הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1944 נערכו בזמן שארצות הברית הייתה עסוקה בקרבות מלחמת העולם השנייה. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט היה בתפקידו יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה של ארצות הברית, אך עדיין היה פופולארי. שלא כמו במערכת הבחירות הקודמת, לא היה ספק שרוזוולט ינסה לרוץ לתקופת כהונה נוספת בתור המועמד הדמוקרטי. יריבו הרפובליקני ב-1944 היה מושל ניו יורק, תומאס דיואי. דיואי ערך קמפיין נמרץ, אך לא היה ספק שכל עוד המלחמה נמשכת, רוזוולט יזכה בבחירות.

זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה בה המועמד הדמוקרטי זכה בכל מדינות הדרום. זאת גם הייתה מערכת הבחירות הראשונה בה אחד מהמועמדים נולד במאה ה-20.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כש-1944 החלה, המועמדים הרפובליקנים המובילים היו וונדל ווילקי, שכבר היה מועמד ב-1940, הסנאטור רוברט טאפט מאוהיו, שהיה מנהיג השמרנים, מושל ניו יורק תומאס דיואי, שהיה מנהיג הבסיס המזרחי, המתון והחזק של המפלגה, הגנרל דאגלס מקארתור, שאז עוד שירת בצבא בעלות הברית באזור האוקיינוס השקט, ומושל מינסוטה לשעבר הרולד סטאסן, שאז פיקד על חיל הנחתים באזור הפאסיפי. אך טאפט הפתיע רבים כשהודיע שהוא לא מתכוון לרוץ, ושהוא תומך במושל אוהיו, ג'ון בריקר. כשטאפט יצא מהמירוץ, שמרנים רבים העדיפו את דאגלס מקארתור. אך מקארתור נלחם ביפן ולא יכל לערוך מסע בחירות. תומכיו כן הכניסו את שמו לבחירות המקדימות בויסקונסין. באותן בחירות מקדימות דיואי ניצח בהפרש גדול (14 צירים לעומת 4 להרולד סטאסן ו-3 למקארתור). ווילקי לא זכה באף ציר באותן בחירות מקדימות והחליט לפרוש. בוועידה הלאומית בשיקגו, דיואי התגבר על בריקר בקלות ונבחר כבר בסיבוב הראשון. כדי להפגין אחדות, דיואי המתון יחסית בחר בבריקר השמרן בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית מניו יורק

רוזוולט היה מאוד פופולארי בזמן המלחמה ולא היו לו הרבה מתנגדים. למרות שמספר הולך וגודל של שמרנים - במיוחד בדרום - התחילו לפקפק במדיניות הכלכלית והחברתית שלו, מעטים מהם התנגדו לו פומבית והוא נבחר שוב בקלות.

אך למרות שהשמרנים לא יכלו לעצור את בחירתו מחדש של רוזוולט, הידרדרות מצבו הפיזי והשמועות על בעיות הבריאות שלו הובילו אותם להתנגדות להנרי וולאס. וולאס, שהיה סגן הנשיא השני של רוזוולט, נחשב בידי השמרנים ליותר מדי שמאלני, ולכן הם לא רצו שהוא יהיה הנשיא לאחר מותו של רוזוולט. רבים מהדמוקרטים לא הרגישו בנוח עם אמונותיו המוזרות של וולאס ועם מכתביו לגורו הרוסי, ניקולאי רוריך. הם אמרו זאת לרוזוולט, והציעו במקום וולאס את הסנאטור ממיזורי, הארי טרומן, שכיהן בראש ועדה לפיקוח על משק המלחמה והייצור המלחמתי בארצות הברית. רוזוולט, שחיבב את וולאס ולא הכיר את טרומן, הסכים לכך בחוסר חשק כדי לשמור על אחדות המפלגה. אך צירים ליברלים רבים סירבו לנטוש את וולאס והצביעו עבורו. למרות זאת, מספיק מדינות צפוניות, מערב תיכוניות ודרומיות תמכו בטרומן והעניקו לו את הניצחון בסיבוב השני. הקרב על התפקיד היה חשוב, כיוון שרוזוולט מת באפריל 1945, וטרומן היה לנשיא ה-33 ולא וולאס.

מועמד לסגנות נשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני לפני החילופים סיבוב שני אחרי החילופים
הארי טרומן 319.5 477.5 1,031
הנרי וולאס 429.5 473 105
ג'ון בנקהאד 98 23.5 0
סקוט לוקאס 61 58 0
אלבן ברקלי 49.5 40 6
ג'וזף ברוטון 43 30 0
פול מקנאט 31 28 1
פרנטיס קופר 26 26 26
נמנעים 118.5 20 7

הבחירות הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין הסתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקנים התנגדו לניו דיל, וביקשו ממשלה קטנה יותר וכלכלה עם פחות רגולציה כשסוף המלחמה נראה לעין. אך הפופולאריות של רוזוולט הייתה הנושא המרכזי בקמפיין. כדי להשתיק את השמועות על בריאותו, רוזוולט התעקש לנהל קמפיין גדול, כשהוא נוהג במכונית פתוחה ברחובות. שיא הקמפיין הגיע במהלך נאום של רוזוולט לאיגודי העובדים ששודר ברדיו ובו הוא לעג לטענות הרפובליקניות שהממשל שלו היה מושחת ובזבז את כספי משלם המסים. הוא גם לעג במיוחד לטענות של הרפובליקנים ששלח ספינה מחיל הנחתים כדי לאסוף את הטרייר הסקוטי שלו, פאלא, באלסקה, ואמר שפאלא "זעם" בגלל אותן שמועות. הנאום התקבל בהומור ובתשואות ממנהיגי האיגודים. בתגובה, דיואי נאם באוקלהומה סיטי, והאשים את רוזוולט בכך שהוא קשור למנהיגים פוליטיים מושחתים ולקומוניסטים. אך ההצלחות בשדה הקרב, כמו שחרור פריז באוגוסט 1944 וקרב מפרץ לייטה בפיליפינים באוקטובר עשו את רוזוולט לבלתי מנוצח.

בבחירות ב-7 בנובמבר 1944, רוזוולט ניצח את דיואי בהפרש נוח. רוזוולט זכה ב-36 מדינות וב-432 אלקטורים, ואילו דיואי זכה ב-12 מדינות וב-99 אלקטורים. בספירת הקולות הכללית, רוזוולט השיג 25,612,916 קולות לעומת 22,017,929 קולות לדיואי. דיואי הצליח יותר משלושת המועמדים הרפובליקנים האחרונים שהתמודדו מול רוזוולט, והוא אף ניצח את רוזוולט בעיר מגוריו של רוזוולט, הייד-פארק, ניו יורק, ואף ניצח בעיר מגוריו של טרומן, אינדיפנדנס, מיזורי. דיואי יהיה המועמד הרפובליקני גם ב-1948 ושוב יפסיד, אך בהפרש קטן יותר.

הבחירות של 1944 היו הפעם האחרונה בה המועמדים של שתי המפלגות הגדולות היו שניהם מניו יורק, או בכלל מאותה מדינה.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
פרנקלין דלאנו רוזוולט דמוקרטית ניו יורק 432 הארי טרומן מיזורי 432
תומאס דיואי רפובליקנית ניו יורק 99 ג'ון בריקר אוהיו 99
נורמן תומאס סוציאליסטית ניו יורק 0 דרלינגטון הופס פנסילבניה 0
קלאוד ווטסון איסור קליפורניה 0 אנדרו ג'ונסון קנטקי 0

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבחירות של 1944 היו הפעם הראשונה מאז היבחרו מחדש של גרובר קליבלנד ב-1892 שאוהיו בחרה במועמד המפסיד.
  • הבחירות של 1944 היו הפעם האחרונה שבהן מועמד קיבל מעל 90% מהקולות במדינה מסוימת.
  • העברת התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית ב-1947 גרמה לכך שמערכת בחירות זו הייתה היחידה בה מועמד רץ לתקופת כהונה רביעית כנשיא.
  • הבחירות ב-1944 היו היחידות בהן שני המועמדים המובילים היו מאותה המדינה.
  • אלו היו הבחירות הראשונות מאז 1900 בהן איידהו וויומינג לא בחרו באותו מועמד, והאחרונות עד היום.
  • אם דיואי היה זוכה בבחירות הללו, הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה, כיוון שהיה צעיר ב-20 ימים (ב-20 בינואר 1945) מתיאודור רוזוולט כשנכנס לתפקיד ב-1901 אחרי הירצחו של ויליאם מקינלי.


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg