חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1848 היו מרוץ פתוח. הנשיא ג'יימס פולק, שהשיג את כל הישגיו הרבים בכהונה אחת וסבל מבריאות לקויה שתיקח את חייו תוך פחות מארבעה חודשים לאחר שעזב את המשרד, קיים את הבטחתו ולא ניסה להיבחר לכהונה שנייה.
הוויגים ריכזו בין השנים 1846–1847 את מאמציהם בגינוי המדיניות המלחמתית של פולק. אך הם נאלצו לשנות כיוון: בפברואר 1848, פולק הפתיע כשחתם על הסכם גואדלופה הידלגו שסיים את מלחמת ארצות הברית-מקסיקו ונתן לארצות הברית אדמות חדשות (כולל קליפורניה, נבאדה, יוטה וחלקים מאריזונה, ויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. הוויגים בסנאט הצביעו ואישרו את ההסכם. בקיץ, הוויגים בחרו כמועמד את גיבור המלחמה, זכארי טיילור. הוא הבטיח קץ למלחמות, אך לא גינה את המלחמה או את פולק, והוויגים נאלצו לסור למרותו. הם נאלצו להתעסק בהתרה או איסור של העבדות באדמות החדשות. בחירת טיילור הייתה כמעט מתוך יאוש – הוא לא התחייב למדיניות הוויגית אך היה פופולרי לאחר המלחמה. הדמוקרטים הצליחו לקבל קרדיט על הניצחון, השלום, השגשוג, ועל השגת אורגון ודרום-מזרח ארצות הברית. הם נראו כמנצחים הוודאיים עד שהוויגים בחרו בטיילור. הניצחון של טיילור עשה אותו אחד משני ויגים שנבחרו לנשיאות לפני שהמפלגה חדלה להתקיים בשנות ה-50 של המאה ה-19. הוויגי האחר שנבחר היה ויליאם הריסון, שגם הוא היה גנרל וגיבור מלחמה, אך מת חודש לאחר כניסתו לתפקיד.
מועמדים וויגים [עריכה]
שתי המפלגות הגדולות חיזרו אחרי הגנרל במלחמת ארצות הברית-מקסיקו, זכארי טיילור מלואיזיאנה, שמעולם לא השתתף בבחירות אך היה פופולרי בגלל הצלחותיו בשדה הקרב. טיילור הכריז שהוא ויגי וניצח בהצבעה בקלות, כשהוא זוכה ב-171 צירים ועוקף בכך את הנרי קליי, ווינפילד סקוט, דניאל ובסטר ואחרים. אחרי שוובסטר סירב להסתפק במועמדות לסגנות הנשיאות, מילארד פילמור נבחר כשותף של טיילור.
| המועמד לנשיאות |
סיבוב ראשון |
סיבוב שני |
סיבוב שלישי |
סיבוב רביעי |
| זכארי טיילור |
111 |
118 |
133 |
171 |
| הנרי קליי |
97 |
86 |
74 |
32 |
| ווינפילד סקוט |
43 |
49 |
54 |
63 |
| דניאל ובסטר |
22 |
22 |
17 |
14 |
| ג'ון מידלטאון קלייטון |
4 |
3 |
1 |
0 |
| ג'ון מקליין |
2 |
1 |
0 |
0 |
| המועמד לסגנות הנשיאות |
סיבוב ראשון |
סיבוב שני |
| מילארד פילמור |
115 |
173 |
| אבוט לורנס |
109 |
87 |
| אנדרו סטיוארט |
14 |
0 |
| תומאס מק'קינן |
13 |
0 |
| נעדרו |
23 |
6 |
מועמדים דמוקרטיים [עריכה]
הדמוקרטים הגיבו בכך שהעמידו לבחירה את לואיס קאס, שהיה מושל וסנאטור ממישיגן, וגם מזכיר המלחמה של ארצות הברית תחת אנדרו ג'קסון, ומ-1836-1842, גם שגריר בצרפת. הגנרל וויליאם באטלר נבחר להצטרף לקאס, והרוויח 169 צירים. המצע הדמוקרטי היה שקט בנוגע לעבדות, ומכיוון שקאס נחשב לתומך בעבדות, דמוקרטים מתנגדים לעבדות עזבו את בולטימור כדי ליצור את מפלגת הארץ החופשית.
| המועמד לנשיאות |
סיבוב ראשון |
סיבוב שני |
סיבוב שלישי |
סיבוב רביעי |
| לואיס קאס |
125 |
133 |
156 |
179 |
| לוי וודברי |
53 |
56 |
53 |
38 |
| ג'יימס ביוקנן |
55 |
54 |
39 |
33 |
| ג'ון קלהון |
9 |
0 |
0 |
0 |
| וויליאם ג'נקינס וורת' |
6 |
6 |
5 |
1 |
| ג'ורג' דאלאס |
3 |
3 |
0 |
0 |
| וויליאם באטלר |
0 |
0 |
0 |
4 |
| נעדרו |
39 |
38 |
37 |
35 |
| המועמד לסגנות הנשיאות |
סיבוב ראשון |
סיבוב שני (לפני החילופים) |
סיבוב שני (אחרי החילופים) |
| וויליאם באטלר |
114 |
169 |
290 |
| ג'ון קוויטמן |
74 |
62 |
0 |
| וויליאם רופוס קינג |
26 |
8 |
0 |
| ג'ון מייסון |
24 |
3 |
0 |
| ג'יימס מקיי |
13 |
11 |
0 |
| ג'פרסון דיוויס |
1 |
0 |
0 |
מפלגת הארץ החופשית [עריכה]
מפלגה שלישית, מפלגת הארץ החופשית, הוקמה בבחירות אלו כדי להתנגד להרחבת העבדות מערבה. המפלגה הובלה על ידי סלמון צ'ייס וג'ון הייל. הנשיא לשעבר מרטין ואן ביורן ניצח את הייל עם 154 צירים לעומת 129 כדי לזכות במועמדות, כשצ'ארלס פרנסיס אדמס, הבן והנכד של ג'ון קווינסי אדמס וג'ון אדמס בהתאמה, נבחר כמועמד לסגנות הנשיאות.
| המועמד לנשיאות |
כמות האלקטורים |
המועמד לסגנות הנשיאות |
כמות אלקטורים |
| מרטין ואן ביורן |
244 |
צ'ארלס פרנסיס אדמס |
467 |
| ג'ון הייל |
183 |
|
|
| ג'ושוע גידינג |
23 |
|
|
| צ'ארלס פרנסיס אדמס |
13 |
|
|
| אחרים |
4 |
|
|
בחירות כלליות [עריכה]
טיילור היה מאוד פופולרי בקרב הציבור האמריקני. הקריירה הצבאית המכובדת שלו קסמה למצביעים צפוניים, והעובדה שהיה בעל עבדים משכה מצביעים דרומיים. הדמוקרטים, לעומת זאת, דיברו על ההתנגדות רבת השנים שלהם לבנקים לאומיים, למכסי מגן, ולסבסוד רשויות מקומיות בידי הממשל הפדרלי. האנשים ממפלגת הארץ החופשית אמרו ששתי המפלגות הגדולות תומכות בעבדות, ושהעשירים שולטים בשתי המפלגות, ולכן מפלגת הארץ החופשית היא המפלגה היחידה שמתאימה לאדם הלבן הממוצע. הם ביססו את המצע שלהם על ההתנגדות של ואן ביורן לעבדות. הוויגים הדגישו את הקריירה הצבאית של טיילור. טיילור היה שקט רוב הזמן, והקמפיין היה רווי בהתקפות אישיות: הדמוקרטים קראו לטיילור וולגארי, לא מחונך, מריר ותעב בצע, והוויגים אמרו שקאס מושחת ולא כנה. הפיצול הדמוקרטי בנוגע לעבדות הרשתה לטיילור לשלוט בצפון-מזרח ארצות הברית.
קריקטורה של זכארי טיילור לאחר שזכה
מלבד דרום קרולינה, שהשאירה את בחירת האלקטורים שלה למועצה המחוקקת, הבחירות של שנת 1848 סימלו את הפעם הראשונה בה כל מדינה באיחוד הצביעה לנשיא ולסגן הנשיא באותו היום: ה7 בנובמבר 1848. טיילור ניצח את קאס, וקיבל 163 מתוך 290 האלקטורים. אך טיילור זכה בקושי ב47 אחוזים מהקולות בספירה הכללית, בגלל 10 האחוזים שקיבלה מפלגת הארץ החופשית.
| המועמד לנשיאות |
מפלגה |
מדינה |
כמות האלקטורים |
שותף |
מדינת השותף |
כמות האלקטורים של השותף |
| זכארי טיילור |
ויגית |
לואיזיאניה |
163 |
מילארד פילמור |
ניו יורק |
163 |
| לואיס קאס |
דמוקרטית |
מישיגן |
127 |
ויליאם באטלר |
קנטקי |
127 |
| מרטין ואן ביורן |
הארץ החופשית |
ניו יורק |
0 |
צ'ארלס פרנסיס אדמס |
מסצ'וסטס |
0 |
| גריט סמית |
החירות הלאומית |
ניו יורק |
0 |
צ'ארלס פוט |
מישיגן |
0 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות [עריכה]
| אופן בחירת האלקטורים |
המדינות שבהן התקיים |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה |
דרום קרולינה |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה |
כל שאר המדינות |
