הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1860

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860 הכינו את הקרקע למלחמת האזרחים האמריקנית. האומה הייתה מחולקת בעשור הקודם לגבי זכויות המדינות ושאלת הרחבת העבדות לטריטוריות חדשות. ב-1860, הבעיה התפרצה במלוא העוצמה וחילקה את המפלגה הדמוקרטית בין חבריה הצפוניים והדרומיים, וכך אברהם לינקולן והמפלגה הרפובליקנית הצליחו להגיע אל הנשיאות בלי לזכות בקולות במדינות דרומיות.

קצת יותר מחודש לאחר ניצחונו של לינקולן, דרום קרוליינה ומדינות דרומיות אחרות הכריזו על פרישתן מארצות הברית, פעולה שהנשיא היוצא, ג'יימס ביוקנן, ולינקולן, הכריזו כבלתי חוקית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים האמריקנית פרצה בגלל מחלוקות לגבי העבדות, התרחבות ארצות הברית מערבה, זכויות המדינות, מכסי המגן ומשבר בכלכלה שנודע כ"בהלת 1857".

אחרי מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, בעיית העבדות בטריטוריות החדשות הובילה לפשרת 1850. הפשרה מנעה פיצול באופן זמני אך לא פתרה את שאלת העבדות.

בעקבות לחצים משני הצדדים, הממשלה חוקקה את חוק קנזס נברסקה שהכעיס צפוניים ודרומיים כאחד.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים דמוקרטים צפוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הדמוקרטית התפצלה בנוגע לשאלת העבדות. באסיפה בצ'ארלסטון באפריל 1860, 51 דמוקרטים דרומיים בהנהגתו של ויליאם ינסי עזבו את האסיפה בגלל מחלוקות לגבי מצע המפלגה. ינסי ומשלחת הצירים מאלבמה עזבו והצטרפו אליהם גם צירים מפלורידה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, דרום קרוליינה, טקסס, שלושה מארבעת הצירים של ארקנסו, ואחד משלושת הצירים של דלאוור.

6 מועמדים התמודדו: סטיבן דאגלס מאילינוי, ג'יימס גוטרי מקנטקי, רוברט האנטר מוירג'יניה, ג'וזף ליין מאורגון, דניאל דיקינסון מניו יורק ואנדרו ג'ונסון מטנסי. שלושה מועמדים אחרים, אייזיק תוסי מקונטיקט, ג'יימס פירס ממרילנד וג'פרסון דיוויס ממיסיסיפי (נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה העתידי), גם קיבלו קולות. דאגלס, שהיה מתון בסוגיית העבדות והציע את גישת "ריבונות העם" הוביל בסיבוב הראשון והיה צריך עוד 56.5 קולות. בסיבוב ה-57, דאגלס עדיין הוביל אבל היה במרחק של 50.5 קולות מהמינימום הדרוש. מתוך ייאוש, הצירים עצרו את האסיפה ב-3 במאי.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי סיבוב עשירי סיבוב 11 סיבוב 12 סיבוב 13 סיבוב 14 סיבוב 15 סיבוב 16 סיבוב 17 סיבוב 18 סיבוב 19 סיבוב 20 סיבוב 21 סיבוב 22 סיבוב 23 סיבוב 24 סיבוב 25 סיבוב 26 סיבוב 27 סיבוב 28 סיבוב 29
סטיבן דאגלס 145.5 147 148.5 149 149.5 149.5 150.5 150.5 150.5 150.5 150.5 150.5 149.5 150 150 150 150 150 150 150 150.5 150.5 152.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5
ג'יימס גוטרי 35.5 36.5 42 37.5 37.5 39.5 38.5 38.5 41 39.5 39.5 39.5 39.5 41 41.5 42 42 41.5 41.5 42 41.5 41.5 41.5 41.5 41.5 41.5 42.5 42 42
רוברט האנטר 42 41.5 36 41.5 41 41 41 40.5 39.5 39 38 38 28.5 26.5 26 26 26 26 26 26 26 26 25 25 35 25 25 25 25
ג'וזף ליין 6 6 6 6 6 7 6 6 6 5.5 6.5 6.5 20 20.5 20.5 20.5 20.5 20.5 20.5 20.5 20.5 20.5 19.5 19.5 9.5 9 8 8 7.5
דניאל דיקינסון 7 6.5 6.5 5 5 3 4 4.5 1 4 4 4 1 0.5 0.5 0.5 0.5 1 1 0.5 0.5 0.5 0.5 1.5 1.5 12 12 12.5 13
אנדרו ג'ונסון 12 12 12 12 12 12 11 11 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12 12
אייזיק תוסי 2.5 2.5 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
ג'פרסון דיוויס 1.5 1 1 1 1 0 1 1 1 1.5 1.5 1.5 1.5 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
ג'יימס פירס 1 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
המועמד לנשיאות סיבוב 30 סיבוב 31 סיבוב 32 סיבוב 33 סיבוב 34 סיבוב 35 סיבוב 36 סיבוב 37 סיבוב 38 סיבוב 39 סיבוב 40 סיבוב 41 סיבוב 42 סיבוב 43 סיבוב 44 סיבוב 45 סיבוב 46 סיבוב 47 סיבוב 48 סיבוב 49 סיבוב 50 סיבוב 51 סיבוב 52 סיבוב 53 סיבוב 54 סיבוב 55 סיבוב 56 סיבוב 57
סטיבן דאגלס 151.5 151.5 148.5 152.5 152.5 152.5 152 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5 151.5
ג'יימס גוטרי 45 47.5 47.5 47.5 47.5 47.5 48 64.5 66 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 66.5 61 66.5 66.5 66.5
רוברט האנטר 25 32.5 22.5 22.5 22.5 22 22 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 20.5 16 16 16
ג'וזף ליין 5.5 5.5 14.5 14.5 12.5 13 13 12.5 13 12.5 12.5 13 13 13 13 13 13 13 13 14 14 14 14 14 16 14 14 14
דניאל דיקינסון 13 3 3 3 5 4.5 4.5 5.5 5.5 5.5 5.5 5 5 5 5 5 5 5 5 4 4 4 4 4 2 4 4 4
אנדרו ג'ונסון 11 11 11 11 11 12 12 0.5 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
אייזיק תוסי 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
ג'פרסון דיוויס 1 1 1 1 1 0 1 0 0 0 0 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
ג'יימס פירס 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

הדמוקרטים התאספו שוב בבולטימור ב-18 ביוני. הפעם 110 צירים דרומיים פרשו מהאסיפה כשהאסיפה סירבה להרחיב את העבדות אל טריטוריות שאזרחיהן לא רצו בכך. אחרי שני סיבובים, הדמוקרטים שנותרו בחרו בסטיבן דאגלס כמועמד לנשיאות ובבנג'מין פיצפטריק כמועמד לסגנות הנשיאות, אך הוא סירב. המועמדות עברה להרשל ואספיאן ג'ונסון מג'ורג'יה.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
סטיבן דאגלס 173.5 181.5
ג'יימס גוטרי 9 5.5
ג'ון ברקינרידג' 5 7.5
הורטיו סימור 1 0
תומאס בוקוק 1 0
דניאל דיקינסון 0.5 0
הנרי וייז 0.5 0

מועמדים של מפלגת האיחוד החוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויגים לשעבר ואלו שאינם יודעים דבר שהרגישו שהם לא יכולים לתמוך באף אחת מהמפלגות הגדולות, בחרו בג'ון בל כמועמד לנשיאות. אדוארד אוורט נבחר כמועמד לסגנות הנשיאות באסיפה בבולטימור ב-9 במאי (שבוע לפני שלינקולן נבחר להיות המועמד הרפובליקני).

ג'ון בל היה וויגי לשעבר שהתנגד לחוק קנזס נברסקה. אוורט היה הנשיא של אוניברסיטת הארוורד ומזכיר המדינה בממשל פילמור. המפלגה הציעה פשרה כדי להציל את האיחוד, והסלוגן שלה היה "האיחוד כפי שהוא, החוקה כפי שהיא".

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
ג'ון בל 68.5 138
סם יוסטון 57 69
ג'ון קריטנדן 28 1
אדוארד אוורט 25 9.5
ויליאם גראהם 22 18
ג'ון מקלין 21 1
ויליאם ריבס 13 0
ג'ון בוטס 9.5 7
ויליאם שארקי 7 8.5
ויליאם ג'וגין 3 0

מועמדים של המפלגה הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם לינקולן, חבר קונגרס לשעבר מאילינוי
  • ויליאם סאוורד, סנאטור מניו יורק
  • סימון קאמרון,סנאטור מפנסילבניה
  • סלמון צ'ייס, סנאטור ומושל לשעבר מאוהיו
  • אדוארד בייטס, חבר קונגרס לשעבר ממיזורי

האסיפה הלאומית הרפובליקנית התכנסה באמצע מאי, לאחר שהדמוקרטים דחו את האסיפה שלהם. כשהדמוקרטים נמצאים באי סדר, הרפובליקנים הגיעו בביטחון אל האסיפה בשיקגו. ויליאם סאוורד מניו יורק נחשב למועמד המוביל, ואחריו אברהם לינקולן מאילינוי, סלמון צ'ייס מאוהיו ואדווארד בייטס ממיזורי.

מכיוון שהמפלגה רצתה לזכות לא רק בצפון אלא גם במערב, ומכיוון שלינקולן היה ידוע בכל המדינה כמועמד הכי מתון, הוא זכה במועמדות בסיבוב השלישי ב-18 במאי. האניבל המלין ממיין נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא, כשהוא מנצח את קסיוס קליי מקנטקי.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב שלישי "מתוקן"
אברהם לינקולן 102 181 231.5 349
ויליאם סאוורד 173.5 184.5 180 111.5
סימון קאמרון 50.5 2 0 0
סלמון צ'ייס 49 42.5 24.5 2
אדוארד בייטס 48 35 22 0
ויליאם דייטון 14 10 1 1
ג'ון מקלין 12 8 5 0.5
ג'ייקוב קולאמר 10 0 0 0
בנג'מין וויד 3 0 0 0
קסיוס קליי 0 2 1 1
ג'ון פרמונט 1 0 0 0
ג'ון ריד 1 0 0 0
צ'ארלס סאמנר 1 0 0 0
המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
האניבל המלין 194 367
קסיוס קליי 100.5 86
ג'ון היקמן 57 13
אנדרו רידר 51 0
נתנאל בנקס 38.5 0
הנרי דיוויס 8 0
סם יוסטון 6 0
ויליאם דייטון 3 0
ג'ון ריד 1 0

מצע המפלגה ציין בפירוש שהעבדות לא תורחב לאזורים נוספים, ובנוסף קבע שיש להגן על התעשייה עם מכסי מגן, לעזור למתיישבים במערב ותמך בהקמת מסילה טרנסקונטיננטלית. כל ההצעות הללו לא היו פופולאריות בדרום.

מועמדים דמוקרטים דרומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמוקרטים הדרומיים, שאותם הנהיג ינסי, התכנסו בריצ'מונד, וירג'יניה, וב-28 ביוני בחרו כמועמד לנשיאות בסגן הנשיא (והתומך בעבדות) ג'ון ברקינרידג', ובג'וזף ליין מאורגון כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
ג'ון ברקינרידג' 81
דניאל דיקינסון 24

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה שבה לינקולן מונע מדאגלס, בל וברקינרידג' מלהיכנס לבית הלבן

התחרות בצפון הייתה בין לינקולן ודאגלס, כשרק האחרון נאם נאומי בחירות והתראיין. בדרום, ג'ון ברקינרידג' וג'ון בל היו המתמודדים המרכזיים, אבל דאגלס היה גורם חשוב במספר ערים דרומיות, בעיקר בקרב הקהילה האירית.

סטיבן דאגלס היה המועמד הנשיאותי הראשון שסייר בכל הארץ ונאם נאומים. בדרום, שם דאגלס לא ציפה לנצח, הוא דיבר על שלמות האיחוד. המחלוקת לגבי פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד עזר לרפובליקנים לנצח במדינות הצפון בקלות רבה.

במהלך הבחירות, לינקולן לא נאם. הרפובליקנים בקושי ניסו לשכנע את מצביעי הדרום מלבד כמה ערים. בצפון, לעומת זאת, הרפובליקנים הפיצו תעמולה גדולה מאוד. הם פירסמו את המצע שלהם ואת סיפור החיים של לינקולן, ודיברו על כך שהוא המועמד הכי ישר.

הקמפיין של 1860 היה פחות חריף מזה של 1856, שם הרפובליקנים דיברו בחריפות נגד העבדות והדמוקרטים הזהירו מפני מלחמת אזרחים. ב-1860, כל עיתון דיבר על הרוב הרפובליקני בחבר האלקטורים בגלל ניצחונם המובטח במדינות הצפון.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות נערכו ב-6 בנובמבר. מבין 11 המדינות שיפרשו בעתיד מארצות הברית, לינקולן השיג קולות רק בוירג'יניה, שם זכה ב1.1% מהקולות. ב4 מדינות תומכות עבדות שלא פרשו מהאיחוד (מיזורי, קנטקי, מרילנד ודלאוור), הוא הגיע למקום הרביעי בכל מדינה מלבד דלאוור (שם הוא הגיע למקום השלישי). לינקולן זכה רק בשתי ערים במדינות אלו, שתיהן ממיזורי.

הפיצול במפלגה הדמוקרטית לא היה הגורם המכריע בבחירתו של לינקולן. לינקולן קיבל קצת פחות מ-40% מהקולות, אבל כמעט כל הקולות הגיעו ממדינות חופשיות, והוא זכה בכל מדינה חופשית מלבד ניו ג'רזי. הוא זכה במספיק קולות במדינות החופשיות כדי לנצח בחבר האלקטורים 169-134, אפילו אם כל שאר המצביעים היו מצביעים למועמד יחיד. בניו יורק, רוד איילנד וניו ג'רזי, הפיצול בין מתנגדיו של לינקולן עזר לו לזכות בשתי המדינות הראשונות וב-4 אלקטורים מניו ג'רזי. הפיצול הדמוקרטי אכן הצליח להעביר את הקולות בקליפורניה, אורגון, ו-4 אלקטורים מניו ג'רזי ללינקולן, מה שנתן לו 180 אלקטורים. בקליפורניה, אורגון ואילינוי לינקולן ניצח בהפרש של פחות מ-7%. בניו אינגלנד, לינקולן זכה בכל מדינה.

ברקינרידג', שהיה סגן הנשיא היוצא, והמועמד היחיד שתמך בפרישה מהאיחוד, זכה ב-11 מ-15 מדינות תומכות בעבדות, והגיע למקום השני עם 72 אלקטורים. הוא הצליח לזכות בדלאוור ומרילנד, וב-9 מדינות מתוך 11 שיצרו מאוחר יותר את הקונפדרצייה, כשהוא מפסיד בוירג'יניה וטנסי. ברקינרידג' לא הצליח במדינות החופשיות, וזכה במספר גדול של קולות רק בקליפורניה, אורגון ופנסילבניה.

בל זכה ב-3 מדינות תומכות בעבדות (וירג'יניה, קנטקי וטנסי) ובשאר המדינות שתמכו בעבדות הוא הגיע למקום השני. במדינות החופשיות, הוא קיבל מספר זעיר של קולות. לדאגלס הייתה התמיכה הרחבה ביותר- 5-15% מהקולות שלו הגיעו ממדינות עבדות, ואת רוב קולותיו הוא השיג במדינות החופשיות, שם הוא היה האופוזיציה הראשית ללינקולן. דאגלס סיים במקום השני בספירת הקולות הכללית, והשיג 29.5% מהקולות אך סיים אחרון בחבר האלקטורים, כשהוא זוכה רק במיזורי ובניו ג'רזי.

אחוז ההצבעה בבחירות אלו היה השני בגובהו (81.2%, שני רק ל-1876, אז היה אחוז ההצבעה 81.8%).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
אברהם לינקולן רפובליקנית אילינוי 180 האניבל המלין מיין 180
ג'ון ברקינרידג' דמוקרטית דרומית קנטקי 72 ג'וזף ליין אורגון 72
ג'ון בל איחוד חוקתי/וויגית טנסי 39 אדוארד אוורט מסצ'וסטס 39
סטיבן דאגלס דמוקרטית צפונית אילינוי 12 הרשל ג'ונסון ג'ורג'יה 12


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg