הארמייה ה-21 של ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הארמייה ה-21 הייתה ארמיית שדה של הצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה, והשתתפה במערכה הצבאית בחזית המזרחית נגד צבאות מדינות הציר.

הארמייה ה-21 הוקמה במאי 1941 מכוחות שהשתייכו ל"מחוז הצבאי של הוולגה", וכללה עם הקמתה 6 דיוויזיות רגלים. ערב הפלישה הגרמנית לברית המועצות היא הוצבה מדרום להומל, כחלק מכוחות הדרג השני של החזית המערבית, ותוגברה בקורפוס ממוכן. במחצית הראשונה של יולי ניהלה הארמייה שורת מתקפות נגד הכוחות הגרמניים המתקדמים, ואף זכתה למספר הצלחות מקומיות. במהלך אוגוסט נאלצה הארמייה לסגת לקו נהר דסנה תחת לחץ גרמני כבד, וחלק מכוחותיה כותרו. הארמייה ה-21 סופחה לחזית בריאנסק החדשה, ולאחר זמן קצר הועברה תחת פיקוד החזית הדרום-מערבית. בראשית ספטמבר נאלצה הארמייה לסגת דרומה תחת לחצה של ארמיית הפאנצר ה-2 הגרמנית, ונדחקה לתוך כיס גדול שנוצר כתוצאה מכיתור הכוחות הסוביטיים באזור קייב. חלק קטן מכוחות הארמייה הצליחו לחמוק מהכיתור הגרמני, אך מרבית יחידותיה נלכדו בטבעת הכיתור הגרמנית והושמדו במהלך קרב קייב.

בראשית אוקטובר הוקמה הארמייה ה-21 מחדש, לאחר שתוגברה בכוחות מעתודת הסטאבקה, והוצבה להגן על אזור חרקוב-בלגורוד. היא נאלצה לסגת בהדרגה מזרחה תחת לחץ הארמייה השישית הגרמנית, אך בראשית נובמבר הצליחה לייצב קו הגנה חדש מעבר לנהר דונייץ העליון. במסגרת מתקפת החורף של הצבא האדום השתתפה הארמייה בינואר 1942 במתקפה כושלת באזור אגן הדונבאס. לאחר זמן קצר היא נאלצה לעבור למגננה, ועמדותיה נותרו ללא שינוי עד לתום החורף. במחצית השנייה של חודש מאי השתתפה הארמייה במתקפה סובייטית גדולה באזור חרקוב. היא היוותה חלק מהזרוע הצפונית של המתקפה הסובייטית, אך התקדמותה נבלמה לאחר שהגרמנים הזרימו עתודות חזקות לאזור המותקף. רוב היחידות הסוביטיות האחרות שהשתתפו בקרב חרקוב כותרו והושמדו, לאחר שהגרמנים עברו להתקפת נגד.

בשלב הראשון של מתקפת הקיץ הגרמנית בחזית הדרומית (סוף יוני-ראשית יולי 1942) ספגה הארמייה ה-21 אבידות כבדות ונאלצה לסגת במהירות מזרחה כדי להינצל מכיתור. היא ביצעה מספר פעולות מאסף, שהצליחו להאט במקצת את ההתקדמות הגרמנית, ורוב יחידותיה הצליחו לסגת לגדה הימנית (המזרחית) של נהר הדון העליון. באמצע יולי הועברה הארמייה דרומה, והוצבה מצפון לברך הגדולה של נהר דון. החל מסוף החודש ביצעה הארמייה שורה של התקפות על האגף השמאלי של הארמייה השישית הגרמנית, במטרה להקל את הלחץ הגרמני על הארמייה ה-62, ולעכב את ההתקדמות הגרמנית לכיוון העיר סטלינגרד. המתקפה לא הצליחה להשיג את יעדיה העיקריים, אך הארמייה ה-21 הצליחה לכבוש ראש גשר גדול בגדה הדרומית של הדון, באזור סרפימוביץ-קלצ'קאיה, ולהחזיק בו. באוגוסט וספטמבר 1942 המשיכה הארמייה להפעיל לחץ על עמדות הארמייה השישית ממערב לברך נהר דון, כדי להסיח כוחות גרמניים מהמערכה בתוך העיר סטלינגרד, והצליחה להגדיל את שטח ראש הגשר שלה מדרום לנהר. במהלך אוקטובר החליפה הארמייה הרומנית ה-3 את הכוחות הגרמנים שניצבו מול הארמייה ה-21, והפיקוד הסובייטי העליון החליט להשתמש בראש הגשר שהוחזק על ידי כוחותיה, כבסיס למתקפה גדולה של החזית הדרום-מערבית (שהוקמה מחדש), שנועדה לכתר את כוחות הציר באזור סטלינגרד.

ערב מתקפת הנגד הסובייטית (מבצע אורנוס) כללה הארמייה 6 דיוויזיות חי"ר (ה-63, ה-76, ה-96, ה-277, ה-293 וה-333) ו-3 גדודי טנקים עצמאיים, תחת פיקוד גנרל י.מ. צ'יסטיאקוב. ב-19 בנובמבר תקפה הארמייה ה-21, ביחד עם ארמיית הטנקים ה-5 את עמדות הארמייה הרומנית ה-3. תוך זמן קצר הצליחה הארמייה להבקיע את החזית הרומנית, והכוחות הניידים שסופחו עליה (קורפוס טנקים וקורפוס פרשים) התקדמו במהירות אל העורף הגרמני. עד ה-23 בחודש הושלם כיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד, וחלק גדול מיחידות הארמייה הרומנית ה-3 כותרו והושמדו. הארמייה ה-21 השתתפה בהקמת טבעת הכיתור הסובייטית סביב "כיס סטלינגרד", ולאחר מספר נסיונות כושלים לחסל את הכיס הגרמני בחודש דצמבר, היא השתתפה בינואר 1943 במבצע לחיסול כוחות הציר המכותרים, תחת פיקוד חזית הדון.

לאחר מנוחה והתאוששות הועברה הארמייה ה-21 באמצע מרץ 1943 לאזור קורסק. התקפת הנגד המוצלחת שביצעה קבוצת ארמיות דרום הגרמנית באזור חרקוב איימה לכבוש מחדש גם את קורסק, אך הארמייה ה-21 הצליחה לבלום את ההתקדמות הגרמנית מצפון לבלגורוד ולייצב את החזית באזור בליטת קורסק. בעקבות הצטיינותה בקרבות קיבלה הארמייה בראשית מאי את תואר ה"משמר", ושמה שונה לארמיית המשמר ה-6. בשמה החדש מילאה הארמייה תפקיד מרכזי בבלימת המתקפה הגרמנית על האגף הדרומי של מבלט קורסק בראשית יולי 1943.