הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1856

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1856 כללו קמפיין בחירות חריף במיוחד שהוביל לבחירתו של ג'יימס ביוקנן, השגריר בבריטניה. המועמד הרפובליקני ג'ון פרמונט, גינה את חוק קנזס נברסקה, את מתן הכוח לבעלי העבדים ואת הרחבת העבדות, בזמן שביוקנן הדמוקרטי הזהיר שהרפובליקנים הם קיצוניים שיובילו את האומה למלחמת אזרחים אם יזכו. הדמוקרטים הדגישו את גישת "ריבונות העם" (המדינות יחליטו בעצמן האם העבדות תהיה חוקית בהן) שנוצלה בחוק קנזס-נברסקה. הנשיא לשעבר מילארד פילמור ייצג מפלגה שלישית, המפלגה האמריקנית או "אלו שאינם יודעים דבר". אלו שאינם יודעים דבר, שהתעלמו מבעיית העבדות לטובת נייטיביזם, זכו בקצת יותר מחמישית הקולות.

הנשיא היוצא, פרנקלין פירס, הובס בניסיונו להיבחר כמועמד הדמוקרטי שוב (הסלוגן הרשמי של המפלגה היה "רק לא פירס"), והדמוקרטים בחרו בג'יימס ביוקנן מפנסילבניה. זאת בגלל שחוק קנזס-נברסקה חילק את הדמוקרטים. המפלגה הוויגית התפרקה בגלל ויכוח העבדות, והמפלגות הרפובליקנית והאמריקאית ניסו להחליף אותם. הרפובליקנים העמידו לבחירה את ג'ון פרמונט מקליפורניה על פני ויליאם סיוארד.

פרמונט קיבל קצת פחות מ-600 קולות במדינות עבדות, כולם מדלאוור וממרילנד. התוצאות בחבר האלקטורים אכן סימל שהרפובליקנים יכולים לזכות בבחירות הבאות בכך שיזכו בעוד שתי מדינות - כמו פנסילבניה ואילינוי.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הנשיאותיות ב-1856 התמודדו שלוש מפלגות, למרות שגם מפלגות אחרות היו פעילות. האסיפות מסודרות בסדר כרונולוגי.

מועמדים של המפלגה האמריקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מפלגת "שאינם יודעים דבר"

המפלגה האמריקנית נוצרה כמפלגה האמריקנית הנייטיביסטית על ידי מנהיגי תנועת "שאינם יודעים דבר". המפלגה ספגה את רוב הוויגים ב-1854, וב-1855 כבר ביססה את עצמה בתור חלופה לדמוקרטים. המפלגה הצליחה להשיג 51 חברים בבית הנבחרים בבחירות לקונגרס ב-1855. הם גם הצליחו למנות את נתנאל בנקס לדובר הבית.

האסיפה הלאומית של המפלגה האמריקנית התרחשה בין ה-22 בפברואר עד ל-25 בפברואר 1856 בפילדלפיה, פנסילבניה. ב-1855, מנהיגי המפלגה החליטו לא לנקוט עמדה בסוגיית העבדות, אך הצירים של המפלגה מאוהיו היו מתנגדים חריפים לעבדות. האסיפה סגרה את הסניף באוהיו ופתחה אותו שוב עם מנהיגים מתונים יותר. מילארד פילמור נבחר להיות המועמד לנשיאות, ואנדרו דונלסון למועמד לסגנות הנשיאות.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני מועמד לסגנות הנשיאות
מילארד פילמור 139 179 אנדרו דונלסון 181
ג'ורג' לאו 27 35 מתנגדים 18
גארט דיוויס 18 8 הנרי גארדינגר 12
קנט ריינר 14 2
ג'ון מקלין 13 1
רוברט סטוקסון 8 2
סם יוסטון 6 4
ג'ון בל 5 2
ארסטוס ברוקס 2 1
לואיס קאמפבל 1 0
ג'ון קלייטון 1 0

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות דמוקרטית

המפלגה הדמוקרטית נפגעה קשות מהפסדיה בבחירות לקונגרס. הסנאטור סטיבן דאגלס מאילינוי, שתמך בחוק קנזס נברסקה, נכנס למירוץ כדי להתמודד מול הנשיא פרנקלין פירס. הצירים מפנסילבניה המשיכו לתמוך ב"בן המועדף" שלהם, ג'יימס ביוקנן.

האסיפה הדמוקרטית התרחשה בסינסינטי אוהיו מה-2 ביוני עד ל-6 ביוני. הצירים היו חלוקים בנוגע לשאלת העבדות. בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית, איש שנבחר לנשיא לא הצליח להיבחר כמועמד. בסיבוב הראשון, ביוקנן זכה ב-135.5 קולות, לעומת 122.5 לפירס, 33 לדאגלס ו-5 ללואיס קאס. בכל סיבוב שעבר, דאגלס קיבל יותר צירים על חשבונו של פירס. בסיבוב ה-15, רוב הצירים של פירס עברו לדאגלס מתוך ניסיון לעצור את ביוקנן. זה היה מאוחר מדי, ובסיבוב ה-17 ביוקנן נבחר פה אחד. ג'ון ברקינרידג' מקנטקי נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי סיבוב עשירי סיבוב 11 סיבוב 12 סיבוב 13 סיבוב 14 סיבוב 15 סיבוב 16 סיבוב 17
ג'יימס ביוקנן 135.5 139 139.5 141.5 140 155 143.5 147.5 146 147.5 147.5 148 150 152.5 168.5 168 296
פרנקלין פירס 122.5 119.5 119 119 119.5 107.5 89 87 87 80.5 80 79 77.5 75 3.5 0 0
סטיבן דאגלס 33 31.5 32 30 31 28 58 56 56 62.5 63 63.5 63 63 118.5 122 0
לואיס קאס 5 6 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 7 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 4.5 6 0
המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
ג'ון ברקינרידג' 51 296
ג'ון קוויטמן 59 0
לין בויד 33 0
ג'יימס באיירד 31 0
אהרון בראון 29 0
בנג'מין באטלר 27 0
ג'יימס דובין 13 0
בנג'מין פיטצפטריק 11 0
תומאס ראסק 7 0
טראסטן פולק 5 0

מועמדים מהמפלגה האמריקאית הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקנים צפוניים שהתנגדו לעבדות החליטו ליצור מפלגה אחרי שפילמור נבחר למועמד. הם ערכו אסיפה בניו יורק סיטי ממש לפני האסיפה הרפובליקנית. מנהיגי המפלגה קיוו שיצליחו לשתף פעולה עם הרפובליקנים, כדי לנצח את ביוקנן. האסיפה התרחשה מה-12 ביוני עד ל-20 ביוני. הצירים לא התאחדו סביב מועמד משותף עד שהתברר להם שהרפובליקנים לא ישתפו איתם פעולה. נתנאל בנקס נבחר בסיבוב העשירי כשהוא גובר על ג'ון פרמונט וג'ון מקלין, אבל בנקס הודיע שאיננו מעוניין לרוץ לבחירות. הצירים בחרו בפרמונט פה אחד בסיבוב הבא. מנהל האסיפה, ויליאם ג'ונסטון , נבחר כמועמד לסגנות הנשיאות אך פרש מאוחר יותר.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי סיבוב עשירי סיבוב 11 המועמד לסגנות הנשיאות
נתנאל בנקס 43 48 46 47 46 45 51 50 50 53 0 ויליאם ג'ונסטון 59
ג'ון פרמונט 34 36 37 37 31 29 29 27 28 18 92 תומאס פורד 16
ג'ון מקלין 19 10 2 29 33 40 41 40 30 24 0 ג'ון פרמונט 12
רוברט סטוקטון 14 20 18 0 0 0 0 0 0 0 0 נעדרו 21
ויליאם ג'ונסטון 6 1 15 0 0 0 0 0 0 0 0
נעדרו 5 0 0 0 1 2 0 0 0 0 0

מועמדים מהמפלגה האמריקנית הצפונית הבדלנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של צירים מהמפלגה האמריקנית הצפונית פרשו מהאסיפה וערכו אסיפה משלהם בין ה-16 ביוני ל-17 ביוני. הם התנגדו לשיתוף פעולה עם הרפובליקנים. 19 צירים החליטו פה אחד לבחור ברוברט סטוקסטון כמועמד לנשיאות ובקנט' ריינור כמועמד לסגנות הנשיאות. המפלגה פרשה מהמירוץ לאחר מכן.

מועמדים מהמפלגה הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון פרמונט, סנאטור לשעבר מקליפורניה
  • ג'ון מקלין, סגן שופט בבית המשפט העליון מאוהיו

המפלגה הרפובליקנית נוצרה בתחילת 1854 כדי להתנגד לחוק קנזס נברסקה. במהלך הבחירות לקונגרס, הרפובליקנים הצליחו להכניס 13 נציגים לקונגרס וב-1855 שלושה מועמדים מהמפלגה זכו בתפקיד מושל.

האסיפה הלאומית הרפובליקנית התרחשה בפילדלפיה בין ה-17 ביוני ל-19 ביוני. המפלגה אישרה מצע שהתנגד לעבדות. ג'ון פרמונט ניצח את ג'ון מקלין ונבחר להיות המועמד לנשיאות בעוד שויליאם דייטון ניצח את אברהם לינקולן ונבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות.

המועמד לנשיאות סיבוב לא רשמי סיבוב רשמי המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב לא רשמי סיבוב רשמי
ג'ון פרמונט 359 520 ויליאם דייטון 253 523
ג'ון מקלין 190 37 אברהם לינקולן 110 20
צ'ארלס סאמנר 2 0 נתנאל בנקס 46 6
נתנאל בנקס 1 0 דיוויד וילמוט 43 0
ויליאם סאוורד 1 0 צ'ארלס סאמנר 35 3
נעדרו 14 9 ג'ייקוב קולאמר 15 2
ג'ון קינג 9 2
סמואל פומרוי 8 1
תומאס פורד 7 5
הנרי קרי 3 0
קאסיוס קליי 3 1
ג'ושוע גידינגס 2 0
ויטפילד ג'ונסון 2 1
אהרון פנינגטון 1 0
הנרי וילסון 1 0
נעדרו 29 3

מועמדים מהמפלגה הוויגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הוויגית ניסתה להתאושש מהפסדיה מאז 1852. חצי ממנהיגי הוויגים בדרום עברו למפלגה הדמוקרטית, ואילו בצפון הוויגים הפסיקו להיות כוח משמעותי. המפלגה נשארה חזקה בניו יורק ובפנסילבניה בכך שהצטרפה לתנועה נגד העבדות.

האסיפה הלאומית הוויגית החמישית (והאחרונה) התרחשה בבולטימור בין ה-17 בספטמבר ל-19 בספטמבר. היו שם 150 צירים מ-26 מדינות. למרות שמנהיגי המפלגה רצו לשמור אותה בחיים, הם החליטו לתמוך, כמו המפלגה האמריקנית, בפילמור ובדונלסון. 150 הוויגים הצביעו פה אחד בתמיכה במפלגה האמריקנית.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה אנטי דמוקרטית

אף אחד משלושת המועמדים נאם נאום בחירות. הרפובליקנים התנגדו להרחבת העבדות והשתמשו בסלוגן "חופש הדיבור, חופש העיתונות, ארץ חופשית, חופש האדם, פרמונט ולניצחון!". הרפובליקנים אמרו שהעבדות היא נגד הערכים הרפובליקניים. הדמוקרטים טענו שניצחון רפובליקני יביא למלחמת אזרחים.

המצע הרפובליקני התנגד לחוק קנזס נברסקה ותבע להחזיר את פשרת מיזורי. המצע התנגד לכך שהמדינות יחליטו בעצמן על העבדות. הרפובליקנים אמרו שממשל פירס עשה טעות בכך שאיפשר למדינות להחליט ובכך גרם למהומות במדינות בין כוחות שתמכו בעבדות לבין כוחות שהתנגדו לה.

המצע הדמוקרטי תמך בחוק קנזס נברסקה ותמך בזכויות המדינות. המפלגה תמכה בצירופה של קנזס כמדינת עבדות ותמכו בסיפוח קובה. הנושא המרכזי של המצע היה שהמדינות הדרומיות יפרשו אם הרפובליקנים ינצחו.

הקמפיין במדינות החופשיות היה שונה מהקמפיין במדינות העבדות. הצפון חווה קמפיין משולש, שבו פרמונט קיבל 45% לעומת 41% לביוקנן ו13% לפילמור. בצפון, פרמונט ניצח עם 114 אלקטורים מול 62. בדרום, פילמור וביוקנן היו המתמודדים היחידים, וביוקנן קיבל 56% לעומת 44% לפילמור. בחבר האלקטורים, ביוקנן קיבל 112 אלקטורים מול 8 לפילמור. בכל המדינה, ביוקנן קיבל 174 אלקטורים, רוב, ולכן נבחר. מבין מדינות העבדות, פרמונט קיבל קולות רק מדלאוור (310) ומרילנד (285).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ג'יימס ביוקנן דמוקרטית פנסילבניה 174 ג'ון ברקינרידג' קנטקי 174
ג'ון פרמונט רפובליקנית קליפורניה 114 ויליאם דייטון ניו ג'רזי 114
מילארד פילמור אמריקנית/וויגית ניו יורק 8 אנדרו דונלסון טנסי 8


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg