל בקרב אל-עלמיין השני, והמשיכה במרדף אחרי הכוח המובס לאורכה של לוב, עד לקו ביצורי מארת, בגבול תוניסיה, אליו הגיעו כוחות מדינות הציר בפברואר 1943. בשלב זה הצטרפה הארמיה השמינית, שתקפה ממזרח, לארמיה הראשונה שתקפה ממערב ולחמה באזור תוניס מאז נובמבר 1942, ליצירת קבוצת הארמיות ה-18. במרץ 1943 איגפה הארמיה השמינית את קו ביצורי המארת, ולאחר לחימה נוספת הסתיימה המערכה בתוניסיה בכניעת כוחות מדינות הציר באפריקה במאי 1943.
[עריכה] איטליה
הארמיה השמינית הייתה אחת היחידות העיקריות שהשתתפו במערכה באיטליה. תחת פיקודו של מונטגומרי, חברה הארמיה לארמיה השביעית של צבא ארצות הברית וביולי 1942 השתתפה במבצע האסקי, הוא הפלישה לסיציליה. לאחר כיבוש סיציליה המשיכה הארמיה והשתתפה בפלישת בעלות הברית לאיטליה כאשר יחידותיה נחתו ב"עקב" המגף האיטלקי ב"מבצע בייטאון", ובטאראנטו, ב"מבצע סלפסטיק". לאחר שחברה אל הארמיה החמישית של צבא ארצות הברית שנחתה בסאלרנו, בחופה המערבי של איטליה דרומית לנאפולי, המשיכה הארמיה את דרכה צפונה, בחזית המזרחית של כוחות בעלות הברית.
בסוף שנת 1943 הועבר מונטגומרי לבריטניה, על מנת להתכונן למבצע אוברלורד הוא נחיתת בעלות הברית בנורמנדי, ולויטננט ג'נרל אוליבר ליס קיבל את הפיקוד על הארמיה.
לאחר שלושה כישלונות של הארמיה החמישית של צבא ארצות הברית, לתקוף את קו החורף שהציבו הגרמנים באיטליה, הועברה הארמיה בחשאי אל חוף הים האדריאטי באפריל 1944 על מנת לרכז את מרבית הכוחות בצידם המערבי של הרי האפנינים לצידה של הארמיה החמישית של צבא ארצות הברית, במטרה להבקיע את הקו ולהגיע עד לרומא. לאחר הקרב על מונטה קסינו, הצליחה הארמיה השמינית במבקע למרכז איטליה, והביאה לכניסת הארמיה החמישית לרומא בתחילת יוני.
לאחר כיבוש רומא המשיכה הארמיה בלחימה בכיוון צפון דרך מרכז איטליה במטרה לכבוש את פירנצה. הכוחות הגרמנים נערכו בקו מגננה שכונה "הקו הגותי". הארמיה השמינית שבה אל החוף האדריאטי והצליחה בהבקעת הקו הגותי, אך לבסוף כשלה בנסיון לפרוץ אל עמק הפו לפני תחילת החורף, שבו לא ניתן היה ליזום מתקפות משמעותיות. במהלך אוקטובר הועבר הגנרל ליס לדרום מזרח אסיה, והוחלף בלויטננט ג'נרל סיר ריצ'רד מקרירי.
עם אביב 1945 התעוררה הארמיה שוב לפעולה. בשיתוף פעולה עם הארמיה האמריקנית החמישית משמאלה, היא ניתקה והשמידה חלקים ניכרים של צבאות הגרמנים באזור בולוניה ולאחר מכן התקדמה במהירות דרך צפון מזרח איטליה לאוסטריה. ב-2 במאי 1945 נכנסו כוחות הארמיה לטרייסט ובכך סיימו את תפקידם במלחמת העולם השנייה.
[עריכה] מפקדי הארמייה
- ליוטננט ג'נרל אלן קאנינגהם (9 בספטמבר - 26 בנובמבר 1941)
- מייג'ור ג'נרל נייל ריצ'י (26 בנובמבר 1941 - 25 ביוני 1942)
- ג'נרל קלוד אוקינלק (25 ביוני - 13 באוגוסט 1942)
- ליוטננט ג'נרל ברנרד מונטגומרי (13 באוגוסט 1942 - 29 בדצמבר 1943)
- ליוטננט ג'נרל אוליבר ליס (29 בדצמבר 1943 - 1 באוקטובר 1944)
- ליוטננט ג'נרל ריצ'רד מקרירי (1 באוקטובר 1944 - יולי 1945)
