הארצות הקטלאניות
הארצות הקטלאניות (בקטלאנית: Països Catalans או PPCC) הוא הכינוי הרווח לאזורים בהם מדוברת השפה הקטלאנית. למושג אין גבולות מדיניים ברורים, והוא עשוי להתייחס רק לאזורים בהם הקטלאנית מדוברת בפועל על ידי כל האוכלוסייה או רובה, או לכל מקום בו לשפה יש מעמד רשמי כלשהו. אף שלכאורה מדובר במושג תרבותי-לשוני גרידא, נודעת לו קונוטציה פוליטית עמוקה. המונח נקשר לעתים מזומנות לנטיות בדלניות של התומכים בפרישת קטלוניה מספרד או בהרחבת היקף האוטונומיה ממנו היא נהנית, ולעתים גם לשאיפות רחבות אף יותר של איחוד הארצות הקטלאניות על בסיס שפתם המשותפת.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיחום גאוגרפי
בהגדרה הצרה ביותר, מתייחס המושג לאזורים בהם מדוברת השפה הקטלאנית בפועל, ואלה הם:
- בספרד:
- הקהילה האוטונומית של קטלוניה, למעט ואל ד'אראן בו מדוברת אוקסיטנית - לשפה מעמד רשמי לצד ספרדית ואוקסיטנית.
- "הרצועה המערבית" (La Franja de Ponent) של הקהילה האוטונומית אראגון - ללא מעמד רשמי.
- הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים - מעמד רשמי לצד ספרדית.
- הקהילה האוטונומית של ולנסיה שם מכונה השפה ולנסית, וזאת למעט בחלקה המערבי של הקהילה - מעמד רשמי לצד ספרדית.
- אזור אל קרשה בקהילה האוטונומית של מורסיה - ללא מעמד רשמי.
- באנדורה - קטלאנית היא השפה הרשמית היחידה.
- באיטליה:
- בצרפת:
[עריכה] שיתוף פעולה
מספר ארגונים כגון מכון רמון ליול ומכון ז'ואן ליואיס ויוס עוסקים בקשרים בין המוסדות האקדמאים בשפה הקטלאנית, כמו גם ארגונים רשמיים, ובראשם ממשלת קטלוניה, מעודדים את שיתוף הפעולה התרבותי בין הארצות הקטלאניות.
