בדואים בישראל

נער בדואי בנגב

הבדואים בישראל מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הבדואים בנגב (כ-200,000 נפש בשנת 2011), בהם יש נוודים למחצה ותושבי עיירות וכפרים לא מוכרים, והבדואים בצפון הארץ, המתגוררים בכפרים ובעיירות רובם ככולם (כ-60,000 נפש בשנת 2004). בנוסף לשתי קבוצות אלה, מתגוררים מעט בדואים במקומות נוספים ברחבי הארץ, ובין היתר ניתן למצוא ריכוזים של בדואים בחלק מהערים המעורבות (לוד, רמלה וחיפה). בסך הכל מהווים הבדואים כ-3.5% מאוכלוסיית ישראל.‏

רקע היסטורי

אישה בדואית בירושלים, ראשית המאה ה-20

הבדואים הם שבטים שמיים אשר מקורם בערב הסעודית, ממנה החלו להתפשט צפונה כדי למצוא שטחי מרעה ואזורי מחיה.

הבדואים מתחלקים לשני פלגים לפי מסורתם: האחד מתייחס לבני יקטן, נינו של ארפכשד בן שם: והשני מתייחס לישמעאל בן אברהם והגר. הראשון קדום יותר ומתיימר להיות האציל מבין שניהם, בגלל קרבתו לשם. כבר במאה השנייה לפני הספירה מגיעים הבדואים בנדודיהם לחצי האי סיני. לאזורי הנגב, לעבר הירדן המזרחי ולמדבר הסורי. חדירת הנודדים מחצי האי ערב נמשכה במשך כל תקופת השלטון הרומי. בתקופה הביזנטית לבשה החדירה צורה של גלי התקפה שהוו את שיא ההתפשטות בתקופה העתיקה. פלישות רבות נוספות בוצעו ברגעי חולשה של שלטון עקב סכסוכים פנימיים ומלחמות בינלאומיות. הסיבה העיקרית שבעטיה נדחפו שבטי הבדואים אל תחומי מושב אלה היו תנאי המדבר הקשים בשנות הבצורת השדופות. במרכז חדירות אלה עמדה המטרה להתבסס בטריטוריה חדשה - בדרומה של ארץ ישראל ולהגיע לסוריה המרכזית ולחלקו הדרומי של הפרת. נדודיהם ופלישתם של הבדואים הביאו לפעמים לכך שהיישובים הקיימים נדחקו ונהרסו.

במרחבי המדבריות אליהם חדרו הבדואים, במדבר הסורי ובמדבר העבר ירדני הייתה יכולת קיום של היישוב ללא הפרעות. לעומת זאת בנגב עד לעת החדשה הסתמנה שיטת הפלישה כהסתננות תחילה עד לגבול יישוב. במקומות בהם היישוב היה דליל ולא מוגן ניסו הבדואים לדחוק אותו בכוח, ובמקומות בהם היו מספר יישובים מבוססים ומוגנים היטב הסתפקו בקביעת גבולם לידם.

הבדואים בנגב

מרוץ גמלים בדואי מסורתי שנערך בפסטיבל בדואי בצפון הנגב, סמוך לערד. 2005

הפגנת בדואים הדורשים לשוב ולהכיר בכפר אל-ערקיב ממנו נעקרו בתחילת שנות ה-50. תל אביב, 2010.

נכון לסוף 2011, באזור הנגב חיים כ-200,000 בדואים, כמחציתם תושבי העיר רהט ועיירות הקבע - כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום, תל שבע, חורה ולקיה והשאר הם תושבי כפרים לא מוכרים. דוגמאות לכך הן השבטים אפיניש, קודייראת א-צאנע, ג'נאביב, אטרש, אבו עמרה, אעצם, אבו רוקייק, אבו ג'ווייעד, קוואעין, עוקבי, הוואשלה, נצאצרה והוזייל, שהוכרו על ידי מדינת ישראל כיישובים אך עדיין ללא מעמד מוניציפלי. חלק מכפרים אלו הוכרו עם הקמת המועצה האזורית אבו בסמה שבאה להתמודד עם בעיה זו.

עד קום המדינה קיימו הבדואים בנגב אורח חיים נוודי למחצה - מגורים קבועים וגידולים חקלאיים בעונת החורף ונדודים עם עדרי הצאן בעונת הקיץ.

נוכח היותם נוודים למחצה, מספרם המדויק של הבדואים בנגב ערב מלחמת העצמאות אינו ידוע ואולם ככל הנראה התגוררו בנגב כ-70,000 בדואים שנמנו על שבעה מטות (אחיואת, ג'באראת, חנאג'רה, סעידיין, עזאזמא, תיהא ותראבין) וכ-100 שבטים שונים.‏

במהלך מלחמת העצמאות רובם נדדו או ברחו, בעיקר לרצועת עזה, בין אם מפחד מן היהודים או מחשש שיגויסו לצבאות הערביים, כפי שדרש הועד הערבי העליון. בשנת 1951 נמנו בנגב 12,740 בדואים, רובם ממטה תיהא. באותה שנה, עם החלת הממשל הצבאי על כל ערביי ישראל, אולצו הבדואים בנגב לעבור לאזור הסייג - המשולש שבין דימונה, ערד ובאר שבע. חוק רכישת מקרקעין משנת 1953, שקבע כי מי שאדמתו אינה בחזקתו באפריל 1952 מאבד את זכותו עליה, גרם לאובדן זכויותיהם של הבדואים בקרקעותיהם שמחוץ לאזור הסייג, אליהן לא יכלו לחזור. במקביל, החל תהליך של פיתוח אדמות שהבדואים טענו כי הם שטחי מרעה לצאן ושטחי העיבוד החקלאי שבחזקתם לצורכי הקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע ושטחי אש ומחנות צבא. לעומת זאת בשנת 1954 זכו הבדואים בנגב לאזרחות ישראלית והונפקו להם תעודות זהות.

דיווח על גרוש בדואים, 1952

לאחר סיום הממשל הצבאי בשנת 1966, החלה המדינה בבנייה של עיירות קבע ובעידוד התושבים לעבור אליהן. במקביל, ניסו המדינה מצד אחד והבדואים מצד שני להביא לרישום הקרקע על שמם על ידי תביעות בעלות ותביעות-נגד. מצב זה נמשך עד לשנת 1974, אז החליטה המדינה לחתור להסכם פשרה עם הבדואים. ניסיונות הפשרה לא צלחו. במקביל נמשך גם המאבק המשפטי, למרות החלטה תקדימית של השופט חלימה, שקבע כי לבדואי, מעצם הגדרתו, לא יכולה להיות זיקה לאדמה.

בשנת 2003 הכריז ראש הממשלה, אריאל שרון, על תוכנית שמטרתה - פתרון בעיית הכפרים הלא המוכרים. תוכנית זו כוללת מצד אחד הכרה בשבעה יישובים בדואים חדשים (קסר אל-סיר, אם תנאן, דריג'את, מכחול (מרעית), ואדי גוין, אום בטין, ביר הדאג' ותראבין, שיכללו במועצה אזורית אבו בסמה, ומצד שני - הגברת האכיפה בסוגיית הבנייה הבלתי חוקית ופלישה לקרקעות.

ב-11 בדצמבר 2008 הגישה "הועדה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב" בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג סדרת המלצות להסדרת תביעות הבעלות על הקרקע של הבדואים בנגב וסוגיית ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים. ממשלת ישראל הכריזה על אימוץ ההמלצות. בשנת 2007 הוקמה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב אשר אמורה לטפל בענייני קרקעות הבדואים בנגב ולקדם את האוכלוסיה.

מצב סוציו-אקונומי

בתים בעיר הבדואית רהט

פרנסתם של הבדואים בעבר התבססה על חקלאות - רעיית צאן משולבת בגידולי שדה, בעיקר שעורה ודורה. מספר תהליכים מקבילים גרמו לירידת ההכנסות מחקלאות:

• ירידה כלל עולמית בהכנסות מחקלאות - שיטות ייצור חדשות הגדילו את הייצור העולמי במידה ניכרת וגרמו לעודפי היצע, שבתורם גרמו לירידת מחירי התוצרים החקלאיים. כתוצאה מכך הצטמצמו הכנסותיהם של אוכלוסיות שהמשיכו לעסוק בחקלאות בשיטות לא-ממוכנות.
• עיור כפוי - העברתם של הבדואים לעיירות הקבע על ידי המדינה מנעה מהם לעסוק בחקלאות.
• הפקעת אדמות - רעיית צאן, העיסוק ומקור הפרנסה המרכזי של הבדואים, דורשת שטחי מרעה גדולים. הפקעת האדמות שתוארה לעיל לא איפשרה להם להמשיך בעיסוק זה בצורה אינטנסיבית.
• בשנים האחרונות, גידולי שדה הנמצאים על שטחים שהבעלות עליהם נתונה במחלוקת בין הבדואים למדינה מרוססים מהאוויר בקוטלי עשבים.

כל אלה הביאו את הבדואים לחיפוש מקורות פרנסה נוספים על החקלאות, אך מיקומם בפריפריה של מדינת ישראל והעדר תשתיות לתעשייה בעיירות הבדואיות לא איפשרו להם לפתח מקורות חליפיים.

כתוצאה מהמצב שתואר לעיל, אוכלוסיית הבדואים בנגב היא האוכלוסייה הממוקמת במקום האחרון במדרג הסוציו-אקונומי בישראל. לפי נתוני הלמ"ס - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבע עיירות הקבע הבדואיות ממוקמות בשמונת המקומות האחרונים בדירוג הסוציו אקונומי. גם בשיעור מקבלי הבטחת הכנסה ובשיעור הבעלות על רכב פרטי מיקומן של העיירות נמוך מאוד. מידע על הכפרים הלא מוכרים לא נאסף על ידי הלמ"ס, אך משערים שהמצב שם אף יותר גרוע.

מאז שנות ה-90 מנהלים ארגוני זכויות אדם שונים בישראל, ובמיוחד האגודה לזכויות האזרח, עדאלה ורופאים לזכויות אדם מאבק ציבורי ומשפטי לשיפור השירותים הממשלתיים הניתנים ביישובים המוכרים והלא מוכרים כאחד. בעקבות עתירות שונות שהוגשו לבג"ץ הוקמו לראשונה בתי-ספר תיכון בחלק מהיישובים, בתי-הספר ביישובים הלא מוכרים חוברו לראשונה לחשמל, הוקמו מרפאות ושופרו שירותים ממשלתיים נוספים. יחד עם זאת, עד לשנת 2007, רמת השירותים הממשלתיים והמוניציפליים ביישובי הבדואים היא נמוכה מאד.

בנייר רקע שהוכן במועצה לביטחון לאומי בשנת 2005 הוערך שיעור הריבוי הטבעי של הבדואים בנגב בכ-5.5% לשנה, שמשמעו הכפלת האוכלוסייה כל שלוש-עשרה שנה בערך.‏‏.

למרות החוק האוסר על פוליגמיה, תופעת ריבוי הנשים נשארה, וזוכה לברכתם של כהני דת המקיימים טקסי נישואין גם לגברים נשואים, אם כי נישואים אלו לא נרשמים במרשם האוכלוסין. כתוצאה מכך נוצר מצב בו, על פי הנתונים הרשמיים, יש, נכון לנתוני סוף 2008, 5,800 נשים הרשומות כרווקות אולם הן אמהות לילדים (חלקן אמהות למספר רב של ילדים).‏

הבדואים בצפון הארץ

הכפר הבדואי ערב אל נעים בגליל התחתון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נכון לשנת 2004, מתגוררים כ-60,000 בדואים בצפון ובמרכז מדינת ישראל,‏ ובעיקר בגליל ובעמק יזרעאל. מקורם של הבדואים בצפון הארץ הוא במדבר הסורי. לקראת תום המנדט הבריטי בארץ ישראל ובמהלך מלחמת העצמאות סייעו בדואים רבים לצה"ל מתוך אמונה שהשלטון הישראלי החדש ייטיב עימם.

היישובים ושבטיהם

לחצו על כפתור "הצגה" הנמצא בשמאלה של התבנית.

יישובי הבדואים בצפון ושבטיהם

יישוב	שבטים
אבטין	עומרייה , אבו קמיר , קמיראת
אום אל-גנם	סעאידה
בועיינה-נוג'ידאת	נוג'ידאת
ביר אל-מכסור	חוג'ייראת
שפרעם	זייוד, כעביה, סואעד
בסמת טבעון	זבידאת, סעדיה
בענה	סואעד
דהרה	חוג'ייראת
דמיידה	חוג'ייראת
ואדי אל-חמאם	אלוהיב, ע'וארנה
זרזיר	מזאריב, אלהייב‏
חוסנייה	סואעד
סוואעד חמירה	סואעד
טובא-זנגרייה	אלהייב
כעביה	אבו סויד, אבו עיד, טואהרה, סלאמנה, ברק, כעביה, גוזלי, ועוד משפחות קטנות.
כמאנה	סואעד
מנשייה זבדה	זבידאת,סעאידה
מקמאן	חוג'ייראת
סלאמה (הגליל)	סואעד
ערב אל עראמשה
ערב אל נעים	אלנעיים
שיבלי	סבייח
ראס אל עין	סואעד
רומת אל-הייב	אלהייב
אום מתנאן	אלענאמי

השבטים לפי יישובים

שבט	יישובים
אלהייב	טובא-זנגרייה, רומת אל-הייב, זרזיר
אלוהיב	ואדי אל-חמאם
אלחלף	חילף
אלנעיים	ערב אל נעים
גואמיס	זרזיר
גריפאת	זרזיר
דלאיקה	בסמת טבעון
זייוד	שפרעם, אבטין
זבידאת	בסמת טבעון, מנשייה זבדה
חג'אג'רה	חג'אג'רה
חוג'ייראת	ביר אלמכסור, דמיידה, מקמאן, דהרה
חמדון	עילבון
טבאש	טבאש
כעבייה	כעבייה, שפרעם, עוספיא, מדינת ירדן
מואסי	אעבלין, שפרעם, דיר חנא
מזאריב	זרזיר
מריסאת	טמרה, אעבלין
נוג'ידאת	בועיינה-נוג'ידאת
סבייח	ערב אל שיבלי(ערב אלסבייח),כפר מצר
סואעד	בענה, סלאמה (הגליל), כמאנה, חוסנייה, ראס אל עין, סוואעד חמירה
סויטאת	טבאש
סעאידה	אום אל-גנם
סעדיה	בסמת טבעון
ע'וארנה	ואדי אל-חמאם
מואסי, אבו קמיר , קמיראת	אבטין
עיאדאת	זרזיר

הבדואים וצה"ל

אף שהבדואים אינם מחויבים בשירות בצה"ל, כבר משנות ה-50 שולבו בדואים כגששים ביחידת המיעוטים. כיום, מיעוט מתוכם בוחר לשרת בהתנדבות ביחידות השונות בצה"ל. לבדואים שתי יחידות ייחודיות: הגדס"ר הבדואי, "סיירי המדבר", שכולל כ-20% מכלל החיילים הבדואים ויחידת הגששים,‏ בה משרתים כ-40% מהחיילים הבדואים. בנוסף כ-7% מתגייסים למשמר הגבול.

הגיוס בקרב בני העדה שנוי במחלוקת. בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, תחושת האפליה של רבים במגזר והתחזקות התנועה האיסלאמית בקרב התושבים, נרשמה ירידה באחוז המתגייסים הבדואים. עם זאת מאז 2002 הסתמנה מגמת עלייה בשיעור המתגייסים, והתייצבה על כ-400-300 בשנה. בשנת 2004 שירתו בצה"ל כ-1000 בדואים, רבים מהם בשירות קבע.‏ כמו כן נרשם מקרה ראשון של גיוס בת בדואית אמירה אל הייב מהצפון, שהתגייסה למג"ב, וכן גיוס של בדואים בודדים לעתודה. לזכר הבדואים שנפלו בעת שירותם בצה"ל הוקמה אנדרטת הלוחם הבדואי.

לקריאה נוספת

בדואים במדבר יהודה, בסמוך לישוב קידר.

• פורת ח. , הבדווים בנגב, בין נוודות לעיור 1948-1973. מרכז הנגב לפיתוח אזורי, אוניברסיטת בן-גוריון, 2008
• אבשלום שמואלי, התנחלות הבדואים של מדבר יהודה, גומא (תל אביב), 1970.
• אבשלום שמואלי ויהודה גרדוס, (עורכים), ארץ הנגב, אדם ומדבר (בר צבי, ששון: "מאפיינים של חיי הבדואים בנגב טרם התנחלות"), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1979.
• יעקב חבקוק: עקבות בחול - גששים בדווים בשירות צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1998
• איריס אגמון, ‏שבטי הבדווים בעמק החולה ועמק בית-שאן בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה 45, ספטמבר 1987, עמ' 102-87
  • אבשלום יעקבי, ‏שבטי הבדווים בעמק בית-שאן בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה 56, יוני 1990, עמ' 183-182 (הערות)
  • איריס אגמון, ‏תשובה למגיב, קתדרה 56, יוני 1990, עמ' 184

קישורים חיצוניים

• המוזיאון לתרבות הבדואים במרכז ג'ו אלון
• מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח
• יוסף בן דוד, ‏"הבדווים בנגב 1900-1960", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יחסי הבדואים והיהודים בתקופה העות'מאנית (מאמר)
• מפת תפרושת הכפרים הערביים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב
• "גם בתוכנית המתאר החדשה, היישובים הלא מוכרים הבדואים לא על המפה (האגודה לזכויות האזרח)"
• דיון בכנסת בנושא גיוס בני המגזר לצה"ל
• "הסדרת התיישבות הבדווים בנגב", באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
• המורשת התרבותית של הבדווים בנגב
• לורי שטטמאור, קול קורא לנדוד, לנדוד: 48 שעות של אירוח בדואי, באתר ynet‏, 13 באוקטובר 2009
• שלמה פיוטרקובסקי, ‏ועדה מסדרת, באתר בשבע - ערוץ 7, גליון 439-ערב פסח ה'תשע"א - בנוגע לבניה הבלתי חוקית של הבדואיים בנגב.
• אהרן ליש, נחמיה לב-ציון, ‏דיון: מעמד האיסלם בקרב הבדווים של מדבר יהודה, קתדרה 20, עמ' 96-77
• סעיד כוזלי, ‏מדיניות הממסד הישראלי כלפי הבדווים: 1948-1966, באתר של אוניברסיטת חיפה, אפריל 2007 (דף הקטלוג של המאמר)