הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1840

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1840 ניסה הנשיא מרטין ואן ביורן להיבחר שוב למרות השפל הכלכלי ואף על פי שהמפלגה הוויגית כולה עמדה לצדו של ויליאם הריסון. באמצעות הסלוגן "טיפקאנו וטיילר גם", הוויגים ניצחו את ואן ביורן בקלות.

בחירות אלה ייחודיות משום שכל האלקטורים הצביעו למועמדים שהיו או יהיו נשיאים: הנשיא המכהן, מרטין ואן ביורן; הנשיא שנבחר, ויליאם הריסון; סגנו, ג'ון טיילר, שיחליף את הריסון בתפקיד במותו; וג'יימס פולק, שקיבל קול אחד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרטין ואן ביורן, נשיא ארצות הברית מניו יורק

ואן ביורן, הנשיא היוצא, הועמד לבחירה בבולטימור במאי 1840. המפלגה סירבה להעמיד לבחירה מחודשת את ריצ'רד ג'ונסון. בחבר האלקטורים ההצבעה הדמוקרטית לסגן הנשיא התחלקה בין ג'ונסון, ליטלטון טאזוול וג'יימס פולק.

מועמדים וויגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעם הראשונה בתולדותיה כינסה המפלגה הוויגית אסיפה לאומית כדי להכריז על המועמד שלהם לנשיאות. האסיפה נפתחה בהאריסברג שבפנסילבניה ב-4 בדצמבר 1839, כמעט שנה לפני הבחירות הכלליות. שלושת המועמדים המובילים היו ויליאם הריסון, גיבור מלחמה ומי שהפסיד לואן ביורן ב-1836; ווינפילד סקוט, עוד גנרל שהיה פעיל במלחמות כנגד הבריטים; והנרי קליי, דובר הסנאט לשעבר.

קליי הוביל בסיבוב הראשון, אבל בסיבובים הבאים הוא איבד תמיכה מכמה טעמים. קודם כל, באותה תקופה הוויגים הפסידו בבחירות לקונגרס. הריסון הצליח לבדל את עצמו מההפסדים, אבל קליי, מנהיג המפלגה, לא היה יכול לעשות זאת. לו הייתה האסיפה נערכת באביב, שם השפל הכלכלי עורר תמיכה בוויגים, קליי יכול היה להצליח יותר. שנית, החוקים קבעו שמי שיזכה ברוב הצירים במדינה מסוימת יקבל את כל הצירים מאותה המדינה. זה עבד נגד קליי כיוון שהוא כמעט זכה בכל הצירים הדרומיים, אך יריביו לקחו את הצירים הצפוניים הרבים יותר. לבסוף, כמה מדינות דרומיות שתמכו בקליי לא שלחו צירים לאסיפה. לכן הריסון ניצח בהצבעה.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
וויליאם הריסון 94 94 91 91 148 ג'ון טיילר 231
הנרי קליי 103 103 95 95 90 נעדרו 23
ווינפילד סקוט 57 57 68 68 16

מכיוון שהריסון היה מהצפון, הוויגים נזקקו למועמד דרומי שיאזן את המפלגה. הם גם חיפשו תומך של קליי כדי לאחד את המפלגה. אחרי שכמה תומכי קליי סירבו להם, מצאה האסיפה מועמד שתמך בקליי והיה מוכן לרוץ - הסנטור לשעבר ג'ון טיילר מוירג'יניה.

מועמדים אנטי-מייסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו של ואן ביורן, המפלגה האנטי-מייסונית המשיכה להתפורר, כשמנהיגיה עברו למפלגה הוויגית. מנהיגי המפלגה נפגשו בספטמבר 1837 והסכימו להקים מחדש את המפלגה. האסיפה הלאומית השלישית של המפלגה האנטי-מייסונית נערכה בפילדלפיה בנובמבר 1838. הצירים החליטו לתמוך בויליאם הריסון כמועמד לנשיאות ובדניאל וובסטר לסגנות הנשיאות.

המועמד לנשיאות כמות האלקטורים המועמד לסגנות הנשיאות כמות אלקטורים
וויליאם הריסון 119 דניאל וובסטר 119

הבחירות הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה על הבהלה של 1837

בתקופה זאת, של מיתון (שכונה "הבהלה של 1837"), ואן ביורן לא היה פופולארי, והריסון, בדומה לאנדרו ג'קסון ב-1832, הציג את עצמו כגיבור מלחמה וכאיש עממי. בניגוד לכך, הריסון הציג את ואן ביורן כסנוב עשיר שחי על חשבון העם. למרות שהריסון היה עשיר ומלומד, העם תפס אותו כנציג השכבות החלשות, והתמיכה בו הגיעה לכל חלקי המדינה.

הריסון נמנע מלדבר על נושאים חשובים מכיוון שהמפלגה הוויגית הייתה קואליציה רופפת עם מעט עניינים משותפים.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבספירת הקולות הכללית, הריסון הוביל רק ב-6 אחוזים, הניצחון האלקטורלי שלו היה סוחף, והוא ניצח בצפון, מערב ובדרום ארצות הברית.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ויליאם הריסון וויגית אוהיו 234 ג'ון טיילר וירג'יניה 234
מרטין ואן ביורן דמוקרטי ניו יורק 60 ריצ'רד ג'ונסון קנטקי 48
ליטלטון טאזוול וירג'יניה 11
ג'יימס פולק טנסי 1
ג'יימס בירני מפלגת החופש ניו יורק 0 תומאס ארל פנסילבניה 0

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריסון, שהיה הנשיא המבוגר ביותר באותה תקופה (68), והנשיא הכי מבוגר כיום חוץ מרונלד רייגן, מת חודש בלבד אחרי השבעתו. הבחירה של טיילר כסגן הנשיא הייתה אסון לוויגים: למרות שהוא היה תומך של קליי, הוא היה דמוקרט ותומך נלהב של זכויות המדינות, וככזה הוא חסם את התוכניות הפוליטיות של הוויגים.

בחירת האלקטורים לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה דרום קרולינה
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה כל שאר המדינות


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg