הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1864 נבחר אברהם לינקולן לכהונה נוספת כנשיא ארצות הברית. לינקולן רץ עם מפלגת "איחוד לאומי" (איחוד בין המפלגה הרפובליקנית לדמוקרטים מהצפון) מול גנרל בכיר לשעבר במלחמת האזרחים, המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן. מקללן היה "מועמד שלום" אבל לא האמין באופן אישי במצע המפלגה שלו.

הבחירות התרחשו במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ולכן מדינות הקונפדרצייה לא השתתפו בהן.

הרפובליקנים שהיו נאמנים ללינקולן, בניגוד לרפובליקנים שפרשו והחליטו לבחור בג'ון פרמונט, איחדו כוחות עם דמוקרטים שתמכו במלחמה ויצרו את מפלגת האיחוד הלאומי. המפלגה החדשה נוצרה כדי לייצג את הדמוקרטים שתמכו במלחמה.

בבחירות שנערכו ב-8 בנובמבר זכה לינקולן בהפרש של מעל 400,000 קולות בספירה הכללית וניצח בקלות בחבר האלקטורים. כמה מדינות איפשרו לאזרחיהן ששירתו בחזית להצביע, לראשונה בהיסטוריה האמריקנית. חיילי הצבא נתנו ללינקולן יותר מ-70% מקולותיהם.

אלו היו הבחירות הראשונות מאז היבחרו מחדש של אנדרו ג'קסון ב-1832 שנשיא יוצא זכה בכהונה נוספת. כהונתו השנייה של לינקולן הסתיימה רק 6 שבועות לאחר כניסתו לתפקיד עם הירצחו.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים ממפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר בחירות של מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

ככל שמלחמת האזרחים התקדמה, התחילו להתגלע חילוקי דעות במפלגה הרפובליקנית. הסנאטורים צ'ארלס סאמנר והנרי וילסון רצו שהמפלגה תעביר תיקונים לחוקה כדי לאסור עבדות ולהבטיח שוויון בפני החוק. החוקים לא נתמכו על ידי כל הרפובליקנים הצפוניים.

המנהיגים הדמוקרטים קיוו שהרפובליקנים הרדיקלים יעמידו מועמדים משלהם בבחירות. עיתון הניו יורק וורלד היה מעוניין מאוד בלגרום להפסד למפלגת האיחוד הלאומי וניסה לקדם את ג'ון פרמונט. העיתון קיווה שהאסיפה של מפלגת האיחוד הלאומי תתרחש רק בסוף שנת 1864 כדי שפרמונט יוכל להשיג מספיק צירים ולזכות במועמדות. תומכי פרמונט הקימו עיתון בשם "האומה החדשה" ובאחת מהמהדורות הראשונות, הכריזו שהאסיפה של מפלגת האיחוד הלאומי בטלה מבחינתם.

אסיפת הדמוקרטים הרדיקלים התכנסה באוהיו ב-29 במאי 1864. כמעט כל הצירים תמכו בפרמונט מלבד המשלחת מניו יורק, שהכילה דמוקרטים שתמכו במלחמה ותמכו ביוליסס סימפסון גרנט. העיתונות דיווחה על מספר משתנה של צירים: הניו יורק טיימס דיווח על 156 צירים אבל שאר העיתונים דיווחו על כ-350 צירים. הצירים הגיעו מ-15 מדינות וממחוז קולומביה. הם אימצו את השם "מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית".

תומך של גרנט מונה להיות מנהל האסיפה. המצע אושר ללא הרבה ויכוחים. האסיפה הצביעה לפרמונט בתור המועמד לנשיאות. פרמונט הסכים למועמדות ב-4 ביוני באמצעות מכתב. במכתב הוא כתב שהוא יפרוש אם מפלגת האיחוד הלאומי תעמיד לבחירה מישהו שאינו לינקולן. ג'ון קוקרן נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמדים של מפלגת האיחוד הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מפלגת האיחוד הלאומי. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

לפני הבחירות, הדמוקרטים שתמכו במלחמה הצטרפו לדמוקרטים ויצרו את מפלגת האיחוד הלאומי. כשעדיין לא היה ברור מי ינצח במלחמה, כמה מנהיגים פוליטיים התנגדו למועמדותו של לינקולן תחת הנימוק שאינו יכול לנצח. אבל לינקולן עדיין היה פופולארי בתוך המפלגה ונבחר להיות המועמד.

לינקולן, שלא היה שבע רצון מסגן הנשיא שלו, האניבל המלין, תמך במועמדותו של המושל הצבאי, אנדרו ג'ונסון מטנסי, דמוקרט שתמך במלחמה, לתפקיד סגן הנשיא. ג'ונסון התאים במיוחד לרוץ עם לינקולן בבחירות של 1864. הוא תמך באיחוד, הוא היה דרומי, והוא היה אחד מהדמוקרטים הבולטים שתמכו במלחמה. אנדרו ג'ונסון הצליח לנצח עוד 3 דמוקרטים שתמכו במלחמה - הסנאטור לשעבר מניו יורק דניאל דיקינסון, ג'וזף הולט שהיה חבר בקבינט של ג'יימס ביוקנן, והגנרל בן באטלר.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
אברהם לינקולן 494 516
יוליסס סימפסון גרנט 22 0
לא הצביעו 3 3
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
אנדרו ג'ונסון 200 492
האניבל המלין 150 9
דניאל דיקינסון 108 17
בנג'מין באטלר 28 0
לוול רוסו 21 0
סקיילר קולפקס 6 0
אמברוז בורנסייד 2 0
ג'וזף הולט 2 0
פרסטון קינג 1 0
דיוויד טוד 1 1

מועמדים של המפלגה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ורג' מקללן, גנרל מניו ג'רזי
  • תומאס סימור, חבר קונגרס לשעבר מקונטיקט
  • הורשיו סימור, מושל ניו יורק

המפלגה הדמוקרטית הייתה מפוצלת בין הדמוקרטים שתמכו במלחמה לבין הדמוקרטים שהתנגדו לה. העניין נהיה מסובך אפילו יותר בגלל הפלגים בין הדמוקרטים שהתנגדו למלחמה. היו דמוקרטי שלום מתונים שתמכו במלחמה, כמו הורשיו סימור, ותמכו במשא ומתן לשלום. אחרי קרב גטיסברג, כאשר היה ברור שהדרום כבר לא ינצח במלחמה, דמוקרטי השלום המתונים הציעו משא ומתן לשלום שיבטיח את ניצחון האיחוד. הם האמינו שזאת דרך הפעולה הטובה ביותר, כיוון שכך המלחמה תסתיים בלי נזק לדרום. דמוקרטי שלום רדיקלים כמו תומאס סימור אמרו שהמלחמה היא כישלון ושצריך לסיים אותה מיד בלי ניצחון לאיחוד.

ג'ורג' מקללן ומושל קונטיקט לשעבר תומאס סימור החליטו להתחרות על המועמדות. חבריו של הורשיו סימור לחצו עליו להתמודד, אך ביום לפני האסיפה, הורשיו סימור הכריז רשמית שלא יהיה מועמד.

מכיוון שהדמוקרטים היו במחלוקת לגבי מלחמה ושלום, הם חיפשו מועמד חזק שיוכל לאחד את המפלגה. הפשרה הייתה לבחור בגנרל תומך המלחמה ג'ורג' מקללן לנשיאות ובג'ורג' פנדלטון שהתנגד למלחמה לתפקיד סגן הנשיא. מקללן ניצח את תומאס סימור בהצבעה. לאחר מכן, האסיפה החליטה על מצע של שלום- מצע שמקללן דחה באופן אישי. מקללן תמך בהמשך המלחמה ובניצחון האיחוד, אך מצע המפלגה לא הסכים לכך.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' מקללן 174 202.5
תומאס סימור 38 23.5
הורשיו סימור 12 0
נעדרו 1.5 0
צ'ארלס אוקונור 0.5 0
מועמד לנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' פנדלטון 55.5 226
ג'יימס גוטרי 65.5 0
לזרוס פוול 32.5 0
ג'ורג' קאס 26 0
ג'ון קאטון 16 0
דניאל וורהיס 13 0
אוגוסטוס דודג' 9 0
ג'ון פלפס 8 0
נעדרו 0.5 0

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת תעמולה של מפלגת האיחוד הלאומי, שאומרת שאם מקללן יבחר, הכלכלה תקרוס והאיחוד יפסיד במלחמה.

הבחירות ב-1864 היו הפעם הראשונה מאז 1812 שבחירות נשיאותיות התרחשו בזמן מלחמה.

למשך רוב שנת 1864, לינקולן בעצמו האמין שיש לו מעט מאוד סיכוי להיבחר מחדש. כוחות הקונפדרצייה ניצחו בקרבות. בנוסף לכך, המלחמה המשיכה לגבות מחיר גבוה מאוד מהעם האמריקני. המלחמה הארוכה והעקובה מדם התחילה ליצור במוחו של הציבור את רעיון ה"שלום בכל מחיר", רעיון שדמוקרטי השלום תמכו בו. לכן מקללן היה המועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר לנצח. גם הקמפיין של פרמונט התחיל בצורה טובה.

אולם כמה אירועים גרמו לסיכוייו של לינקולן לזכות בבחירות לעלות. ראשית, הפיצול במפלגה הדמוקרטית גרם למפלגה לעשות פשרות בנוגע למצע שלה, ולכן מקללן לא יכל לעשות קמפיין באופן עקבי.

שנית, המצע הדמוקרטי השפיע על מועמדותו של פרמונט. פרמונט נחרד מהמצע ואמר שהמצע יגרום ל"איחוד עם עבדות". לאחר שלושה שבועות של דיונים עם קוקרן ושאר תומכיו, פרמונט הודיע על פרישתו מהמירוץ בספטמבר. פרמונט אמר שהניצחון במלחמה חשוב יותר מדי, ושלמרות שלפי דעתו לינקולן לא מספיק תקיף, יש צורך בתבוסה למקללן. גנרל קוקרן הסכים לכך. פרמונט גם נטש את מסע הבחירות שלו לאחר שהצליח להגיע לעסקה עם לינקולן שקבעה שלינקולן יפטר את שר הדואר, מונטגומרי בלייר הדרומי. לאחר פרישתו של פרמונט, סיכויו של מקללן לזכות ירדו.

לבסוף, כשויליאם שרמן הצעיד את כוחותיו לאטלנטה ויוליסס גרנט הצליח להגן על ריצ'מונד, נהיה ברור יותר ויותר שניצחון של האיחוד הוא בלתי נמנע וקרוב. לינקולן וג'ונסון רצו עם הסלוגן "לא מחליפים סוסים באמצע הזרם".

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק 25 מדינות השתתפו, כי 11 הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את הקונפדרצייה. שלוש מדינות חדשות השתתפו בפעם הראשונה: נבדה, וירג'יניה המערבית וקנזס. חלקים משוקמים של טנסי ולואיזיאנה בחרו אלקטורים אך הקונגרס לא ספר את הצבעותיהן. מקללן זכה רק ב-3 מדינות: קנטקי, דלאוור ומדינת מגוריו - ניו ג'רזי.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
אברהם לינקולן איחוד לאומי אילינוי 212 אנדרו ג'ונסון טנסי 212
ג'ורג' מקללן דמוקרטית ניו ג'רזי 21 ג'ורג' פנדלטון אוהיו 21


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg