הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1916

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1916 התרחשו במהלך מלחמת העולם הראשונה באירופה, אליה עדיין לא הצטרפה ארצות הברית. הדעה הציבורית בארצות הברית, שעדיין הייתה נייטרלית, נטתה במיוחד לעבר מדינות ההסכמה- בריטניה וצרפת, בגלל היחס לאזרחים בידי הצבא הגרמני, שכבש והחזיק חלקים גדולים מבלגיה ומצפון צרפת. אבל, למרות הסימפטיה כלפי מדינות ההסכמה, רוב המצביעים האמריקניים רצו להימנע ממעורבות במלחמה, והעדיפו להמשיך במדיניות הנייטרלית. בבחירות, הנשיא היוצא וודרו וילסון, המועמד הדמוקרטי, התמודד מול צ'ארלס אוונס יוז, המועמד הרפובליקני. אחרי מאבק קשה, וילסון ניצח את יוז בהפרש זעום. וילסון נעזר בסלוגן "הוא שמר אותנו מחוץ למלחמה".

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה הרפובליקנית הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1916 נערכה בשיקגו מה-7 ביוני עד ל-10 ביוני. המטרה העיקרית של מנהיגי המפלגה הייתה לאחות את הקרע במפלגה שהתרחש בשנת 1912. באותה השנה, תיאודור רוזוולט פרש מהמפלגה ויצר מפלגה משלו, המפלגה הפרוגרסיבית, שהכילה את רוב הרפובליקנים הליברליים. ויליאם האוורד טאפט, הנשיא היוצא, זכה במועמדות של המפלגה הרפובליקנית הרגילה. הפיצול חילק את הקול הרפובליקני ונתן את הניצחון בבחירות לוודרו וילסון הדמוקרטי. למרות שכמה מועמדים רצו לקבל את המועמדות - כמו הסנאטור השמרן אליהוא רוט מניו יורק והסנאטור הליברלי ג'ון וויקס ממסצ'וסטס - מנהיגי המפלגה רצו מישהו שיהיה מקובל על שני האגפים. הם פנו אל השופט בבית המשפט העליון, צ'ארלס אוונס יוז, שכיהן כשופט בבית המשפט מאז 1910, והיה בעל יתרון, שכן הוא לא דיבר על עניינים פוליטיים במשך 6 שנים. למרות שהוא לא ניהל מסע בחירות כדי לזכות במועמדות, יוז הבהיר שלא ידחה את המועמדות. הוא זכה במועמדות בסיבוב השלישי. סגן הנשיא לשעבר, צ'ארלס וורן פיירבנקס, נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא. יוז הוא השופט היחיד שנבחר להיות מועמד לנשיאות מטעם מפלגה גדולה כלשהי.

הוועידה הרפובליקנית בשיקגו
מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי
צ'ארלס אוונס יוז 253 326 950
ג'ון וויקס 105 102 2
אליהוא רוט 103 89 9
צ'ארלס וורן פיירבנקס 89 75 7
אלברט קומינס 85 77 2
תיאודור רוזוולט 81 65 19
תיאודור בורטון 78 69 9
לורנס שרמן 66 59 5
פילאנדר נוקס 36 30 6
הנרי פורד 32 29 9
מרטין ברומברג 29 22 2
רוברט לה פולט 25 25 23
ויליאם האוורד טאפט 14 4 0
תומאס דופונט 7 13 6
הנרי לודג' 7 2 0
ג'ון וואנמייקר 5 1 1
פרנק וויליס 1 2 2
ויליאם בורה 2 0 2
וורן הרדינג 1 0 1
סמואל מק'קול 0 1 1
ליאונארד ווד 0 1 1

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועידה הדמוקרטית הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה הדמוקרטית הלאומית התכנסה בסנט לואיס, מיזורי מה-14 ביוני עד ל-16 ביוני. בגלל הפופולאריות של וילסון בתוך המפלגה, הוא נבחר שוב להיות המועמד. סגן הנשיא שלו, תומאס מרשל, נבחר גם הוא מחדש בלי התנגדות.

מועמדים מהמפלגה הפרוגרסיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוגרסיבים בחרו בתיאודור רוזוולט להיות המועמד שלהם, אך הוא פרש מהמירוץ והודיע על תמיכתו ביוז. כשרוזוולט סירב להיות המועמד שלהם, המפלגה הפרוגרסיבית התפרקה במהירות. רוב חבריה חזרו למפלגה הרפובליקנית, אך חלקם תמכו בווילסון בגלל ניסיונותיו למנוע מארצות הברית להיכנס למלחמה. רוזוולט סירב לרוץ לנשיאות בתור פרוגרסיבי בגלל סיבות פוליטיות ואישיות: הוא היה משוכנע שמפלגה שלישית תעזור לדמוקרטים לנצח בבחירות. הוא גם לא חיבב את הנשיא וילסון, שלדעתו הרשה לגרמניה ולמדינות אירופאיות אחרות ללחוץ על ארצות הברית.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין הסתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה באירופה שלטה בקמפיין. וילסון ביקש להיבחר מחדש תחת הבטחה להמשך הנייטרליות במלחמה. הסלוגן שלו, "הוא שמר אותנו מחוץ למלחמה", היה פופולארי. יוז תמך בגיוס גדול ובהכנה למלחמה. כמה עיתונים דיווחו שיוז מתכנן להכניס את ארצות הברית למלחמה. וילסון הצליח לשכנע את הגרמנים להשעות את מלחמת הצוללות לזמן בלתי מוגבל, ולכן היה קשה ליוז לתקוף את מצע השלום שלו. יוז תקף את המהלכים הצבאיים של וילסון במקסיקו ובמלחמת האזרחים שלה. יוז גם תקף את וילסון בגלל תמיכתו בחוקים שעזרו למעמד הפועלים (למשל, הגבלת יום העבודה ל-8 שעות) ואמר שהם פוגעים בעסקים. אך הפועלים תמכו בחוקים כאלה והביקורת לא השפיעה על וילסון. התמיכה של רוזוולט , והעובדה שהרפובליקנים עדיין היו רוב, עזרו ליוז. יוז עשה טעות בקליפורניה. ממש לפני הבחירות, הוא ערך מסע בחירות במדינה. בזמן שהיה בלונג ביץ', הוא שהה באותו מלון כמו חירם ג'ונסון, המושל החזק של המדינה. יוז לא ידע שג'ונסון נמצא גם כן באותו מלון, ולא הלך לברך את ג'ונסון בסוויטה שלו. טעות זאת גרמה לג'ונסון לראות ביוז סנוב ולא לתת לו תמיכה מלאה. בגלל ההפסד הזעום שיוז חווה בקליפורניה, יכול מאוד להיות שתקרית זו עלתה לו בנשיאות.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל הבחירות (ה-7 בנובמבר) יוז הוביל בהתחלה במדינות המזרחיות ובמערב התיכון, וכמה עיתונים הכריזו על ניצחונו. אך וילסון סירב לוותר, וקיבל קולות מהדרום ומהמערב. וילסון התחיל להוביל. המדינה המכריעה הייתה קליפורניה, שם וילסון ניצח בהפרש של 3,800 קולות מתוך מיליון. ההצבעה האלקטורלית הייתה אחת מהקרובות ביותר בהיסטוריה האמריקנית. מועמד היה צריך 266 קולות כדי לנצח, ואילו וילסון זכה ב-30 מדינות עם 277 אלקטורים, כשיוז זוכה ב-18 מדינות עם 254 אלקטורים. אם יוז היה זוכה בקליפורניה וב-13 האלקטורים שלה, הוא היה זוכה בבחירות. בספירת הקולות הכללית, ההפרש של וילסון היה גבוה יותר, אבל עדיין היה זעום - וילסון זכה ב-49% מהקולות לעומת 46% ליוז. אגדה מספרת שבליל הבחירות, יוז הלך לישון כשהוא חושב שהוא זכה בנשיאות. בבוקר לאחר מכן, עיתונאי התקשר כדי לשמוע את תגובתו לגבי ניצחונו של וילסון. מישהו ענה לטלפון ואמר ש"הנשיא ישן". העיתונאי ענה ב"כשהוא יתעורר, תגידו לו שהוא לא הנשיא".

סגן הנשיא תומאס מרשל היה לסגן הנשיא הראשון שנבחר לכהונה שנייה, מאז ג'ון קלהון ב-1828. וודרו וילסון היה לנשיא הדמוקרטי הראשון שזכה בתקופת כהונה נוספת ורצופה מאז אנדרו ג'קסון. וילסון היה האדם השני שזכה בבחירות אבל לא במדינה שלו (ניו ג'רזי): הראשון היה ג'יימס פולק שב-1844 לא זכה במדינת מגוריו, טנסי, וגם לא במדינה שנולד בה, קרולינה הצפונית (ג'ורג' ווקר בוש לא זכה במדינה שנולד בה, קונטיקט, ב-2000 או ב-2004, אבל הוא זכה במדינת מגוריו, טקסס, בשתי הפעמים). הפרש הניצחון שלו, 3.1%, היה הקטן ביותר לנשיא מכהן עד ל-2004, שם ג'ורג' בוש ניצח עם 50.7% לעומת 48.2% לג'ון קרי, בהפרש של 2.4%. למרות שווילסון זכה בשלוש מדינות שבהן הוא הפסיד ב-1912 (קליפורניה, וושינגטון ויוטה), הוא הפסיד ב-13 מדינות שבהן הוא זכה בבחירות הקודמות. וילסון הוא הנשיא היחיד בהיסטוריה שזכה בכהונה נוספת עם פחות אלקטורים ממה שזכה בכהונתו הראשונה. הוא לא הנשיא היחיד שזכה בבחירה מחדש עם אחוז קולות נמוך יותר מכהונתו הראשונה - ג'יימס מדיסון זכה בבחירה מחדש עם אחוז קולות נמוך יותר ממה שזכה בכהונתו הראשונה, אך עדיין קיבל יותר אלקטורים בבחירתו השנייה (מספר האלקטורים עלה מ-175 ל-217 בין 1808 ל-1812).

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
וודרו וילסון דמוקרטית ניו ג'רזי 277 תומאס מרשל אינדיאנה 277
צ'ארלס אוונס יוז רפובליקנית ניו יורק 254 צ'ארלס וורן פיירבנקס אינדיאנה 254
אלן בנסון הסוציאליסטית ניו יורק 0 ג'ורג' קירקפטריק ניו ג'רזי 0
ג'יימס האנלי האיסור אינדיאנה 0 אירה לנדריט טנסי 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg