הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1892

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1892 נערכו ב־8 בנובמבר 1892. הנשיא לשעבר גרובר קליבלנד ניסה להיבחר מחדש והתמודד מול הנשיא היוצא, בנג'מין הריסון שגם ניסה להיבחר מחדש. קליבלנד ניצח את הריסון, וכך נעשה האדם היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנבחר לשתי תקופות כהונה לא רצופות כנשיא. קליבלנד, שזכה במירב הקולות בשנת 1888, הפסיד בספירת הקולות האלקטורלית ולכן לא נבחר מחדש. בבחירות הללו הוא זכה גם במירב הקולות וגם ברוב האלקטורים.

הקמפיין התרכז במדיניות המוניטרית. המפלגה הפופוליסטית החדשה, שנוצרה בידי פועלים וחקלאים, גרפה יותר ממיליון קולות, אולם קליבלנד ניצח בקלות.

קליבלנד נהיה הדמוקרט הראשון שנבחר להיות מועמד מטעם מפלגתו שלוש פעמים ברציפות, הישג שרק פרנקלין דלאנו רוזוולט הגיע אליו ב־1940 ועקף אותו ב־1944. אף על פ שויליאם ג'נינגס ברייאן הועמד לבחירה בפעם השלישית ב־1908, הן לא היו רצופות, מכיוון ששתי המועמדויות האחרות שלו התרחשו ב־1896 ו־1900.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות רפובליקנית

אף על פי שכמה אנשים במפלגה ניסו למנוע מהריסון להיבחר שנית בכך שהתרכזו מאחורי ג'יימס בליין, רוב הצירים כבר התאחדו מאחורי הריסון בזמן הוועידה, שהתרחשה במיניאפוליס ביוני. הריסון נבחר כבר בסיבוב הראשון עם 535.17 קולות לעומת 182.83 לבליין ו־182 לוויליאם מקינלי, כששאר הצירים פיזרו את הצבעותיהם. כוחו של מקינלי, שעל הנייר היה אמור לקבל תמיכה רק בקרב המשלחת מאוהיו, הפתיע פרשנים פוליטיים. וייטלו ריד, עורך עיתון "New York Tribune" והשגריר בצרפת, נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

המצע הרפובליקני תמך במכסי מגן גבוהים, בדו מתכתיות (הצמדת הדולר לזהב ולכסף), בהקשחת חוקי ההגירה, בהקמת תעלה לכיוון מרכז אמריקה, והביע סימפתיה כלפי המאבק של האירים בבריטניה למען עצמאות, ותמיכה ביהודים הנרדפים ברוסיה הצארית.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
בנג'מין הריסון 535.17
ג'יימס בליין 182.83
ויליאם מקינלי 182
תומאס ריד 4
רוברט לינקולן 1
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
וייטלו ריד 906

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרובר קליבלנד, נשיא לשעבר מניו יורק
  • דיוויד היל, סנאטור מניו יורק
  • הוראס בויס, מושל איווה
  • ארתור גורמן, סנאטור ממרילנד
  • ג'ון פלמר, סנאטור מאילינוי
כרזת בחירות דמוקרטית

בסוף כהונתו של הריסון, רוב האמריקנים היו מוכנים לחזור אל מדיניותו הנוקשה של קליבלנד. כשהדמוקרטים התאספו בשיקגו ביוני, קליבלנד היה המועמד המוביל אך הוא היה צריך אופוזיציה חזקה. הוא התנגד למדיניות "כסף חופשי" ולכן הרוויח אויבים בקרב הדמוקרטים הדרומיים והמערביים. האופוזיציה החזקה ביותר באה מהמדינה שלו: המשלחת מניו יורק, שהייתה מלאה באנשי טמאני הול, הפגינו עוינות רבה כלפי קליבלנד.

בניצחון קטן בסיבוב הראשון, קליבלנד זכה ב־617.33 קולות, 10 קולות יותר מהמינימום הדרוש, לעומת 114 למושל דיוויד היל, מועמד הטמאני הול, 103 למושל הוראס בויס מאיווה, פופוליסט ורפובליקני לשעבר, כששאר הצירים פיזרו את הצבעותיהם. אף על פי שתומכי קליבלנד העדיפו את אייזיק גריי מאינדיאנה בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא, הם התפשרו על עדלי סטיבנסון מאילינוי. כתומך לשעבר של מפלגת גרינבק, ותומך ברעיונות הכסף החופשי כדי לגרום לאינפלציה שתקל על המצוקה הכלכלית במחוזות הכפריים, סטיבנסון איזן את קליבלנד, שהיה מועמד שתמך בכסף יציב ובתקן הזהב.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
גרובר קליבלנד 617.33
דיוויד היל 114
הוראס בויס 103
ארתור גורמן 36.5
עדלי סטיבנסון 16.67
ג'ון קרליסל 14
ויליאם מוריסון 3
ג'יימס קמפבל 2
רוברט פטיסון 1
ויליאם ראסל 1
ויליאם וויטני 1
נעדרו 0.5
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
עדלי סטיבנסון 402 652
אייזיק גריי 343 185
אלן מורס 86 62
ג'ון מיטשל 45 10
הנרי ווטרסון 26 0
ויליאם קוקרן 5 0
הוראס בויס 1 0
למברט טרי 1 0
נעדרו 1 1

מועמדים מהמפלגה הפופוליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'יימס וייבר, חבר קונגרס לשעבר מאיווה
  • ג'יימס קייל, סנאטור מדרום דקוטה
כרזת בחירות פופוליסטית

ב־1891, חברים מברית החקלאים נפגשו עם חברי איגודי עובדים וכוחות שתמכו ברפורמה בסינסינטי, והחליטו ליצור מפלגה חדשה. הם יצרו את מפלגת העם, שנהייתה ידועה בתור המפלגה הפופוליסטית, שנה מאוחר יותר בסנט לואיס.

באסיפה הלאומית הפופוליסטית הראשונה באומהה ביולי, ג'יימס וייבר נבחר להיות המועמד לנשיאות בסיבוב הראשון. ג'יימס פילד מוירג'יניה נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא. המצע הפופוליסטי קרא להלאמת תעשיות הטלגרף, הטלפון והרכבות, מטבעות כסף חופשיים, מס הכנסה פרוגרסיבי והקמת בנקים לחסכונות.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
ג'יימס וייבר 995
ג'יימס קייל 265
אחרים 3
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
ג'יימס פילד 733
בן טארל 554

מועמדים ממפלגת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון בידוול, חבר קונגרס לשעבר מקליפורניה
  • גדעון סטיוארט, יושב ראש סניף המפלגה מאוהיו
  • ויליאם דאמורסט, עורך מגזין מניו יורק
האסיפה של מפלגת האיסור

האסיפה הלאומית השישית של מפלגת האיסור התרחשה בסינסינטי. היו 972 צירים מכל המדינות מלבד לואיזיאנה ודרום קרולינה.

לפני שהאסיפה התרחשה, שני דברים קרו: ראשית, כמה חברי מפלגה הביעו רצון להתאחד עם הפופוליסטים. בזמן האסיפה היה ברור שהאיחוד לא יקרה.

שנית, מדינות דרומיות שלחו כמה צירים שחורים. מלונות סירבו להגיש ארוחות לצירים לבנים ושחורים באותו זמן ולפעמים סירבו לשרת שחורים.

האסיפה בחרה בג'ון בידוול מקליפורניה בסיבוב הראשון. ג'יימס קרנפיל נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא בסיבוב הראשון, עם 417 קולות לעומת 351 לג'ושוע מרלינג ממרילנד ו־45 לאחרים.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
ג'ון בידוול 590
גדעון סטיוארט 179
ויליאם דמורסט 139
קליי באסקום 3

מועמדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת העבודה הסוציאליסטית ניסתה להיבחר לבית הלבן בפעם הראשונה ובחרה בסימון ווינג בתור המועמד לנשיאות ובצ'ארלס מאטשט בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא מכסי המגן שלט במסע הבחירות. הריסון הגן על מיסוי מקינלי הפרוטקציוניסטי, שמקינלי חוקק במהלך כהונתו. קליבלנד, שהבטיח לבוחרים שהוא מתנגד לסחר חופשי מוחלט, המשיך לדרוש את הורדת המכס. ויליאם מקינלי ניהל קמפיין נרחב להריסון, והכין את הקרקע להיבחרו כעבור ארבע שנים.

הקמפיין קיבל תפנית קודרת כאשר באוקטובר, הגברת הראשונה, קרוליין הריסון, מתה. למרות בריאותה הירודה, היא ליוותה את בעלה לכל סיור רשמי. בסיור בקליפורניה באביב 1891, היא התקררה והתברר שהיא חולה בשחפת. היא מתה שבועיים לפני הבחירות, ולאחר מותה כל המועמדים הפסיקו את מסע הבחירות.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס וייבר הפופוליסט, שקרא לאמץ מדיניות של כסף חופשי ומדיניות מוניטרית אינפלציונית, זכה בתמיכה חזקה במיוחד במערב ונהיה המועמד היחיד שלא היה מבין המפלגות הגדולות, בין 1860 (מפלגת האיחוד החוקתי) ל־1912 (המפלגה הפרוגרסיבית) שזכה במירב הקולות במדינה מסוימת. הפופוליסטים השיגו 22 אלקטורים בבחירות אלו.

מועמדי מפלגת האיסור גרפו 270,879 קולות, או 2.2% מהקולות. זאת הייתה כמות הקולות הגדולה ביותר שמפלגת האיסור קיבלה.

הבחירות הללו, יחד עם אלו שלפניהן, היו הבחירות הראשונות שבהן הנשיא היוצא הוחלף פעמיים ברציפות. זה לא יקרה שוב עד ל־1980.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
גרובר קליבלנד דמוקרטית ניו יורק 277 עדלי סטיבנסון אילינוי 277
בנג'מין הריסון רפובליקנית אינדיאנה 145 וייטלו ריד ניו יורק 145
ג'יימס וייבר פופוליסטית איווה 22 ג'יימס פילד וירג'יניה 22
ג'ון בידוול האיסור קליפורניה 0 ג'יימס קרנפיל טקסס 0
סימון ווינג העבודה הסוציאליסטית מסצ'וסטס 0 צ'ארלס מאטשט ניו יורק 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg