הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1852

חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1852 היו דומות מאוד לבחירות של שנת 1844. כמו אז, הנשיא היוצא, מילארד פילמור, היה וויגי שמונה לנשיאות לאחר מות קודמו בתפקיד, זכארי טיילור, שהיה גנרל מלחמה נערץ. המפלגה הוויגית הוציאה את פילמור מהמירוץ לטובת הגנרל ווינפילד סקוט. הדמוקרטים יוצגו על ידי מועמד "סוס שחור" (מועמד אלמוני), פרנקלין פירס. הוויגים התרכזו שוב באלמוניותו של המועמד הדמוקרטי, אסטרטגיה שנכשלה שוב.

פירס ושותפו למירוץ, ויליאם רופוס קינג, זכו באחד הניצחונות הגדולים באותה תקופה, כשהם מביסים את סקוט ואת מועמדו לסגנות הנשיאות, וויליאם גראהם מצפון קרוליינה, עם 254 אלקטורים לעומת 42. אחרי הבחירות הללו, המפלגה הוויגית קרסה במהירות, והחברים בה לא הצליחו לבחור מועמד בבחירות הבאות. מעמד המפלגה הוויגית כמפלגת האופוזיציה הראשית לדמוקרטים נתפס בידי המפלגה הרפובליקנית שהוקמה שנים מעטות קודם לכן.

מועמדים

מועמדים וויגים

כרזת בחירות וויגית

• מילארד פילמור, נשיא ארצות הברית מניו יורק
• ווינפילד סקוט, גנרל מניו ג'רזי
• דניאל ובסטר, סנטור ממסצ'וסטס

האסיפה הלאומית הוויגית ב-1852 בבולטימור הייתה שסועה ביותר. תומכיו של הנשיא פילמור הצביעו על הצלחת פשרת 1850 ועל כישלון התנועה הדרומית שתמכה בפרישה מארצות הברית. הוויגים הצפוניים האמינו שהפשרה נותנת עדיפות לדרום ולכן תמכו בגיבור מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, הגנרל ווינפילד סקוט מניו ג'רזי. סקוט היה ידוע בתור אדם שהקפיד על המשמעת הצבאית, אך למרות שהוא היה מכובד בקרב הציבור, הציבור גם ראה אותו כסנוב. האסיפה נכנסה לתיקו כשרוב הצירים מניו אינגלנד תמכו בדניאל ובסטר. בסיבוב הראשון, פילמור קיבל את כל הצירים הדרומיים מלבד ארבעה, אך קיבל רק 18 צירים צפוניים. פילמור קיבל 133 קולות, לעומת 131 לסקוט ו-29 לובסטר. סקוט הצליח לזכות במועמדות בסיבוב ה-53 עם 159 קולות לעומת 112 לפילמור (עם 21 לובסטר), כשסקוט זוכה ב-142 צירים צפוניים לעומת 11 לפילמור (עם 21 לובסטר) ופילמור זוכה ב-101 צירים דרומיים לעומת 17 לסקוט.

וויליאם אלכסנדר גראהם נבחר כמועמד לסגנות הנשיאות. בחירות 1852 היו הבחירות האחרונות בהן השתתפה המפלגה הוויגית, כשלאחריהן היא התפרקה והמפלגה הרפובליקנית תפסה את מקומה, כמפלגה האופוזיציונרית העיקרית נגד המפלגה הדמוקרטית.

מועמדים דמוקרטיים

• פרנקלין פירס, סנאטור מניו המפשייר
• לואיס קאס, מזכיר המלחמה לשעבר, סנאטור ממישיגן, מועמד ב1848
• ג'יימס ביוקנן, מזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר וסנאטור מפנסילבניה
• וויליאם מרסי, מזכיר המלחמה לשעבר ומושל ניו יורק
• סטיבן דאגלס, סנאטור מאילינוי

כשהדמוקרטים התכנסו בבולטימור ב-1852, ארבעה מועמדים ראשיים רצו לזכות במועמדות- לואיס קאס ממישיגן, המועמד ב-1848, שקיבל את תמיכת הצפון, ג'יימס ביוקנן מפנסילבניה, שכוחו היה בדרום ובמדינתו, סטיבן דאגלס מאילינוי, מועמד של חסידי ההתרחבות, ווויליאם מרסי מניו יורק, שכוחו היה במדינתו. במהלך ההצבעה, כמה מועמדים מקומיים קיבלו גם כמה קולות.

קאס הוביל ב-19 הסיבובים הראשונים, כשביוקנן שני ואילו דאגלס ומרסי מחליפים בין המקומות השלישי והרביעי. ביוקנן התחיל להוביל בסיבוב ה-20, והצליח לשמור על כוחו בתשעת הסיבובים הבאים. דאגלס הצליח להשיג את ההובלה בסיבובים ה-30 וה-31. אז קאס חזר למקום הראשון עד לסיבוב ה-44. אז מרסי הוביל בארבעת הסיבובים הבאים. פרנקלין פירס מניו המפשייר, חבר קונגרס וסנאטור בעברו, לא נכנס למירוץ עד לסיבוב ה-35, כשהוחלט להכניס אותו בתור מועמד פשרה. הוא הצליח להשיג תמיכה ונבחר כמעט פה אחד בסיבוב ה-49.

כמנחת שלום לתומכי ביוקנן, תומכי פירס הרשו להם לבחור את המועמד לסגנות הנשיאות, כשהיה ידוע לכולם שוויליאם רופוס קינג מאלבמה יהיה מי שיבחר. בסיבוב השני, עם התנגדות מעטה, קינג זכה במועמדות לתפקיד. השחפת שקינג לקה בה מנעה ממנו לשחק תפקיד מרכזי במסע הבחירות, אך הוא השתדל לשכנע את המצביעים ממדינתו להצביע עבורו, כשהוא אומר שפירס הוא "צפוני עם עקרונות דרומיים".

המועמד לנשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני	סיבוב שלישי	סיבוב רביעי	סיבוב חמישי	סיבוב שישי	סיבוב שביעי	סיבוב שמיני	סיבוב תשיעי	סיבוב עשירי	סיבוב 11	סיבוב 12	סיבוב 13	סיבוב 14	סיבוב 15	סיבוב 16	סיבוב 17	סיבוב 18	סיבוב 19	סיבוב 20	סיבוב 21	סיבוב 22	סיבוב 23	סיבוב 24	סיבוב 25
פרנקלין פירס	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
לואיס קאס	116	118	119	115	114	114	113	113	112	111	101	98	98	99	99	99	99	96	89	81	60	43	37	33	34
ג'יימס ביוקנן	93	95	94	89	88	88	88	88	87	86	87	88	88	87	87	87	87	85	85	92	102	104	104	103	101
וויליאם מרסי	27	27	26	25	26	26	26	26	27	27	27	27	26	26	26	26	26	25	26	26	26	26	27	26	26
סטיבן דאגלס	20	23	21	33	34	34	34	34	39	40	50	51	51	51	51	51	50	56	63	64	64	77	78	80	79
אחרים	40	33	36	34	34	34	35	35	31	32	31	32	33	33	33	33	34	34	33	33	44	46	50	54	56

המועמד לנשיאות	סיבוב 26	סיבוב 27	סיבוב 28	סיבוב 29	סיבוב 30	סיבוב 31	סיבוב 32	סיבוב 33	סיבוב 34	סיבוב 35	סיבוב 36	סיבוב 37	סיבוב 38	סיבוב 39	סיבוב 40	סיבוב 41	סיבוב 42	סיבוב 43	סיבוב 44	סיבוב 45	סיבוב 46	סיבוב 47	סיבוב 48	סיבוב 49
פרנקלין פירס	0	0	0	0	0	0	0	0	0	15	30	29	29	29	29	29	29	29	29	29	44	49	55	282
לואיס קאס	33	32	28	27	33	65	93	123	130	131	122	120	107	106	107	107	101	101	101	96	78	75	72	2
ג'יימס ביוקנן	101	98	96	98	91	83	74	72	49	39	28	28	28	28	27	27	27	27	27	27	28	28	28	0
וויליאם מרסי	26	26	26	26	26	26	26	25	33	34	58	70	84	85	85	85	91	91	91	97	98	95	89	0
סטיבן דאגלס	80	85	88	91	92	92	80	60	53	52	43	34	33	33	33	33	33	33	33	32	32	33	33	2
אחרים	56	55	58	54	54	30	23	16	31	25	15	15	15	15	15	15	15	15	15	15	16	16	19	10

המועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני
וויליאם רופוס קינג	125	277
סולומון דאונס	30	0
ג'ון וולר	28	0
דיוויד אצ'יטסון	25	0
גדעון פילו	25	0
רוברט סטריינג'	23	0
וויליאם באטלר	13	0
תומאס רוסק	13	0
ג'פרסון דיוויס	2	11
האוול קוב	2	0
נעדרו	2	0

מפלגת הארץ החופשית

האסיפה הלאומית השנייה של מפלגת הארץ החופשית התכנסה בפיטסבורג, פנסילבניה. הסנאטור מניו המפשייר, ג'ון הייל, הצליח להשיג 192 צירים וזכה במועמדות. גורג' ג'וליאן מאינדיאנה נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מפלגת החופש

האסיפה הלאומית של מפלגת החופש התכנסה בבאפלו ניו יורק. מכיוון שהיו בה מעט צירים, הוחלט שהאסיפה רק תמליץ על מועמדים ואסיפה מאוחרת יותר תקבע את המועמדים. האסיפה המליצה על גריט סמית מניו יורק כנשיא ועל צ'ארלס דוקי מויסקונסין כסגן הנשיא. אסיפה שנייה התכנסה בסירקיוז, ניו יורק בספטמבר, אך לא היו בה מספיק צירים לבחירת מועמד. אסיפה שלישית התכנסה בסירקיוז והחליטה שוויליאם גודוול הוא המועמד לנשיאות וסמואל פייפר מוירג'יניה הוא המועמד לסגנות הנשיאות.

מפלגת האיחוד

מפלגת האיחוד נוצרה ב-1851 כחלופה למפלגה הוויגית. בבחירות אלו, מנהיגי המפלגה החליטו לחכות ולראות מי יהיו המועמדים של שתי המפלגות הגדולות. לאחר האסיפה הוויגית, הוחלט שדניאל ובסטר יהיה המועמד. המפלגה ערכה אסיפה בוושינגטון ב-7 באוגוסט 1852 והחליטה שובסטר הוא המועמד לנשיאות וצ'ארלס ג'נקינס מג'ורג'יה הוא המועמד לסגנות הנשיאות. צמד זה הצליח להשיג פופולאריות בדרום ובמסצ'וסטס.

מפלגת זכויות הדרום

מפלגת זכויות הדרום נוצרה כחלופה למפלגה הדמוקרטית וכינסה את האסיפה שלה במונטגומרי, אלבמה. באסיפה נכחו 62 צירים והם הצביעו פה אחד שג'ורג' טרופ יהיה המועמד לנשיאות, ומושל מיסיסיפי לשעבר, ג'ון קוויטמן, יהיה סגן הנשיא.

בחירות כלליות

קמפיין

המצע של הוויגים היה דומה לחלוטין למצע של הדמוקרטים, ולכן המאבק האמיתי בבחירות היה בין האישיות של שני המתמודדים. חוסר ההבדל בין המפלגות גרם לאחוז ההצבעה ליפול לרמה הנמוכה ביותר מאז 1836. עמדתו של סקוט נגד העבדות הרחיקה ממנו וויגים דרומיים אך המצע של הוויגים, שתמך בעבדות, הרחיק ממנו וויגים צפוניים. לאחר פשרת 1850, וויגים דרומיים רבים פרשו מהמפלגה ביחד עם מנהיגה המיתולוגי, הנרי קליי. לבסוף, מעמדו של סקוט כגיבור מלחמה הוקטן בגלל שפירס בעצמו היה גנרל בריגדה במלחמת ארצות הברית-מקסיקו.

שבוע לפני הבחירות, דניאל ובסטר מת וגרם למפלגת האיחוד לבטל את מועמדותם. אך עדיין היה אפשר להצביע לו במסצ'וסטס ובג'ורג'יה.

בסופו של דבר, פירס ניצח ניצחון גדול, כשסקוט ניצח רק בקנטקי, טנסי, מסצ'וסטס וורמונט. העובדה שובסטר המת הצליח להרוויח הרבה קולות בג'ורג'יה ובמסצ'וסטס הראתה כמה הציבור האמריקני לא היה מרוצה משני המועמדים הגדולים. כתוצאה מהתבוסה, ומהמתח בין תומכי העבדות למתנגדיה, המפלגה הוויגית הפסיקה להתקיים לאחר בחירות אלו. הוויגים הדרומיים הצטרפו למפלגה הדמוקרטית, והוויגים הצפוניים היו ממקימי המפלגה הרפובליקנית ב1854. כמה וויגים החליטו לתמוך בבחירות הבאות במפלגת "שאינם יודעים דבר".

תוצאות

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	שותפו	מדינת שותפו	כמות האלקטורים של שותפו
פרנקלין פירס	דמוקרטית	ניו המפשייר	254	ויליאם רופוס קינג	אלבמה	254
ווינפילד סקוט	וויגית	ניו ג'רזי	42	וויליאם גראהם	דרום קרוליינה	42
ג'ון הייל	הארץ החופשית	ניו המפשייר	0	ג'ורג' ג'וליאן	אינדיאנה	0
דניאל ובסטר	האיחוד	מסצ'וסטס	0	צ'ארלס ג'נקינס	ג'ורג'יה	0
ג'ורג' טרופ	זכויות הדרום	ג'ורג'יה	0	ג'ון קוויטמן	מיסיסיפי	0

בחירת האלקטורים לפי מדינות

אופן בחירת האלקטורים	המדינות שבהן התקיים
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה	דרום קרולינה
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה	כל שאר המדינות