הבחירות לנשיאות ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצביעה מטקסס מסמנת את בחירותיה בטופס ההצבעה, ביום הבחירות של שנת 2008

הבחירות לנשיאות ארצות הברית מתקיימות אחת לארבע שנים, תמיד ביום שלישי שבין ה-2 ל-8 בנובמבר, ברציפות מאז שנת 1792. למעשה, באותו יום שלישי בחודש נובמבר מתקיימות בארצות הברית בחירות כלליות בכל שנה, ופעם בארבע שנים הבחירות הן גם לנשיאות. בשאר השנים הבחירות הן לסנאט (בכל שנה זוגית, לשליש מחברי הסנאט), לבית הנבחרים (בכל שנה זוגית), וכן לתפקידים של מושלי מדינות, בתי מחוקקים של המדינות, ותפקידים נוספים במדינות, טריטוריות וערים, לפי הצורך. בשנה שבה יש בחירות לנשיאות, מתמודדים במקביל זוגות של מתמודדים, האחד למשרת הנשיא והשני למשרה של סגנו. המצביעים בוחרים בזוג מתמודדים, שניהם מאותה המפלגה. למרות שבארצות הברית רשומות עשרות מפלגות, ובבחירות לנשיאות של 2012 מתמודדים מועמדים מעשרים מפלגות שונות ועוד עשרות עצמאיים – החל משנת 1853, כיהנו רק נשיאים שהשתייכו לאחת משתי המפלגות הראשיות: המפלגה הרפובליקנית (18 נשיאים מאז 1853), והמפלגה הדמוקרטית (13 נשיאים).

למעשה המצביעים אינם בוחרים את הנשיא ואת סגנו באופן ישיר, אלא בוחרים בנציגים הנקראים "אלקטורים", אשר מתכנסים בחודש דצמבר כדי לבחור את הנשיא ואת סגנו. בגלל שיטת הבחירות המיוחדת לארצות הברית, שתפורט להלן, בבחירות של 2012 יש רק לשישה זוגות מועמדים אפשרות, ולו תאורטית בלבד, לזכות בתפקידים. השיטה גם מאפשרת תוצאה של הבחירות, שהיא נדירה אך לא תאורטית (ואכן קרתה שלוש פעמים בהיסטוריה, ובפעם האחרונה בשנת 2000), כך שיכולים להיבחר באופן חוקי נשיא וסגן-נשיא שקיבלו פחות קולות של מצביעים, בכל ארצות הברית, מאשר קיבלו יריביהם.

שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת ייסוד ארצות הברית, רוב אזרחיה היו חקלאים בלתי משכילים, שלא הכירו את הליכי הבחירה והשלטון. על כן היו בין מנסחי החוקה של ארצות הברית שדרשו, שאת הנשיא יבחר הקונגרס, ואילו אחרים התעקשו על בחירה בידי האזרחים. הפשרה שהושגה הייתה, שהאזרחים יבחרו באלקטורים (בוחרים), שיתכנסו ויבחרו את הנשיא ואת סגנו, על פי רצון האזרחים. מאז ועד היום, חבר האלקטורים (Electoral College) מתכנס בכל מדינה ובוחר את הנשיא ואת סגנו.

בשנת 1792 קיבל הקונגרס חוק, הקובע שהבחירות לנשיאות תיערכנה בכל מדינה ביום שתבחר, אך לפחות 34 יום לפני מועד כינוס חבר האלקטורים בדצמבר, כדי שההודעה על תוצאות הבחירות לנשיאות תגיע בזמן לפני הכינוס. המדינות החליטו בדרך כלל על יום בתחילת נובמבר, מספיק זמן אחרי הקציר כדי לאפשר לחקלאים לאסוף את התבואה, אך גם מספיק זמן לפני בוא סערות החורף. בכינוס האלקטורים נבחרו גם בעלי תפקידים למשרות של מושלים, ראשי מחוזות ועוד. עם השתכללות אמצעי התקשורת, הרכבת והטלגרף, הגיעה ההודעה תוך מספר שעות, ולעתים השפיעה על הבחירה של בעלי התפקידים האחרים. על כן בשנת 1845 נקבע, שהבחירות לכל בעלי התפקידים תיערכנה באותו היום, הוא מועד הבחירות לנשיאות. היום בשבוע נקבע ליום שלישי, כדי להבטיח שאיש לא ייאלץ לנסוע לקלפיות ביום ראשון, הוא יום התפילה בכנסיות, אם לא ירצה בכך. ההגדרה "ביום שלישי שאחרי יום שני הראשון של חודש נובמבר", שתוצאתה היא יום שלישי שבין ה-2 ל-8 בנובמבר, נועדה להבטיח שיום הבחירות לא יחול ביום כל הקדושים הקתולי, שנחוג במערב באחד בנובמבר. בעולם המודרני, אין עוד צורך לקבוע את יום הבחירות לאמצע השבוע, ויש טענה שההפך הוא הנכון – העובדה שהבחירות נערכות באמצע שבוע עבודה מקטינה את שיעור ההשתתפות. למרות זאת, נשמרת המסורת הישנה.

במערכות הבחירות הראשונות שאחרי קבלת החוקה, המועמדים לנשיא ולסגנו לא חברו יחד לפני הבחירות. במקום זאת, נקבע שהנשיא יהיה המועמד שקיבל את מרב קולות האלקטורים, ולפחות את מחציתם; כסגנו יכהן המועמד שהגיע במקום השני. ייתכן שהכוונה שעמדה מאחורי השיטה, הייתה שבמקרים רבים לא יצליחו האלקטורים לבחור נשיא וסגן נשיא בהתאם לכללים, וכך ייקרא הקונגרס להכריע. בהתאם לפרשנות זאת, התכוונו מנסחי החוקה שהאלקטורים בסך הכל יסננו מספר קטן של מועמדים, שמהם יבחר הקונגרס את הנשיא ואת סגנו. אולם במקביל להופעת המפלגות הפוליטיות הראשונות, החלו להיווצר במערכות הבחירות הבאות מצבים שנחשבו בלתי רצויים. במערכת הבחירות של 1796 נבחרו נשיא וסגן נשיא משתי מפלגות שונות. בבחירות הבאות ב-1800 מינתה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית של אותו זמן שני מועמדים לתפקיד נשיא וסגנו: את תומאס ג'פרסון ואת ארון בר; למרבה המבוכה, בהצבעת האלקטורים נוצר שוויון בין השניים, ובהתאם לחוקה, נדרש בית הנבחרים להכריע. כאן ציפתה למועמדים הפתעה, כאשר המועמד השלישי, מטעם המפלגה הפדרליסטית, תמך במועמד השני, בר. הבית קיים 35 סיבובי הצבעה ללא הכרעה, עד שבסיבוב ה-36 התערב מנהיג המפלגה הפדרליסטית, אלכסנדר המילטון, לטובת ג'פרסון והכריע את ההתמודדות. אנקדוטה היסטורית היא, שסופו של המילטון היה מוות מידיו של בר בדו-קרב שהוסכם ביניהם, כתוצאה מסכסוך ארוך ביניהם.

הצבעת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים קיבלו את הזכות להצביע בבחירות כלשהן לראשונה בשנת 1869, בוויומינג, אז טריטוריה ולא חברה באיחוד. כאשר התקבלה וויומינג כמדינה, בשנת 1890, זכות הבחירה לנשים היה תנאי שלה להצטרפות. בשנת 1893, מדינת קולורדו הייתה המדינה הראשונה באיחוד שהעניקה לנשים זכות בחירה. הבחירות של 1920 היו הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית, בהן ניתנה זכות הבחירה לנשים בכל המדינות, אז 48 במספר.

למרות הזמן שחלף מאז, מעולם לא נבחרה אישה למשרת נשיאה או סגנית נשיאה בארצות הברית, אם כי היו מספר מועמדות לתפקיד סגנית הנשיא.

פרטי שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות מתקיימות במסגרת חמישים המדינות ומחוז קולומביה, וחלק מפרטי הנוהל משתנים ממדינה למדינה. על כן התהליך כולו מורכב למדי. תושבי הטריטוריות האמריקאיות, כמו: פוארטו ריקו, גואם, איי הבתולה של ארצות הברית, אינם רשאים להצביע בבחירות.

כל מדינה בוחרת אלקטורים, שיצביעו בשם האזרחים בעת כינוס חבר האלקטורים. כל מדינה רשאית לבחור את השיטה שבה ייבחרו האלקטורים. רשמית, לא קיים חוק פדרלי שמחייב אלקטור לבחור במועמד כזה או אחר, אולם בכמחצית מהמדינות יש חוקים המחייבים זאת; וגם במדינות שבהם אין חיוב כזה, כל אלקטור בוחר רק את המועמדים שלשמם הוא נבחר. יוצאי הדופן לכלל הזה הם נדירים, ומעולם לא גרמו לשינוי תוצאה של בחירות לנשיאות.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חבר האלקטורים

מספר האלקטורים נבחר בקפידה, כדי לשרת מספר מטרות. הכלל הנוהג היום, והקיים כבר 220 שנה (ב-2012), קובע שמספר האלקטורים של כל מדינה שווה למספר נציגיה בקונגרס. כלומר: שני אלקטורים כנגד שני הסנטורים שיש לכל מדינה; ועוד אלקטורים כמספר נציגיה בבית הנבחרים, שפרופורציוני לגודל האוכלוסייה בכל מדינה. למחוז קולומביה אין נציגים בסנאט, אך יש לה מספר אלקטורים כמו למדינה באותו הגודל – 3 אלקטורים. על פי כלל זה, מספר האלקטורים כיום (2012) הוא 538. הכלל הזה מבטיח מספר אלקטורים שהוא בערך מתכונתי לגודל האוכלוסייה, ובכך עונה על הדרישה לייצוג יחסי של האזרחים; אולם הוא גם מעניק משקל יתר למדינות הקטנות ביחס לגדולות באוכלוסייתן, בכוונה, כדי שכוחן לא יאבד באופן מעשי אל מול המדינות הגדולות.

ברוב הגדול של המדינות (48 מתוך 50), זוג המועמדים שזכה ברוב יחסי של קולות האזרחים זוכה בכל האלקטורים המוקצים לאותה מדינה, שיטה המכונה "טופס כללי" (General Ticket), או בעגה "המנצח גורף את כל הקופה" (Winner Takes it All). רק במדינות נברסקה ומיין שני אלקטורים ניתנים למנצח, והשאר (כמחצית מהאלקטורים במדינות אלה) מתחלקים באופן יחסי. השיטה הזאת נועדה להקטין את הסיכוי של תוצאה צמודה או אפילו תיקו בין שני זוגות מועמדים, ובכך למנוע את המצב הבלתי רצוי כיום, שהקונגרס נדרש להכריע (בימיה הראשונים של ארצות הברית, בחירה על ידי הקונגרס הייתה אפילו רצויה בעיני חלק מהמייסדים). אולם חסרונה של השיטה הוא, שייתכן מצב שבו מנצח זוג מועמדים שקיבל פחות קולות בספירה הכללית (ה-Popular Vote) מהזוג המפסיד. המצב הנדיר הזה אכן התרחש רק ארבע פעמים, בבחירות של 1824, 1876, 1888 וב-2000.

בעקבות הקושי לבחור נשיא, התקבל התיקון ה-12 לחוקה, שקובע כי האלקטורים יצביעו בנפרד לנשיא ולסגן הנשיא, כך שיהיה ברור מראש מי מהמועמדים מיועד לכל משרה.

אחרי הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שני שבין ה-13 ל-19 בחודש דצמבר מתכנס חבר האלקטורים, כל קבוצה במדינתה, כדי לבחור את הנשיא ואת סגנו. פתקי ההצבעה נשלחים במעטפות חתומות אל הקונגרס שבוושינגטון הבירה. בכינוס מיוחד ומשותף של שני הבתים, בית הנבחרים והסנאט, שנערך ב-6 בינואר, נפתחות המעטפות במעמד נשיא הסנאט, הוא סגן נשיא ארצות הברית המכהן, ויושב ראש בית הנבחרים. אם מועמד זוכה ברוב מוחלט של האלקטורים (כלומר לפחות מחצית האלקטורים ועוד אחד, מספר שעומד כיום על 270), הוא מוכרז כמנצח. במקרה שאין מועמד שקיבל את מספר האלקטורים המינימלי, אם בגלל שיש יותר משני מועמדים לתפקיד, ואם בגלל שוויון בין שני מועמדים, ההכרעה עוברת לקונגרס. בית הנבחרים בוחר את הנשיא מבין שלושת המועמדים המובילים, ואילו הסנאט בוחר את סגן הנשיא מבין שני המועמדים המובילים. בבחירת הנשיא בידי בית הנבחרים, המשקל המוענק לכל מדינה הוא קול אחד בלבד, ואילו בבחירת סגן הנשיא מצביעים כל הסנאטורים, בהם יש שני נציגים לכל מדינה. בכל ההיסטוריה של ארצות הברית, נדרש בית הנבחרים לבחור נשיא רק פעמיים, והסנאט נדרש לבחור את הסגן רק פעם אחת; כל המקרים קרו במאה ה-19.

בעקבות ההכרזה על המנצחים בבחירות, מתקיים טקס השבעתם ב-20 בינואר, ואז הם מתמנים לנשיא ולסגן נשיא באופן רשמי. כיום ניתן לדעת בוודאות את תוצאות הבחירות כבר מספר ימים אחרי יום הבחירות, מבלי לחכות לספירה הרשמית של קולות האלקטורים. זאת מכיוון שהצבעתו של אלקטור למועמד אחר מזה שלשמו הוא נבחר היא נדירה מאד, ונושאת סנקציות בכמחצית ממדינות האיחוד. על כן, מוכרזים המנצחים באופן לא רשמי באמצעי התקשורת כבר סמוך ליום ההצבעה. מאותו יום ועד יום ההשבעה, מכונה המועמד לנשיאות שניצח "הנשיא הנבחר," (President Elect), למעט במקרים שהמנצח הוא הנשיא המכהן, שנבחר לכהונה שנייה. על פי חוקת ארצות הברית, נשיא יכול להיבחר לשתי כהונות בלבד.

פרנקלין דלאנו רוזוולט היה היחיד מכל נשיאי ארצות הברית שנבחר למשרה הרמה ארבע פעמים ברציפות, דבר שהביא לתיקון ה-22 לחוקה; תיקון זה מגביל את כהונתו של אדם כנשיא ארצות הברית לשתי קדנציות, אלא אם השלים קודם לכן תקופת כהונה של נשיא שנפטר או התפטר, במשך פחות משנתיים.

מערכות הבחירות לנשיאות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שנה מנצח מועמדים בולטים
1 1789 ג'ורג' וושינגטון ג'ון אדמס
ג'ון ג'יי
רוברט הריסון
ג'ון ראטלדג'
2 1792 ג'ורג' וושינגטון ג'ון אדמס
ג'ורג' קלינטון
3 1796 ג'ון אדמס תומאס ג'פרסון
תומאס פינקני
ארון בר
סמואל אדמס
אוליבר אלזוורת'
ג'ורג' קלינטון
4 1800 תומאס ג'פרסון ג'ון אדמס
5 1804 תומאס ג'פרסון צ'ארלס פינקני
6 1808 ג'יימס מדיסון צ'ארלס פינקני
7 1812 ג'יימס מדיסון דוויט קלינטון
8 1816 ג'יימס מונרו רופוס קינג
9 1820 ג'יימס מונרו ריצ'רד סטוקסון
10 1824 ג'ון קווינסי אדמס אנדרו ג'קסון
11 1828 אנדרו ג'קסון ג'ון קווינסי אדמס
12 1832 אנדרו ג'קסון הנרי קליי
13 1836 מרטין ואן ביורן ויליאם הנרי הריסון
דניאל ובסטר
14 1840 ויליאם הנרי הריסון מרטין ואן ביורן
הנרי קליי
15 1844 ג'יימס פולק הנרי קליי
16 1848 זכארי טיילור מרטין ואן ביורן
17 1852 פרנקלין פירס ווינפילד סקוט
דניאל ובסטר
18 1856 ג'יימס ביוקנן ג'ון פרמונט
19 1860 אברהם לינקולן ג'ון ברקינרידג'
ג'ון בל
סטיבן דאגלס
20 1864 אברהם לינקולן ג'ורג' מקללן
21 1868 יוליסס סימפסון גרנט הורשיו סימור
22 1872 יוליסס סימפסון גרנט הוראס גרילי
תומאס הנדריקס
23 1876 רתרפורד הייז סמואל טילדן
24 1880 ג'יימס גרפילד ווינפילד האנקוק
ג'יימס וויבר
25 1884 גרובר קליבלנד ג'יימס בליין
ג'ון סיינט-ג'ון
בנג'מין באטלר
26 1888 בנג'מין הריסון גרובר קליבלנד
קלינטון פיסק
אלסון סטריטר
27 1892 גרובר קליבלנד בנג'מין הריסון
ג'יימס וויבר
ג'ון בידוול
28 1896 ויליאם מקינלי ויליאם ג'נינגס ברייאן
מספר שנה מנצח מועמדים בולטים
29 1900 ויליאם מקינלי ויליאם ג'נינגס ברייאן
ג'ון וולי
30 1904 תאודור רוזוולט אלטון פארקר
יוג'ין דבס
סילאס סוואלו
31 1908 ויליאם האוורד טאפט ויליאם ג'נינגס ברייאן
יוג'ין דבס
יוג'ין שאפין
32 1912 וודרו וילסון ויליאם האוורד טאפט
תיאודור רוזוולט
יוג'ין דבס
יוג'ין שאפין
33 1916 וודרו וילסון צ'ארלס אוונס יוז
אלן בנסון
ג'יימס הנלי
34 1920 וורן הרדינג ג'יימס קוקס
יוג'ין דבס
35 1924 קלווין קולידג' ג'ון דייויס
רוברט לה פולט
36 1928 הרברט הובר אל סמית'
37 1932 פרנקלין דלאנו רוזוולט הרברט הובר
נורמן תומאס
38 1936 פרנקלין דלאנו רוזוולט אלף לנדון
וויליאם למקה
39 1940 פרנקלין דלאנו רוזוולט וונדל ווילקי
40 1944 פרנקלין דלאנו רוזוולט תומאס דיואי
41 1948 הארי טרומן תומאס דיואי
סטרום ת'ורמונד
הנרי וואלאס
42 1952 דווייט אייזנהאואר עדלי סטיבנסון
43 1956 דווייט אייזנהאואר עדלי סטיבנסון
44 1960 ג'ון פיצג'רלד קנדי ריצ'רד ניקסון
הארי באיירד
45 1964 לינדון ג'ונסון בארי גולדווטר
46 1968 ריצ'רד ניקסון יוברט המפרי
ג'ורג' וולאס
47 1972 ריצ'רד ניקסון ג'ורג' מקגוורן
ג'ון שמיץ
ג'ון הוספרס
48 1976 ג'ימי קרטר ג'רלד פורד
49 1980 רונלד רייגן ג'ימי קרטר
ג'ון אנדרסון
אדוארד קלארק
50 1984 רונלד רייגן וולטר מונדייל
51 1988 ג'ורג' הרברט ווקר בוש מייקל דוקאקיס
52 1992 ביל קלינטון ג'ורג' הרברט ווקר בוש
רוס פרו
53 1996 ביל קלינטון בוב דול
רוס פרו
מספר שנה מנצח מועמדים בולטים
54 2000 ג'ורג' ווקר בוש אל גור
ראלף ניידר
55 2004 ג'ורג' ווקר בוש ג'ון קרי
56 2008 ברק אובמה ג'ון מקיין
57 2012 ברק אובמה מיט רומני

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: הבחירות לנשיאות ארצות הברית
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg