הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1904 נערכו ב-8 בנובמבר 1904. המפלגה הרפובליקנית בחרה פה אחד בוועידתה בנשיא היוצא, תיאודור רוזוולט, להיות המועמד לנשיאות. רוזוולט הגיע לנשיאות לאחר הירצחו של ויליאם מקינלי. במהלך קמפיין הבחירות, רוזוולט קרא לבוחרים לתמוך במדיניות מחסלת-המונופולים שלו. מועמד המפלגה הדמוקרטית היה אלטון פארקר, השופט הראשי בבית המשפט לערעורים של ניו יורק, שביקש לשים קץ למה שהוא כינה "שלטון הגחמות האישיות" ו"גניבת הסמכות" של הנשיא.

תיאודור רוזוולט זכה בבחירות בקלות, ובכך נהיה הנשיא הראשון שעלה לנשיאות מתפקיד סגן הנשיא שנבחר בעצמו. רוזוולט זכה ב-56.4% מקולות הבוחרים. אחוז הקולות הזה, וההפרש בין הקולות, שעמד על 18.8%, היו הגדולים ביותר בין היבחרו מחדש של ג'יימס מונרו ללא מתחרים ב-1820 ובחירתו של וורן הרדינג ב-1920. רוזוולט זכה בבחירות בהפרש של יותר מ-2.5 מיליון קולות. אף נשיא לפניו לא ניצח בפער כזה.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית מניו יורק
  • מארק האנה, סנאטור מאוהיו
כרזת בחירות רפובליקנית

כשהרפובליקנים התאספו בשיקגו ביוני 1904, המועמדות של תיאודור רוזוולט הייתה בטוחה. הנשיא רוזוולט השקיע את מרצו ב-1902 וב-1903 כדי לקבל תמיכה מהמפלגה ולהבטיח את מועמדותו ב-1904. תנועה שהתנגדה לרוזוולט התרכזה סביב מועמדותו של הסנאטור מאוהיו, מארק האנה, אבל מותו של האנה מוקדם יותר באותה השנה הסירה את המכשול הזה מדרכו של רוזוולט. מותו של האנה בפברואר 1904 סיים כל התנגדות אמיתית כלפי רוזוולט בתוך המפלגה. רוזוולט נבחר פה אחד בסיבוב הראשון עם 994 קולות.

מכיוון שהשמרנים במפלגה הרפובליקנית גינו את רוזוולט ואמרו שהוא קיצוני מדי, רוזוולט נתן להם לבחור את המועמד לתפקיד סגן הנשיא. הסנאטור צ'ארלס וורן פיירבנקס מאינדיאנה היה המועמד הטבעי, כיוון שהשמרנים העריכו אותו מאוד והוא גם לא פגע ביסודות הפרוגרסיביים יותר במפלגה. רוזוולט לא היה מרוצה מכך שפיירבנקס רץ איתו לבחירה, אך הוא לא חשב שהמועמדות לתפקיד סגן הנשיא שווה להילחם עבורה. עם תמיכה חזקה בניו יורק, פנסילבניה ואינדיאנה, פיירבנקס הצליח בקלות להיבחר להיות מועמד לסגן הנשיא.

המצע הרפובליקני תמך במכסי מגן גבוהים, הגדלת סחר החוץ, התחייב לשמור על תקן הזהב, תמך בהתפשטות של צי הסחר, תמך בחיזוק הצי ושיבח את מדיניות החוץ והפנים של רוזוולט.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
תיאודור רוזוולט 994
מועמד לסגנות נשיאות סיבוב ראשון
צ'ארלס וורן פיירבנקס 994

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות דמוקרטית

ב-1904, גם ויליאם ג'נינגס ברייאן וגם הנשיא לשעבר, גרובר קליבלנד, לא רצו לרוץ לנשיאות. המפלגה הרפובליקנית בחרה ברוזוולט להיות המועמד. הדמוקרטים ידעו שהוא היה אדם צבעוני ומאוד פופולארי בעם. המפלגה הרגישה שרק אדם טוב יוכל לנצח אדם טוב. האדם שהכי התאים למשימה היה אלטון פארקר, דמוקרט בורבון מניו יורק.

פארקר היה השופט הראשי של בית המשפט לערעורים בניו יורק, וקיבל כבוד מהדמוקרטים והרפובליקנים במדינתו. בכמה מקרים, הרפובליקנים בניו יורק לא הסכימו להריץ מועמד נגד פארקר. פארקר סירב לנהל מסע בחירות באופן פעיל, אך לא ריסן את תומכיו השמרנים, שכללו בתוכם חברי טמאני הול. הנשיא לשעבר קליבלנד תמך בפארקר.

הוועידה הדמוקרטית התכנסה בסנט לואיס ב-6 ביולי. המאבק בתוך המפלגה על המועמדות היה מלהיב כמו הבחירות. למרות שפארקר לא היה בפוליטיקה במשך 20 שנים, לא היו לו אויבים, והוא לא עשה שגיאות, במהלך החודשים לפני האסיפה, האגף הקיצוני יותר ניהל נגדו מלחמה. למרות שפארקר תמך בברייאן ב-1896 וב-1900, ברייאן שנא את פארקר, שתמך בתקן הזהב. ברייאן רצה מועמד חלש, שלא יוכל לקחת ממנו את השליטה במפלגה. הוא אמר שפארקר הוא כלי משחק של וול סטריט.

ברייאן תמך במוציא לאור וחבר הקונגרס, ויליאם רנדולף הרסט מניו יורק. הרסט היה הבעלים של שמונה עיתונים, כולם היו ידידותיים לפועלים, מתנגדים נמרצים למונופולים, ונלחמו למען אנשים שעבדו למחייתם. בגלל הליברליות הזאת, המשלחת מאילינוי תמכה בהרסט, והוא קיבל תמיכה גם ממדינות אחרות. הסיכוי שהרסט יבחר להיות המועמד כל כך הפחיד את השמרנים במפלגה, עד שהם עבדו קשה כדי להבטיח שפארקר יבחר להיות מועמד כבר בסיבוב הראשון.

מלבד תומכי ברייאן והרסט, כולם תמכו בפארקר. בסיבוב הראשון, הוא קיבל 658 קולות, רק 9 פחות מהמינימום הדרוש. לפני שיכלו להכריז על התוצאה, 21 צירים עברו לתמוך בפארקר כדי להבטיח את מועמדותו. פארקר קיבל 679 קולות בסיבוב הראשון לעומת 181 קולות להרסט. הסנאטור לשעבר, הנרי דיוויס ממערב וירג'יניה נבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות. בגיל 81, הוא היה המועמד המבוגר ביותר שמפלגה מרכזית הציעה לתפקיד מסוים. הדמוקרטים קיוו שדיוויס יוכל לתת להם את הניצחון במערב וירג'יניה.

פארקר זינק לפעולה כשגילה שהמצע הדמוקרטי השמיט במכוון את נושא הכספים. פארקר שלח הודעה לאסיפה שבה הודיע על תמיכתו בתקן הזהב. הפעולה הזאת יכלה לגרום לפארקר לאבד את מועמדותו ולהיות מסולק מהמפלגה.

המצע הדמוקרטי קרא לצמצום הוצאות הממשלה וביצוע חקירות על המונופולים, והבטיח לסיים חוזים ממשלתיים עם חברות שמפירות את חוקי ההגבלה העסקיים, התנגד לאימפריאליזם ותמך במתן עצמאות לפיליפינים, והתנגד למכסי המגן. הוא תמך באכיפה נוקשה של חוקים שיגבילו את יום העבודה ל-8 שעות, בניית תעלת פנמה, בחירה ישירה של סנאטורים, צירוף השטחים המערביים למדינה, ביטול הפוליגמיה, הסכמי סחר, קיצוצים בצבא, ואכיפת חוקי השירות הציבורי. הוא גם גינה את ממשל רוזוולט.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
אלטון פארקר 679 הנרי דיוויס 654
ויליאם רנדולף הרסט 181 ג'יימס ויליאמס 165
פרנסיס קוקרל 42 ג'ורג' טרנר 100
ריצ'רד אולני 38 ויליאם האריס 58
אדוארד וול 27 נעדרו 23
ג'ורג' גריי 12
ג'ון ויליאמס 8
רוברט פטיסון 4
ג'ורג' מקללן ג'וניור 3
נלסון מיילס 3
צ'ארלס טאון 2
בירד קולר 1

מועמדים של המפלגה הסוציאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות סוציאליסטית

הבחירות של 1904 היו הבחירות הראשונות של המפלגה הסוציאליסטית. המפלגה הייתה קואליציה סקטוריאלית במיוחד של מפלגות מקומיות בערים תעשייתיות והייתה מלאה במהגרים גרמניים ופינים. היא זכתה לתמיכה באזורים הכפריים שנטו לתמוך במפלגה הפופוליסטית ובאזור המכרות במערב. יוג'ין דבס נבחר להיות המועמד לנשיאות, ובנג'מין הנפורד נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה שפורסמה לאחר שהתגלה שהרפובליקנים זכו במיזורי

הקמפיין שעשו שתי המפלגות היה מרוכך יותר מאשר בשתי מערכות הבחירות הקודמות. הקמפיין היה רווי רצון טוב, והיה שונה מאוד ממלחמת המעמדות שאיפיינה את שתי המערכות לפניו. זאת מכיוון שפארקר ורוזוולט, חוץ מכמות הכריזמה, היו מאוד דומים. היו ביניהם מעט מאוד הבדלים. שניהם תמכו בתקן הזהב. למרות שהדמוקרטים התנגדו יותר לאימפריאליזם, שניהם האמינו בטיפול הוגן בפיליפינים ובשיחרור בבוא העת. שניהם גם האמינו שלאיגודי עבודה מגיעות אותן זכויות כמו ליחידים לפני בתי המשפט. הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית אמרו שפארקר הוא שמרן, בעוד שהשמרנים במפלגה הרפובליקנית אמרו שרוזוולט הוא קיצוני. היו אנשים שאמרו שפארקר היה צריך להיות המועמד הרפובליקני, ורוזוולט הדמוקרטי.

במהלך הקמפיין, רוזוולט נפגע כמה פעמים. עיתון מסוים פרסם כתבה על שחיתות בלשכת התאגידים. רוזוולט הודה שנעשו שם כמה תשלומים, אך הכחיש שהייתה מעורבת שם סחיטה. למאורע זה לא הייתה משמעות, ופארקר ניצח רק בדרום הדמוקרטי.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט ניצח בהפרש גדול, כשהוא זוכה בכל מדינה צפונית ומערבית. הוא גם זכה במיזורי.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
תיאודור רוזוולט רפובליקנית ניו יורק 336 צ'ארלס וורן פיירבנקס אינדיאנה 336
אלטון פארקר דמוקרטית ניו יורק 140 הנרי דיוויס מערב וירג'יניה 140
יוג'ין דבס הסוציאליסטית אינדיאנה 0 בנג'מין הנפורד ניו יורק 0
סילאס סוואלו האיסור פנסילבניה 0 ג'ורג' קרול טקסס 0
תומאס ווטסון הפופוליסטית ג'ורג'יה 0 תומאס טיבלס נברסקה 0
צ'ארלס קוראגן העבודה הסוציאליסטית ניו יורק 0 ויליאם קוקס אילינוי 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg